גם בגיל המבוגר - דימי עצמי נמוך

גם בגיל מבוגר. סימה.



חשוב שאדם בגיל מבוגר, המכיר בעובדת 'שעבודו' על ידי קרוביו, ינהג בהגיון. 



מצד אחד הוא מבקש להשתחרר ממטלות הפוגעות באיכות חייו ומגבילות אותו להנות משעות הפנאי העומדות לרשותו.

מצד שני, החשש לערער את מערכת היחסים בינו לבין קרוביו (ילדיו הבוגרים?), במידה וידחה בקשתם אליו לעזרה? (לשרת אותם)



במקרה זה ישנם לא מעט רעיונות היכולים לתת מענה לבעיה הזו, בלי לקלקל היחסים הקיימים עם יקיריהם הנצלנים.

אם מדובר ביום קבוע, שהוא אמור לשמש למשל, בייביסיטר לנכדים. מציע להירשם לחוג מסויים (לימודים, אומנות, חוג כלשהו) שזמן ההשתתפות בו, יוצא בימים של ביצוע המטלה.

סידור כזה יכול לפתור את הבעיה בלי לפגוע ביחסים הקיימים.

ככל שהחוגים והיציאות הללו מהבית יימשכו, כך תלך ותעלם התלות של בני המשפחה, בו. הם כבר ימצאו פתרונות לדאוג לעצמם. 

ודאי ישנם עוד דרכים (יציאה לטיול מאורגן למשל) ובהמשך העדרויות מהבית מתוכננות.



חשוב גם, שהאדם עצמו, ישתחרר מהתלות שלו (במידה וקיימת?) בבני משפחתו. חשוב שיהיה עצמאי בהחלטותיו. (חיוך) נדב.

לסימה עבור נדב,איני בטוחה שהכוונה דווקא לבני משפחה מנצלים.זה יכול להיות גם בן זוג חדש מנצל.למעשה אפילו לא מנצל,אלא מבקש דברים שהאשהאינה מסכימה,אבל היא נענת כי"לא נעים לומר"לא".

ההערכה העצמית נובעת לפעמים מהצלחות בעבר,למרות הערכה עצמית נמוכה,הצלחות כאלה עם הזמן משנות את הערכתו של האדם לעצמו לטובה.ולהיפך.בגיל מבוגר זה תלוי בהשגיו עדכן או באי השגיו וכישלונותיו עד הגיעו לגיל המבוגר.

היי סימה. אני חושבת שבגיל מבוגר שינוי עוד יותר קשה. זה תלוי בהמון דברים

במצב פיזי ונפשי. וגיל מבוגר אומנם מוסיף ניסיון וחוכמת החיים ולא כוח  התמודדות.

אומנם שינוי תמיד אפשרי. ואם בן אדם אומר :"זה מה שאני . לא יכול להשתנות."

הוא   פשוט לא רוצה או שלא מרגיש צורך.

האם ישנה רק  תשובה אחת לבעיה הזו של ניצול. הכרתי  נשים שאהבו שינצךו אותן. הן כמעט התחננו שינצלו אותן . לשמש ביבי סיטר לשכנה . להכין עוגה לחברה. לערוך קניות לשכנה  האחרת . אם לא  הייתה  מסכימה להיות מנוצלת הייתה בודדה וגלמודה  מבלי שאף אחד יתיחס אליה. כך זכתה  להיות שכנה טובה שכולם אוהבים אותה ...או אולי רק את עזרתה.

נושא גדול וכבד-מישקל -הריצוי- הלזה

משם מקור המילה -עריצות- צמד-חמד

-להכעיס ולהכאיב:שהלא ריצוי מקורו:

בחולשה מאד גדולה! אל מול האחר-

שהינו בהכרח עריץ - שאם לא היה עריץ

-היה יוזם ומאפשר ל'מרצה'להרים את ראשו

הצרה שהדברים סמויים מן-העין ומושרשים

גם בגיל...  סימה לטובה'לה. 



מאחר והכותבת לא מרחיבה את היריעה לסוג הניצול, לו היא קרבן, ועל ידי מי?

מבחינה זו שנינו, את ואני לוט בערפל. כל אחד רואה זאת מזווית שונה ורשאי למשוך את הסיפור אל מחוז חפצו, הוא. 

מצטט מה שהיא כתבה:

//מנסה להתחמק,להימלט מהמצב הזה פוחדת שמא מערכת היחסים תיפגע ולכן ממשיכה שוב ושוב לֶרָצוֹת//.

במקרה הנ"ל לכותבת בלבד יש תשובה לכוונה המסתתרת במשפט הפתיחה: //לא מבינה מדוע אני ממשיכה לעשות את מה שאני ממש – ממש לא רוצה//.