דין פרוטה כדין מאה
גנב אחד, שנתפס בגניבה, והמלך גזר עליו עונש מוות. טרם ביצוע גזר הדין, ביקש הגנב לומר את דבריו האחרונים. הרשות ניתנה לו, והוא פתח ואמר: "מודה אני ומתוודה על חטאיי, ומקבל עליי את ...הדין, אלא שברצוני לומר דבר אחד, יש לי פטנט מיוחד, ומאחר שאני חושש שאם יהרגוני הסוד יירד עמי לקבר, הייתי רוצה לגלות לכם אותו". "יפה דיברת", אמר לו המלך, "מהו הפטנט שבידך?" ענה הגנב: "יודע אני לקחת גרעין של פרי, לבשל אותו עם סממנים שונים, להטמין את התערובת באדמה, ולאחר דקות ספורות צומח אילן עם פירות לתפארת". התפעל המלך וביקש מהגנב להראות לו את דבר הפלא. הגנב ביקש את החומרים, ומשהובאו אליו, ניגש למלאכה. לאחר שסיים הגנב להכין את התערובת, אמר: "את התערובת צריך להטמין באדמה אדם שמעודו לא גנב, ולו פרוטה אחת". "אני", התנצל הגנב, "איני יכול לבצע זאת. אולי המשנה למלך יכול..." המשנה למלך החוויר ואמר בחיוך מתנצל שהוא לא בטוח, אבל עדיף משהו אחר. "אולי שר האוצר יתכבד ויטמין את התערובת", ביקש הגנב, אך שר האוצר סרב ואמר: "חבל שאהרוס את הפטנט במו ידיי, הן אני מתעסק עם הרבה כסף ומי יודע... אני מציע להעניק את הזכות לשר החינוך...". כך עברו משר לשר, עד שהגנב הציע שהמלך בכבודו יעשה זאת. וכאשר המלך אף הוא סרב, אמר הגנב: "המשנה למלך אינו נקי, גם שר האוצר, ושר החינוך... אם כן, מדוע אותי תולים? הרי דין פרוטה כדין מאה..." אתה לא יכול לפתור את עצמך בטענה "כולם עושים...", כל אחד צריך להיות אחראי לעצמו.
תודה על תגובתך