פגישה מיקרית

חמש שנים עברו מאז התאלמנה, קשה היה לה להשלים עם האבדה.

הוא היה הכל עבורה, אהוב, בעל ,חבר, תומך, לא דאגה מעולם לכסף הוא עשה הכל והיא היייתה מלכת הבית .

יום אחד קיבל דום לב  ועולמה חשך עליה.

ההתאוששות מהלם היתה קשה, לא הייתה מסוגלת להתרגל ללבד לעול שנפל עליה. ילדיה תמכו בה, עודדו אותה ועזרו לה ככל יכולתם ובעזרה מקצועית  חזרה לעצמה, חזרה למציאות.

החליפה את הדירה הגדולה לקטנה יותר וריהטה אותה לפי טעמה האישי .

שינתה את הופעתה וסיגנון הלבוש והתחילה לעסוק בדברים שמעולם לא חשבה שהיא מוכשרת לכך.

במראה החדש ובהרגשת החופש והעצמאות החליטה שהגיע הזמן לצאת לבד לחו"ל.

נסעה לאירלנד, ארץ ירוקה, מרחבים, מסורת תרבות ושקט.

התמקמה במלון צנוע במרכז עירה פסטורלית קטנה ובערב החליטה לצאת לבילוי לפאב מקומי.  פקיד הקבלה המליץ לה על פאב קטן  שתושבי המקום נוהגים לפקוד אותו.

מוזיקה אירלנדית טיפוסית, הרבה בירה מקומית ושמחה בלב.

ממש התאים לה להשתכר מעט ולרקוד מזמן לא חשה את הטעם הזה.

נכנסה לפאב, אורות עמומים ושלושה נגנים נגנו על הבמה.

בגלל השעה המוקדמת יחסית, המקום עדין לא היה מלא.

שלחנות עץ נמוכים ארוכים היו פזורים בחדר ומספר מועט של אנשים ישבו סביבם. 

נגשה לדלפק, לקחה כוס בירה גדולה והתישבה בפינה כך שהיה לה מבט על כל החדר.

הסתכלה על הכוס המבעבעת הרימה אותה לשפתיה כשבזוית העין בפתח הדלת ראתה אותו. רזה, גבוה, עמידה קצת כפופה ושער לבן.

הלגימה נתקעה לה בגרון ..לא יכול להיות חשבה לעצמה..,תוך שהוא מתקדם לכיוון הבר ראתה את עיניו ,עיניים שלא שכחה וליוו אותה שנים רבות,

הזמין כוס בירה נשען על הדלפק כשהוא מסתכל סביבו.

לרגע מבטו הצטלב במבטה.

הרים את הכוס מהדלפק והתקרב לשולחנה.

נרגשת קמה לקראתו...

הניחו  יחד את הכוסות על השולחן...

התחבקו..

הזמן עמד מלכת...