פרשת כי תבוא

תצא תבוא תתיצב תלך

זו האסוציאציה שלי מהשמות של פרשות השבוע האחרונות.

פרשת כי תבוא  מסיימת את המצוות שמשה מוסר לעם בצורה מפחידה

כאילו לא מספיק עם המצוות המפחידות והמוזרות שחווינו בפרשת כי תצא.

כך מתחילה הפרשה: א וְהָיָה, כִּי-תָבוֹא אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה; וִירִשְׁתָּהּ, וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ.  ב וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל-פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ--וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא; וְהָלַכְתָּ, אֶל-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם.

לרוב המפרשים את פרשת משבוע היה הכי קל להישאר כאן במצוות הביכורים.

ביכורים אתם זוכרים

 סלנו על כתפנו ראשנו עטורים...

ואני ממש מתבלבל בזמנים הכיצד שמצוות הביכורים מגיעה אלינו בחודש אלול

ולא זאת בלבד אלא שההמשך:

ה וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה, וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט; וַיְהִי-שָׁם, לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב.  ו וַיָּרֵעוּ אֹתָנוּ הַמִּצְרִים, וַיְעַנּוּנוּ; וַיִּתְּנוּ עָלֵינוּ, עֲבֹדָה קָשָׁה.  ז וַנִּצְעַק, אֶל-יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֵינוּ; וַיִּשְׁמַע יְהוָה אֶת-קֹלֵנוּ, וַיַּרְא אֶת-עָנְיֵנוּ וְאֶת-עֲמָלֵנוּ וְאֶת-לַחֲצֵנוּ.  ח וַיּוֹצִאֵנוּ יְהוָה, מִמִּצְרַיִם, בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה, וּבְמֹרָא גָּדֹל--וּבְאֹתוֹת, וּבְמֹפְתִים.  ט וַיְבִאֵנוּ, אֶל-הַמָּקוֹם הַזֶּה; וַיִּתֶּן-לָנוּ אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ.  י וְעַתָּה, הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת-רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר-נָתַתָּה לִּי, יְהוָה; וְהִנַּחְתּוֹ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ, לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  יא וְשָׂמַחְתָּ בְכָל-הַטּוֹב, אֲשֶׁר נָתַן-לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ--וּלְבֵיתֶךָ:  אַתָּה, וְהַלֵּוִי, וְהַגֵּר, אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ. 

מחזיר אותי אחורה לליל הסדר לקריאת ההגדה של פסח.

אבל ככל שאני קורא אני מבין שחלק ניכר של הפרשה מבוסס על זכרונו של משה וחוויותיו.

כי משם והלאה פתאום מתחיל מטח קללות, ה' ישמור.

בכלל כשאני חושב על הסצנה הזאת של הר הקללות והר הברכות אתם זוכרים עיבל וגריזים

אני נזכר בסרט הנפלא הזה שר הטבעות ודמותו של גנדאלף http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9                          2%D7%A0%D7%93%D7%90%D7%9C%D7%A3         

לא יודע למה אבל יש באיש הזה משהו מהדמות של משה

אולם מעבר לסרט הדמיוני הזה מאוד הייתי שמח לחדור לעולם הדמיון הפורה של משה ולהבין מהו המקור ממנו שאב את מבחר הקללות שלו.

אבל טרם נעבור לאוצר הקללות של משה נזכור כי משה לא אמר להם שתישרף לכם המכונית, או בטח שלא אמר להם, אימפריו, או אבדה קדברה כדברי הארי פוטר.

משה משתמש במה שהוא ראה ושמע במדבר, ואני חושב אוי לנו מאוצר הקללות שלו הנה תראו כיצד הוא פותח את מסע הקללות:

טו אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה פֶסֶל וּמַסֵּכָה תּוֹעֲבַת יְהוָה,

טז אָרוּר, מַקְלֶה אָבִיו וְאִמּוֹ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן.

יט אָרוּר, מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר-יָתוֹם--וְאַלְמָנָה; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן.  כ אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-אֵשֶׁת אָבִיו

כא אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-כָּל-בְּהֵמָה; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן.

כב אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-אֲחֹתוֹ--בַּת-אָבִיו, אוֹ בַת-אִמּוֹ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן

כג אָרוּר, שֹׁכֵב עִם-חֹתַנְתּוֹ; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. 

כו אָרוּר, אֲשֶׁר לֹא-יָקִים אֶת-דִּבְרֵי הַתּוֹרָה-הַזֹּאת--לַעֲשׂוֹת אוֹתָם; וְאָמַר כָּל-הָעָם, אָמֵן. 

אתם מבינים למה אני מתכוון או שצריך להסביר??

איפה לעזאזל ראית מישהו ששוכב עם חותנתו??

אבל כנראה שגילוי עריות ושאר סטיות היו נפוצות שם.

והוא ממשיך אבל מתנה תנאים

א וְהָיָה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּנְתָנְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, עֶלְיוֹן, עַל, כָּל-גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  ב וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַבְּרָכוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגֻךָ:

יענו אם תלך בדרך הנכונה לא יקרה לך  כלום להפך

ג בָּרוּךְ אַתָּה, בָּעִיר; וּבָרוּךְ אַתָּה, בַּשָּׂדֶה.  ד בָּרוּךְ פְּרִי-בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתְךָ, וּפְרִי בְהֶמְתֶּךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרוֹת צֹאנֶךָ.  ה בָּרוּךְ טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ.  ו בָּרוּךְ אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וּבָרוּךְ אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ.  ז יִתֵּן יְהוָה אֶת-אֹיְבֶיךָ הַקָּמִים עָלֶיךָ, נִגָּפִים לְפָנֶיךָ:  בְּדֶרֶךְ אֶחָד יֵצְאוּ אֵלֶיךָ, וּבְשִׁבְעָה דְרָכִים יָנוּסוּ לְפָנֶיךָ

אבל אם לא

טו וְהָיָה, אִם-לֹא תִשְׁמַע בְּקוֹל יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לִשְׁמֹר לַעֲשׂוֹת אֶת-כָּל-מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקֹּתָיו, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם--וּבָאוּ עָלֶיךָ כָּל-הַקְּלָלוֹת הָאֵלֶּה, וְהִשִּׂיגוּךָ.  טז אָרוּר אַתָּה, בָּעִיר; וְאָרוּר אַתָּה, בַּשָּׂדֶה.  יז אָרוּר טַנְאֲךָ, וּמִשְׁאַרְתֶּךָ.  יח אָרוּר פְּרִי-בִטְנְךָ, וּפְרִי אַדְמָתֶךָ--שְׁגַר אֲלָפֶיךָ, וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ.  יט אָרוּר אַתָּה, בְּבֹאֶךָ; וְאָרוּר אַתָּה, בְּצֵאתֶךָ

ושאר קללות ואיחולים בנוסח

ל אִשָּׁה תְאָרֵשׂ, וְאִישׁ אַחֵר ישגלנה (יִשְׁכָּבֶנָּה)

נו זה קורה כל הזמן, זאת אומרת שלא כולם הולכים בדרך ה'

אז תיזהרו לכם כי

סח וֶהֱשִׁיבְךָ יְהוָה מִצְרַיִם, בָּאֳנִיּוֹת, בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר אָמַרְתִּי לְךָ, לֹא-תֹסִיף עוֹד לִרְאֹתָהּ; וְהִתְמַכַּרְתֶּם שָׁם לְאֹיְבֶיךָ לַעֲבָדִים וְלִשְׁפָחוֹת, וְאֵין קֹנֶה. 

אין קונה- זו ממש קללה.

משה בטח חושב שבלעם התחיל עם הקללות אבל הקללה הראשונה היתה של אלוהים כאשר גרש אותנו מגן עדן כאשר אמר " בזיעת אפך תאכל לחם" בכך הוא הפך את המושג עבודה לקללה.

דווקא העבודה והמלאכה הן אלו שמצילות אותנו מכל הקללות

הנה השיר של חיים נחמן ביאליק

מי יצילנו מרעב?

מי יאכילנו לחם רב?

ומי ישקנו כוס חלב?

למי תודה, למי ברכה? -

לעבודה ולמלאכה!



מי ייתן לנו כסות בקור?

ומי בחושך ייתן אור?

מי יעל מים מן הבור?

למי תודה, למי ברכה? -

לעבודה ולמלאכה!



ומי נטע עצים בגן,

לפרי ולצל, כל מין וזן,

ובשדות זרע דגן?

למי תודה, למי ברכה? -

לעבודה ולמלאכה!



מי הכין לנו פינת גג,

גדר לגן, לכרם סייג,

ומי טרח ומי דאג

לכבוד שבת, לכבוד החג?

למי תודה, למי ברכה? -

לעבודה ולמלאכה!



על כן נעבוד, על כן נעמול

תמיד בכל ימי החול,

כבד העול, נעים העול!

ובעת הפנאי נשיר בקול

שירי תודה, שירי ברכה

לעבודה ולמלאכה!

שבת שלום

ואל תשכחו " כל המוציא דֵבַ‏ר קֵללה מפיו, יִנַ‏עָ‏ל אבי אבי אביו" הגששים