צומת גדול צומת קטן

זהו סיפור על שני אחים שנולדו בזמן של הבודהה.

לאחד קראו צומת גדול, לשני צומת קטן.

הסיפור מספר על איך קיבלו את שמותיהם ומה עלה בגורלם.

כשצומת גדול, הבן הבכור, נולד, האמא יצאה לצומת הגדול ליד ביתה כמנהג המקובל באותה העת, כדי לקבל את ברכת הנזירים העוברים והשבים.

התינוק קיבל הרבה ברכות, כשישים ברכות, וגדל להיות בריא, יפה תואר וחכם.

היא קראה לו צומת גדול.

כאשר נולד השני כעבור כמה שנים, היא היתה עייפה ועסוקה מדי מכדי לגשת לצומת הגדול ונעמדה עם התינוק ליד ביתה בצומת קטן.

איש לא עבר.

הבודהה בעינו הכול רואה ראה אותה עומדת שם לבדה כל היום והגיע בעצמו לברך את התינוק. התינוק קבל ברכה אחת בלבד באותו היום והיא קראה לו צומת קטן.

צומת קטן, גדל להיות מכוער, טיפש וחולני.

הזמן עבר, ושני האחים גדלו ונטלו את נדרי הנזירות.

צומת גדול למד מהר, היו לו תובנות רבות ומהירות, הוא שינן טקסטים והצטיין בלימודיו.

השני, צומת קטן, התקשה ללמוד ולו פסוק אחד בע"פ.

איך שלא ניסה לשנן, כשלמד פסוק שני, הראשון ברח לו.

כאשר שאריפוטרה, תלמידו של הבודהה ומורה דגול, התייאש, הוא קרא לצומת קטן והודיע לו שהוא לא מתאים להמשיך כנזיר והוא לא יוכל ללמדו יותר.

צומת קטן התחנן וביקש, אף בכה, אבל שאריפוטרה סירב לתחנוניו.

לבסוף פנה למודגליאיאנה, תלמידו השני של הבודהה ומורה גדול בפני עצמו כמו שאריפוטרה.

מודגליאיאנה הבחין בקושי, ושאל אותו: "אתה יודע להשתמש במטאטא?"

צומת קטן השיב, "כן".

"אתה יודע לנקות נעליים?"

צומת קטן ענה שכן.

"טוב", אמר לו מודגליאיאנה, "אתה תנקה את הנעליים של הנזירים ותטאטא את השביל בכניסה לשיעורים".

בנוסף לימד אותו שני פסוקים.

לקח לצומת קטן כ-21 יום לשנן פסוק ראשון: "אני מסלק את האבק".

כאשר הצליח ללמוד את הפסוק ולדקלמו בפני מודגליאיאנה, הוסיף לו פסוק שני, שגם לפסוק הזה נדרשו לצות קטן 21 יום ללמוד לדלקם אותו בהצלחה:

"אני מסלק את הלכלוך".

"עכשיו", אמר לו מודגליאיאנה, "תמשיך לומר את שני המשפטים האלה בזמן עבודתך".

כך עשה 12 שנה.

במשך אותן 12 שנה היו לצומת קטן תובנות רבות. בהתחלה התייחס רק ללכלוך החיצוני, אחרי כן הבין שמדובר בלכלוך הפנימי. איש לא הבחין בשינוי שהתחולל בתודעתו במרוצת 12 השנים…

היה מנהג באותה העת, שפעם בחודש אחד מתלמידי הבודהה היה מעביר שיעור לנזירות.

יום אחד הודיעו לנזירות שצומת קטן יעביר את השיעור החודשי.

הנזירות נעלבו והתרעמו, "מה?! הטיפש הזה?! כולם יודעים שהוא לא יודע כלום. ככה מתיחסים אלינו?!"

החליטו, "אנחנו כבר נראה להם." היה נהוג שהמורה יושב על במה כאשר הוא מעביר את השיעור.

הנזירות הרכיבו במה כל כך גבוהה כך שצומת קטן לא יוכל לעלות עליה.

הודיעו לכולם שיש הרצאה חשובה כדי לבייש אותו מול קהל גדול.

ביום המיוחל, הבודהה הגיע יחד עם צומת קטן ושאר תלמידיו.

האנשים בכלל לא זיהו את צומת קטן, הם חשבו שהוא אחד מהתלמידים של הבודהה.

הבודהה פנה אליו, "יש לך יותר קהל מאשר לי!"

צומת קטן ניגש לבמה ומכיוון שכבר היו לו תובנות, עשה לוויטציה והתיישב (לוויטציה: היכולת של יוגים להתרומם מעל האדמה).

כול הקהל נפעם והתחיל לשים לב אליו.

צומת קטן פתח בדברים.

הוא אמר, "כולכם יודעים שאני מומחה לשני הפסוקים: אני מסלק את האבק, אני מסלק את הלכלוך.

אם אשתף אתכם בכל התובנות שהיו לי במשך 12 שנה, ייקח לי חצי שנה להעביר את הכול, ואין לנו אפשרות לשבת פה חצי שנה.

אם אספר לכם מחצית מהתובנות שהיו לי, ייקח לנו שלושה חודשים…

לכן אני אחלוק רק מעט מהתובנות שהיו לי לגבי אותם שני הפסוקים במשך אותה התקופה".

צומת קטן לימד וכולם הקשיבו בעניין רב ובו במקום הגיעו לתובנות – היה מי שעלה על הדרך, היה מי שפיתח אהבה לזולת, היה מי שהגיע לדרך הראייה והיה מי שהגיע להארה המלאה.