מוטקה > בלוגים > הבלוג של יעקב גרשון > האם השאיפה למהפך היא אוטופיה?

האם השאיפה למהפך היא אוטופיה?

האם השאיפה למהפך  היא אוטופיה?

מאמר מעניין מדה מרקר  שנותן לנו מושג על  המדיניות  שמונהגת כאן וכזו שהונהגה בעבר וייחסנו אותה  למדיניות סוציאלית.  כדאי לעיין בכתבה  על מנת שיאפשר לנו  להבין את  מה שאנו קוראים בעיתונות או שומעים  את המומחים.

 

גזין TheMarker כלכלת הלאום

"כל מי שמאמין בכלכלת שוק צריך להיות מוטרד מהסממנים הלאומיים שלה"

ישראל מעולם לא היתה מדינה סוציאליסטית, כשם שכיום כלכלתה אינה בדיוק קפיטליסטית, כך טוען ד"ר אריה קרמפף בספר חדש, הסוקר את ההיסטוריה הכלכלית של המפעל הציוני

12.07.2015 11:07

 

החוקר ד"ר אריה קרמפף לא יכול היה לבחור לעצמו עיתוי טוב יותר מהימים האלה כדי לחזור לשורשיו של המודל הכלכלי הישראלי, כפי שהוא עושה בספר "המקורות הלאומיים של כלכלת השוק" שראה אור בינואר השנה. ספק אם הקהל הרלוונטי היה בשל, סקרן וערני לשיחה הזאת לפני שנתיים או לפני עשור. ואולם, הדיון במודל הקפיטליסטי, ובפרט בגרסתו הישראלית, עבר בשנים האחרונות משולי השיח הציבורי והפוליטי אל מרכזו, וביתר שאת בעיקר מאז המחאה החברתית של קיץ 2011, ששינתה בן־לילה את הנרטיבים השולטים לגבי אופיו של המודל הכלכלי הישראלי.

כעת, טוען קרמפף, חוקר בכיר ליחסים בינלאומיים בבית הספר לממשל וחברה של המכללה האקדמית של יפו־תל אביב, גם הדיון ההיסטורי צריך לעלות מדרגה, ולהתבסס יותר על עובדות מאשר על מיתוסים ורטוריקה פוליטית. האמנם היתה ישראל גן עדן סוציאליסטי, שוויוני ומשגשג, עד שנהרסה ב־20 שנות קפיטליזם ימני, או שמא היתה כלכלה ריכוזית ומנוהלת, שהחלה לשגשג בזכות אימוץ הקפיטליזם? קוראי הספר (גילוי נאות: כתבתי את פרק ההקדמה לספר) יופתעו לגלות בו עדויות לכך שמתכנני הכלכלה הישראלית היו הרבה פחות "סוציאליסטים" ממה שנהוג לחשוב, וכי תהליך ההתהוות של הקפיטליזם הישראלי החל לפני הרבה יותר מ־20 או 30 שנה. אף שנרטיבים היסטוריים רבים מדגישים את עברה הסוציאליסטי של הכלכלה הישראלית, נטען בספר, המשטר הכלכלי בה תמיד היה מבוסס על קניין פרטי וכלכלת שוק.

ד"ר אריה קרמפף: "אדריכלי הכלכלה הישראלית סברו כי יש לבסס את הפיתוח הכלכלי על המגזר הפרטי, אך לא על בסיס של חופש כלכלי מלא. את פעילות המגזר הפרטי יש לעצב ולגייס לטובת הפרויקט הלאומי, אך מבלי להלאים אותו. גיוס המגזר הפרטי נעשה באמצעות הטבות לשחקנים נבחרים" תומר אפלבאום

את התפישה המוטעית לפיה הכלכלה הישראלית היתה סוציאליסטית קושר קרמפף למקורותיהם האינטלקטואליים של אנשי העלייה השנייה, אך לא פחות מכך לביקורת שהטיחו במדיניות הממשלה כלכלנים ליברלים, שגינו את נטייתה לכאורה להתערב במשק משיקולים "אידאולוגיים". בפועל, קובע קרמפף בספר, הרעיון של כלכלה קומוניסטית מתוכננת מעולם לא נשקל ברצינות בישראל, והכלכלה הישראלית היתה מחוברת בטבורה להון שמקורו במדינות העולם החופשי, ובתלות הכלכלית והפוליטית של ישראל בהן, ובמיוחד בגרמניה המערבית. 

עם זאת, קרמפף מתאר גם את ההבדלים העמוקים בין המודל הקפיטליסטי הישראלי לבין המודל של כלכלות השוק הליברליות, שבהן לעקרונות הליברליים של זכויות קניין וחופש כלכלי יש מעמד כמעט מקודש. עבור המדינות הליברליות, כלכלת השוק אינה רק מכשיר יעיל להקצאת הון, אלא גם מבנה בעל ערך משל עצמו, כמבטא של האתוס הליברלי הדוגל בהוגנות, צדק, קניין פרטי, חופש כלכלי, יזמות פרטית ושוויון הזדמנויות. בישראל אומצו הפרקטיקות של כלכלת השוק משיקולים פרגמטיים, אומר קרמפף, אך לא אומצה יחד אתם התפישה כי השוק מייצג ערכים שיש לשמר אותם.

הבנת התפתחותו של המודל הכלכלי הישראלי אינה תרגיל היסטורי ואקדמאי, אלא חלק חשוב בניתוח הדרך הצפויה לו מכאן והלאה. בין אם אנחנו רוצים לתת תחזיות או לקחת חלק בשינוי או תיקון המודל – קריטי שנבין קודם לכן את שורשיו: הערכים, התפישות, הכוחות הפוליטיים, הניסיונות המצליחים והכושלים והרעיונות. 

ד"ר אריה קרמפף, הספר שלך בעצם מנתץ את התיאוריה שהאידאולוגיה הכלכלית בישראל היתה סוציאליסטית. אדריכלי המשק, לטענתך, האמינו בשוק חופשי וביוזמה חופשית. 

"לפחות מאז שנות ה־30, ההנהגה הציונית הפסיקה לחשוב במונחים סוציאליסטיים, גם אם רבים מהם המשיכו לדבר במונחים אלו. טענות דומות נטענו על ידי היסטוריונים כמו מיכאל שלו, קובי מצר, דוד לוי־פאור, מיכל פרנקל ואחרים, שהראו שהמדיניות הכלכלית היתה מבוססת על אינטרסים לאומיים. הספר שלי מחדש בכך שהוא מזהה את הרעיונות אשר עיצבו את האינטרסים הלאומיים, ושהגיעו אלינו מהשיח האמריקאי: מדיניות הניו־דיל בשנות ה־30, כלכלת המלחמה וגרסאות שונות של מדיניות קיינסיאנית. במובן זה, אף פעם לא היינו סוציאליסטים.

"עם זאת, העובדה שלא היינו סוציאליסטים לא אומרת שאימצנו את רעיון היוזמה החופשית. אמנם אימצנו את כלכלת השוק המבוססת על קניין פרטי, אך מכאן ועד הטענה שהאמנו ביוזמה חופשית המרחק גדול. אדריכלי הכלכלה הישראלית סברו כי יש לבסס את הפיתוח הכלכלי על המגזר הפרטי, אך לא על בסיס של חופש כלכלי מלא. את פעילות המגזר הפרטי יש לעצב ולגייס לטובת הפרויקט הלאומי, וזאת מבלי להלאים אותו. גיוס המגזר הפרטי נעשה באמצעות הטבות לשחקנים נבחרים בו. זוהי אסטרטגיה מוכרת של משילות כלכלית. התוצאה היא מה שאני מכנה 'משטר של לאומיות שוק', הנבדל ממשטר של כלכלת שוק ליברלית".

האם היה כאן מאבק תת קרקעי בין קבוצות אינטרסים לבין הממשלה, כמו שאנו רואים כיום, שהוסווה מאחורי אידאולוגיות?

"קבוצות כוח בכלכלה ובחברה תמיד ינסו להצדיק את התביעות שלהן באמצעות יצירה והפצה של חזון לאומי התואם את האינטרסים שלהן. לזה אנחנו קוראים 'אידאולוגיה'. קבוצות כוח נוטות לטעון שמה שטוב להן, טוב גם למדינה, וכך מצדיקות את דרישותיהן לזכויות יתר. כך עשו החלוצים וההתיישבות העובדת בשנות ה־20 וה־30; ההסתדרות וחברת העובדים בשנות ה־40 וה־50; והיצואנים בשנות ה־60 וה־70. כיום ניתן למצוא מגמה דומה במגזר הביטחוני, באופן שבו הבנקים הגדולים מגנים על עצמם בפני רגולציה, ובשיח של מי שמכונים הטייקונים. עם זאת, יש לזכור שקבוצות כוח לא רק נאבקות בממשלה, אלא הן גם משתפות עמה פעולה. זוהי אחת המסקנות הכלליות שאני מגיע אליהן בספר. בין שחקני השוק לממשלה מתקיימת תלות הדדית, משום שהמדינה זקוקה לשיתוף הפעולה של שחקני השוק, ואילו האחרונים זקוקים לתמיכתה של המדינה. השאלה היא באיזו רגע נהפכת מדינה שמתקיימת בה תלות הדדית כזאת למדינה כושלת, הנשלטת על ידי קבוצות האינטרס".

האם ניתן לומר מתי עברה המדיניות הכלכלית בישראל מסוציאליזם לקפיטליזם, או שתמיד היתה כאן אמונה ביכולות השוק?

"אין נקודה כזו משום שהמשטר הכלכלי בישראל אף פעם לא היה סוציאליסטי. למעשה, אפילו את ההתיישבות הקולקטיביסטית – הקיבוצים – לא ניתן לתאר כסוציאליזם. הקיבוצים היו יחידות כלכליות שיתופיות בעלות אופי לאומי, שתפקדו בתוך המסגרת של כלכלת המנדט שהתבססה על שוק חופשי. מי שתכנן את צורת ההתיישבות הזו היה ארתור רופין, שלא היה סוציאליסט אלא הושפע מהלאומיות הכלכלית הגרמנית.

"גם את המושג 'קפיטליזם' צריך לעדן: קפיטליזם הוא שיטה כלכלית המבוססת על הצבר הון פרטי. אולם הגדרה זו רחבה עד כדי כך, שהיא יכולה לתאר את המשטרים הכלכליים בארצות הברית, גרמניה, סין, יפן, קוריאה הדרומית ושוודיה. כיום אנחנו מדברים על סוגים שונים של משטרים קפיטליסטיים: המודל הליברלי בארצות הברית, המודל המתואם הגרמני, הקפיטליזם המדינתי בסין וכן הלאה.

"בספר אני מציע מודל של לאומיות שוק המאופיין בקיומם של קשרים, הן פורמליים והן בלתי פורמליים, של שיתוף פעולה ותלות הדדית בין המדינה ושחקנים דומיננטיים במגזר הפרטי. המודל הזה מצליח לתאר את הקפיטליזם הישראלי גם בשנות ה־60 וה־70, וגם כיום. עם זאת, כמובן שהוא עבר שינויים. היו שתי נקודות מפנה בתהליך השינוי של הקפיטליזם הישראלי: המפנה ממדיניות התעסוקה המלאה למדיניות הפיתוח מוטת־היצוא בשנות ה־60, והמפנה לכלכלה גלובלית ומופרטת בשנות ה־80 וה־90. אני לא תופש שינויים אלו כמעבר מסוציאליזם לקפיטליזם, אלא כהתאמה של הקפיטליזם הישראלי למגמות בינלאומיות משתנות".

ריקודי הורה בקיבוץ עין חרוד, 1936. הקיבוצים היו יחידות שיתופיות בתוך כלכלה של שוק חופשיקלוגר זולטן / לע"מ

מה קרה במדיניות הכלכלית לפני ואחרי תוכנית הייצוב?

"ישנה הסכמה שבשנות ה־80 וה־90 התרחש מפנה בכלכלה הישראלית: מדיניות הייצוב ולאחר מכן ההפרטה והליברליזציה. כלכלנים רואים בתוכנית נקודת מפנה חיובית, שהובילה לאימוץ תפישות של כלכלת שוק וצמצום ההתערבות במשק. כלכלנים פוליטים רואים בתקופה זו את תחילת העידן הניאו־ליברלי. הגישה שאני מציע בספר – שאינו עוסק ישירות במדיניות הייצוב – מסיטה את הדגש מהשאלה 'מה השתנה?' לשאלה 'מה נותר קבוע?', גם לאחר עידן ההפרטה והליברליזציה. הצעתי היא שהמרכיב היסודי שנותר קבוע הוא הדומיננטיות של האינטרסים הלאומיים בעיצוב המדיניות הכלכלית. על אף אימוץ מדיניות הליברליזציה וההפרטה, הכלכלה הישראלית נותרה במידה רבה לאומית ולא ליברלית.

"למה הכוונה? פרויקט הליברליזציה הוכיח את עצמו בהיבטים של צמיחה, תוצר לנפש, מאזן תשלומים, חוב ציבורי, יציבות מחירים וכדומה. אולם כאשר בוחנים משתנים נוספים, מוצאים מה היתה העלות של הצלחה כלכלית זו: ריכוזיות גבוהה במשק וקשרים חזקים בין המדינה והקבוצות העסקיות – מה שאתה מכנה 'המחוברים' – מוסדות רגולטיביים חלשים, אי שוויון גדל והידרדרות התשתיות. אלה סממנים של לאומיות השוק. בעיות אלו צריכות להטריד לא רק את השמאל הסוציאל־דמוקרטי, אלא גם את מי שמאמין ברעיון של כלכלת השוק.

"רבים מעמיתי חולקים עלי בנקודה זו, אך אני ראיתי במחאה החברתית דרישה למימוש ההבטחה שהיתה גלומה בשיח הליברלי. בשנות ה־90 קיבלנו ליברליזציה בלי ליברליזם: הנכסים הציבוריים הופרטו, אך האזרחים נדרשו להמשיך לשאת בנטל החברתי, כחלק מהאחריות הלאומית שלהם. כעת הציבור רוצה לממש את ההבטחה הליברלית. הממשלה מכרה לנו כלכלה לאומית באריזה של ליברליזם כלכלי, והמוחים כאילו אמרו: אוקיי, אתם רוצים להביא את הבשורה של כלכלת השוק לישראל? בואו נלך עם זה עד הסוף, ונאמץ גם ערכים ליברליים באופן מלא. אם העסקים הגדולים פועלים בהתאם לשורת הרווח, וזה בסדר, אז גם אנחנו האזרחים נשים את הנאמנות הלאומית שלנו בצד, ונפעל למימוש האינטרסים שלנו. ואם לא יהיה לנו טוב פה, אז אנחנו ניסע מכאן: לברלין, לניו יורק או לסידני. לא מפני שאנחנו אנטי־ציונים, אלא מפני שאנחנו ליברלים. מפני שהפנמנו את השיח הליברלי.

"אבל מנגד, ייתכן שלא ניתן להביא את כל 'החבילה הליברלית' לישראל, ושלא יכולה להתקיים כלכלת שוק ליברלית. יכול להיות שבמדינה שבה נהוג גיוס חובה למשך שלוש שנים, שיש לה תקציב ביטחוני עצום, ושמקיימת משטר צבאי על אוכלוסייה שגודלה כמחצית מאוכלוסיית המדינה, לא ניתן לאמץ כלכלת שוק ליברלית. אולי המשטר הקיים הוא הטוב ביותר האפשרי בתנאים הנוכחיים".

איזה גילויים הפתיעו אותך במחקר הזה, ועמדו בניגוד לאקסיומות לגבי המקורות הלאומיים של כלכלת השוק הישראלית?

"הממצאים בפרוטוקולים של הוועדה המייעצת של בנק ישראל. עד כה, הפרוטוקולים לא היו פתוחים לעיון החוקרים, ולמעשה בספר הם נחקרים לראשונה. הפרוטוקולים מספרים סיפור מרתק של היחסים בין הנגיד הראשון של בנק ישראל, דוד הורוביץ, לבין ראשי הבנקים הגדולים, ועולה מהם תשובה לאחת החידות שמציבה ההיסטוריה הכלכלית של ישראל: מה הוביל למבנה הריכוזי של המערכת הבנקאית.

"מתברר שבין הנגיד לראשי הבנקים היה קונפליקט מתמיד, אך הם היו מחויבים לשתף פעולה. הנגיד דרש מהבנקים להקצות אשראי בהתאם לקריטריונים של מדיניות האשראי המוכוון, ואילו הבנקים טענו שזו מדיניות שפוגעת ברווחיות שלהם ועומדת בניגוד לזכות הקניין. לאחר שהנגיד לא הצליח לכפות על הבנקים שיתוף פעולה, הוא הפך אותם למעין סוכנים של בנק ישראל באמצעות מדיניות שהבטיחה את הרווחיות שלהם, הגנה עליהם בפני תחרות, והביאה למיזוג של הבנקים הקטנים בתוך הגדולים. ואכן, בתוך שלוש שנים מיום הקמתו של בנק ישראל, המערכת הבנקאית בישראל נעשתה ריכוזית במבנה המוכר לנו עד היום.

ספרו של אריה קרמפף, שראה אור בינואר 2015

"הפתעה גדולה עוד יותר חוויתי בסוף תהליך המחקר, כאשר ניסיתי להבין את התמונה הגדולה. כאן הבנתי שהקטגוריות שמקובלות בשיח הכלכלי־פוליטי המערבי אינן תואמות את המציאות הישראלית, ושהעקרונות של כלכלת שוק אומצו בישראל בשלב מוקדם יותר מכפי שנהוג לחשוב, הגם שבאופן חלקי. למה זה כל כך מפתיע? משום שאם תשאל את רוב הכלכלנים, הם יאמרו שכלכלת שוק מזוהה עם ערכים ליברליים, עם אנטי־לאומיות ועם קוסמופוליטיות, ואילו לאומיות מזוהה עם התערבות המדינה במשק ומרקנטליזם.

"בישראל משוואה זו לא תקפה. כלכלת השוק נבנתה על ידי מוסדות מדינתיים כדי להשיג מטרות לאומיות על בסיס שיתוף פעולה ביניהם לשחקנים דומיננטיים במגזר הפרטי. יתר על כן, כדי לבנות את כלכלת השוק היה צריך להשתמש במכשירים לא־ליברליים במובהק שכללו הפליה בין מוסדות כלכליים, פגיעה בשוויון בפני החוק, מתן זכויות יתר לארגונים כלכליים בהתאם לסדר עדיפויות לאומי והקצאת משאבים סלקטיבית. בניגוד לטענות המקובלות, פרקטיקות אלו לא נועדו להשגת מטרות סוציאליסטיות, אלא דווקא כדי לבנות כלכלת שוק.

"מפתיעה לא פחות היתה העובדה שגם הכלכלנים המקצועיים שתקפו את מפא"י על התערבותה בשוק הע

7  תגובות  אהבו

התמונה של תגונה טובה פריש 26/07/15

ליעקב,

כל יום ששי עדיין חודש זה,אני מקבלת "הארץ"כי יש שם מדור תרבות טוב,אף כי איני מסכימה לדעות העיתון בדרך כלל.

המאמר הזה ,רק ריחפתי עליו כאן,(בבית הנחתי אותו הצידה)ו...

ליעקב,



כל יום ששי עדיין חודש זה,אני מקבלת "הארץ"כי יש שם מדור תרבות טוב,אף כי איני מסכימה לדעות העיתון בדרך כלל.



המאמר הזה ,רק ריחפתי עליו כאן,(בבית הנחתי אותו הצידה)וקראתי באופן שטחי,בכל זאת יש לי דעה בעניין.



הדבר הראשון שעלה בדעתי זוהי"תנובה".לכאורה יש לנו שוק פרטי של חקלאים,פרדסנים(היו)נזכיר גם את מגדלי העופות שמוכרים ביצים.הם אינם מורשים למכור סחורתם,אלא לתנובה.בכל אופן,כך זה היה.איני יודעת אם לא חל שינוי. אז ניראה לי שזהו שוק משולב בין הפרטי לציבורי.איני יודעת למי תנובה  היתה שייכת.



בנוסף יש גם מונופולים  של מוצרי חלב.כביכול יש תחרות ביניהם,אבל פער המחירים הוא כל כך קטן ביניהם,ואי אפשר לעקוב כמעט כי המוצרים בכל זאת שונים,אולי כך הם עושים רק כדי לא לעבור על החוק ,אבל יש כאן מונופול.אז לדעתי סוציאליזם היה בעיקר בקיבוץ הישן,אבל כעת אנו רחוקים מאד מכך.אנו הרבה יותר לכיוון הקאפיטליזם.



ככתוב"בעל המאה-הוא בעל הדעה".גם משרד הרווחה די מצומצם במדינתנו.מה שרק מוסיף למגמה הזו ,אבל אני הדיוט בנושא זה.אתה בודאי תאיר את עיני .


התמונה של תגונה עמליה אור 26/07/15

חה!גרשון! לוא רק היית קורא אותי...במקום להישתלח בי כל הזמן

במקום להטיל עליי רפש...היית מיתעמק יותר בדברים שכתבתי כאן...

מעניינת העובדה שבחרת להביא דברים אלה ובשם אומרם!?!

...

חה!גרשון! לוא רק היית קורא אותי...במקום להישתלח בי כל הזמן



במקום להטיל עליי רפש...היית מיתעמק יותר בדברים שכתבתי כאן...



מעניינת העובדה שבחרת להביא דברים אלה ובשם אומרם!?!



מודה ועוזב ירוחם. חה!איפה היית ביוסדי ארץ?חה!


התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 26/07/15

לטובה

המאמר הזה נותן לנו תמונה מזוית מסויימת  כיצד רואה הכותב את מה שאנו מכנים  מדיניות סוציאליסטית  האם הייתה קיימת כאן, ובעיניו היא לא. כך לגבי  המדיניות הקפיטליסטית...

לטובה



המאמר הזה נותן לנו תמונה מזוית מסויימת  כיצד רואה הכותב את מה שאנו מכנים  מדיניות סוציאליסטית  האם הייתה קיימת כאן, ובעיניו היא לא. כך לגבי  המדיניות הקפיטליסטית  שאנו נוהגים  לתקוף ובעיניו היא לא המדיניות הקפיטליסטית הנהוגה במערב. .  אני מיחס חשיבות למאמר  שמסביר את המצב  ואינו  משתמש במונחים  שאנו רגילים לשמוע על קפיטליזם חזירי . המאמר נותן לנו תמונה על המצוי ועל  הרצוי  ולמרות שהוא מגיע  מצידה האחת של המפה הפוליטית , יש בו חומר למחשבה ובעיקר להבנה.



הזכרת את המפעלים שהיו אז  כשמפאי הייתה בשילטון. אני הייתי מכנה זאת הקפיטליזם שבסוציאליזם. חחח. לא כולם קיבלו את מה שמגיע להם מהעוגה. קיבלו המקורבים ובעיקר בעלי הפנקסים האדומים. על תנובה ויתר המפעלים  כולנו יודעים מי היו הנהנים..


התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 26/07/15

ל עמ לי האור

איני מבין על מה את מדברת.  אם כבר התבטאת אי פעם בנושא  היית בקצה  ולא חשוב אם היה  זה בקצה הפוליטי  או הקצה המדיני כלכלי. . איני רואה בכתבה ולו ...

ל עמ לי האור



איני מבין על מה את מדברת.  אם כבר התבטאת אי פעם בנושא  היית בקצה  ולא חשוב אם היה  זה בקצה הפוליטי  או הקצה המדיני כלכלי. . איני רואה בכתבה ולו  קצה  של תמיכה בכלכלה סוציאליסטית.  אדרבה  ,מה שעולה  מן הכתבה  הוא  שהשאלה היא לא מה אנו שואפים. לכלכלה סוציאליסטית או  כלכלה קפיטליסטית  והבחירה היא ברורה  והשאלה היא  לאיזו כלכלה קפיטליסטית אנו שואפים..והוא תומך בקפיטליזם הליברלי. ואת הבחנה את יכולה  לקרוא במאמר. . אז איני רואה היכן הצגת עמדה שתואמת את המסקנה  של כותב המאמר.



יש  הבדל בין מה שאת מביעה ובין מה שאני מעלה בדרך כלל בכל מה שקשור  בנושא הפוליטי והכלכלי. אני נוהג  בדרך כלל להסביר את מה שאני מבין מתוך הפירסומים השונים והעמדה שלי היא מנקודת ראות  של מה טוב למדינה ורק אחרי זה  מה טוב  לנו אזרחי המדינה,  המדינה  חזקה כלכלית וביטחונית היא הבסיס לקיומנו . ומה שהביא את המדינה למה שהיא כיום עם  כלכלה בריאה ,אחת הכלכלות החזקות והבריאות בעולם. וכמובן כשאנחנו מדברים  על טובת המדינה  אזי אנוחנו מתיחסים לכלכלת המקרו שמבטאת צמיחה חיובית לאורך שנים, אבטלה נמוכה  ביחס לקטסטרופות שבלא מעט מדינות באירופה. גרעונות בגבול הסביר בתקציב  המדינה. יחס חוב/ הון  טוב. רזרבות עצומות במטח. . מנקודת מבטי המדינה היא בראש מעינינו.  ותמיד הדגשתי  שיש לפעול  לכך שהעושר יחלחל גם אל השכבות החלשות.  אז לא הבנתי  במה את מתהדרת. גם אם נקבל את כל דבריו של דר'  קמפבר  עדיין זו דעה  אחת שיש כנגדה דעות שונות.



הדגשתי לא אחת שאיני  ימין ואיני שמאל וכל מה שאני מביע  הוא מנקודת ראות של טובת המדינה  שאצלי היא ראשונה בסדר העדיפויות.


התמונה של תגונה עמליה אור 26/07/15

...וחטאי הגדול והעצום הינו שהשקפתי שונה משלך,

וכעת-חיה מברכת על אילן-גבוה שהבאת לפה הבוקר

שאת 'דברייו' הבאתי פה השכם והערב ומאמינה גם!

נ.ב. מעולם לא נתתי לך הג...

...וחטאי הגדול והעצום הינו שהשקפתי שונה משלך,



וכעת-חיה מברכת על אילן-גבוה שהבאת לפה הבוקר



שאת 'דברייו' הבאתי פה השכם והערב ומאמינה גם!



נ.ב. מעולם לא נתתי לך הגדרות והכללות.ואילו אתה ממשיך לאמר עליי קיצונית...כמו...אם תאמר זאת המון-פעמים זה יהפוך ליהיות נכון. אם מפאת השקפתי בעד שיוויון-היזדמנויות-ערבות-הדדית-אחווה-חירות-הפרט



נחשבת בעינייך קיצונית...לכבוד ולעונג ייחשב לי!!!



 


התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 26/07/15

ל את לי ה או ר

הנה עוד אחד מתגובותייך שאין להן שחר. היכן כתבתי שאת  קיצונית. סתם עלילה . כתבתי שאם התבטאת אי פעם בנושא  היית בקצה ולא חשוב  אם היה  זה בקצה הפוליטי או ...

ל את לי ה או ר



הנה עוד אחד מתגובותייך שאין להן שחר. היכן כתבתי שאת  קיצונית. סתם עלילה . כתבתי שאם התבטאת אי פעם בנושא  היית בקצה ולא חשוב  אם היה  זה בקצה הפוליטי או במדיני כלכלי.  ישנן  3 קצוות לכובע  הפוליטי והכלכלי חחח. הקצה הימני , הקצה השמאלי והמרכזי. אז  את  טוענת שאת בקצה השמאלי ולכן לא הזכרתי אותו  ובכל זאת מצאת סיבה להתנגח.



כניראה ולא קראת טוב את המאמר או שלא הבנת את מה שכתבתי. הסברתי  את השקפתי שהייתי מגדיר אותה  "קצה מרכזי"  כשהמדינה היא הבמה המרכזית  זו הכלכלה  הקפיטליסטית  שטובת המדינה היא  העיקר  . קיראי שוב את  תגובתי הקודמת


התמונה של תגונה יעקב גרשון 1 26/07/15

לאת לי אור

הנה קטע מהמאמר שמסביר יותר מכל את  תפישתי האישית  לגבי כלכלת המדינה. היא תמונה מדויקת של מה שהבעתי כאן בפעמים שונות . תפישה האומרת שהאינטרסים הביטחוניים והכלכליים של ...

לאת לי אור



הנה קטע מהמאמר שמסביר יותר מכל את  תפישתי האישית  לגבי כלכלת המדינה. היא תמונה מדויקת של מה שהבעתי כאן בפעמים שונות . תפישה האומרת שהאינטרסים הביטחוניים והכלכליים של המדינה הם בעלי חשיבות עליונה   בעצוב הכלכלה והם עומדים בראש סדר העדיפויות כל עוד  אנו מדינה במלחמה .   הנה ציטוט  הקטע שמסביר את התפישה  של הכלכלה הקפיטליסטית הנהוגה אצלנו בניגוד לכלכלות במערב. ואת זה  אומר מישהוא מהקצה השמאלי של  המפה



מה שנשאר קבוע הוא העיקרון הבלתי כתוב כי האינטרסים הלאומיים (ובכלל זה הביטחוניים) הם בעלי חשיבות עליונה בעיצוב המדיניות הכלכלית. הזהות הישראלית היא עדיין של מדינה במצור, אולי במידה רבה של צדק. אנחנו עדיין תופשים את עצמנו כמדינה שנלחמת על קיומה, ומלחמת הקיום הזאת חשובה יותר מדרישת האזרחים לרמת חיים שהולמת סטנדרטים מערביים. בעת המחאה, למשל, היו חברי ממשלה שהאשימו את המוחים בפגיעה באינטרסים הלאומיים, ומי שעוזב את הארץ בחיפוש אחר עתיד טוב יותר לו וילדיו נתפש גם כיום כמי שנוטש את הספינה. ראה למשל את התגובות למחאת ברלין. עדיין, בקרב חוגים מסוימים באליטה הפוליטית, הדרישה לתנאי חיים הולמים על בסיס אינדיבידואלי, נתפשת כהתפנקות או כפוות.


כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

אני כבר בן שבע עשרה וזה קרה היום וגם לפני 70 שנה
השבוע חגגתי ימי הולדת 17 לשלושה נכדים ביום שבת לנכדה והיום לנכד ונכדה תאומים. הסתכלתי עליהם גבוהים ויפים הנכד עבר את הגובה שלי באותו גיל 181 סמ המישפט "אני בן 17 " עורר בי זיכרונות הסתכלתי...
לקריאת הפוסט
מי הוא האיש שמצליח לרגש רבים ולגרום לנו לריגוש
המילים היוצאות מפיו הן נבואה וציווי לעולם להכיר בזכותנו להתקיים בארץ אבותינו. זה מה שעשה ביקור במישרפות של אושויץ ובירקנאו. שם ראה את הזוועות ואת תאור שיירות היהודים שנאספו מכל קצוות תבל והובלו...
לקריאת הפוסט
הנה קרב יום העצמאות ה70 לקום המדינה ולא נישכח את הנופלים
אמהות שאיבדו את בניהן במילחמות ישראל שילמו מחיר יקר והיו אמהות ששיכלו שניים מילדיהן. יוסי גמזו הטיב לתאר את השכול בשיר שכתב לכבודה של כלת פרס ישראל אם הבנים. ניזכור את הבנים שנפלו על הגנת...
לקריאת הפוסט
למעלה
חזרה