לראש השנה תשע'ו-כתב פרופ יוסי גמזו

יוסי גמזו

לְרֹאש הַשָּנָה תַשְעָ"ו

אִם שְנַת תַּשְעָ"ה עַל כָּל קִלְלוֹתֶיהָ

כָּלְתָה סוֹפְסוֹף וּבְצֵאתָה לִפְרֹש

כְּבָר מַתְחִילָה תַשְעָ"ו עִם בִּרְכוֹתֶיהָ

וְלַשָּנָה, כְּפִי שֶאוֹמְרִים, יֵש רֹאש.

דְּהַיְנוּ: רֹאש שָנָה, שֶמָּסָרְתֵּנוּ

קָבְעָה כִּי אֶת חַגּוֹ, בִּשְווּנְג בָּרִיא

כָּאן נַעֲלֶה עַל  רֹאש כָּל שִׂמְחוֹתֵינוּ

כְּבָר בִּתְחִלַּת הַלּוּחַ הָעִבְרִי –

אָז לֹא הָזוּי וְלֹא בִּלְתִּי רֵאָלִי

יְהֵא זֶה אִם נַגִּיש פֹּה בְּלִי כְּפָפוֹת

לְרֹאש זֶה, רֹאש עִם מוֹחַ רַצְיוֹנָלִי,

צְרוֹר בַּקָּשוֹת צְנוּעוֹת – אֲבָל דְּחוּפוֹת:

שֶיִּהְיֶה לַשָּנָה הַזֹּאת רֹאש, רֹאש צָלוּל

וְשֶרֹאש זֶה יֻנְחַל לְרָאשֵי קַבִּינֶטִים

בָּעוֹלָם הַחָפְשִי הַמֵּבִין כִּי עָלוּל                                                                                                                                                                                

פָנָטִיזְם אִירָאנִי חֲסַר כָּל בְּרֶקְס אֵתִי

לְהָמִיט קָטַסְטְרוֹפַת-אֵימִים עַכְשָוִית

לֹא עָלֵינוּ בִּלְבַד אֶלָּא גַם עַל יוֹשְבֶיהָ

שֶל הַצִּיוִילִיזַצְיָה הַמַּעֲרָבִית

וּמִיָּד, כִּמִין בּוּמֵרַנְגּ, גַם עַל אוֹיְבֶיהָ.

שֶאוֹבָּמָה, הָאוּ"ם וְאַרְצוֹת הָאִחוּד

הָאֵירוֹפִּי יָבִינוּ כִּי רַק טִפּוּל-שֹרֶש

בְּמִגּוּר הֶחָמָאס שֶעֲדַיִן לָכוּד

בַּקּוֹנְצֶפְּצְיָה שֶרַק אִם יַבְעיר הַטֵּרוֹר אֵש

הוּא יִצְלַח – נָא לִזְכֹּר כִּי רַק אַקְט יְסוֹדִי

שֶל מִגוּר הֶחָמָאס יְשַקֵּם שָם בְּעַזָּה

אֶת מַצַּב-הַדְּבָרִים בּוֹ פִּתְרוֹן יְחִידִי

הוּא פֵּרוּז קַן-צְרָעוֹת זֶה מַמָּש, לֹא כִּפְרָאזָה.

וְאִם מִיסְטֶר אוֹבָּמָה אֵינֶנּוּ תוֹפֵס

כִּי חָמָאס, חִיזְבַּאלְלַהּ וְגַם דַּאעֶש הֵם חֵלֶק

מִשְּׂרֵפָה שֶחֻלְשַת טִפּוּלָהּ הָרוֹפֵס

שֶל אָמֵרִיקָה בָּהּ מוֹסִיפָה לָהּ עוֹד דֶּלֶק

הוּא יֻכְרַח לְהָבִין זֹאת כְּשֵם שֶאַרְצוֹ

כְּבָר קָלְטָה זֹאת בְּמִין הַצָּתָה מְאֻחֶרֶת

כְּשֶאֻלְּצָה אֶת עַצְמָהּ בְּמַפְתִּיעַ לִמְצֹא

בִּקְרִיסַת מְגְדְּלֵי תְּאוֹמִים מְצַמְרֶרֶת.

וְהָיָה אִם נִדְמֶה לוֹ לִכְבוֹד הַנָּשִׂיא

שֶזֹּאת רַק בְּעָיַת יִשְׂרָאֵל הַנִּדַּחַת

הוּא יָבִין כְּשֶאָסוֹן זֶה יַגִּיעַ לַשִּׂיא

שֶזֶּה נֶגַע גְלוֹבָּלִי מַחְלִיא כְּסַפַּחַת

שֶאִם לֹא יֵעָקֵר מִשָּרְשוֹ וּמִיָּד

הוּא עָלוּל עוֹד לִגְרֹם בַּפְלָנֵטָה שֶלָּנוּ

לְמִלְחֶמֶת עוֹלָם מוּל צִבְאוֹת הַגִּ'יהָאד

הַחוֹתְרִים לְהַטְבִּיעַ בְּדָם אֶת כֻּלָּנוּ.

שֶכֵּן כְּמוֹ שֶאָמַר אַלְבֶּרְט אַיְנְשְטַיְן מִכְּבָר: 

"לְאַחַר מִלְחַמְתּוֹ הַשְּלִישִית שֶל עוֹלָם זֶה                                                                                                                                                        

יִתְכַּתְּשוּ זֶה עִם זֶה נִצּוֹלֵי הֶעָבָר

בְּשִבְרֵי עֲצָמוֹת, כִּי רַק נֶשֶק מֻשְלָם זֶה

יִשָּאֵר עַל פְּלָנֵטָה זוֹ." כֵּן, שֶיִּהְיֶה                                                                                                                                                                      

מִלְּבַד רֹאש לְשָנָה זֹאת גַּם  לֵב, לֵב פָּתוּחַ                                                                                                                                                        

וְאֶזְרָח שֶיַּרְוִיחַ לַחְמוֹ וְיִחְיֶה                                                                                                                                                       

בְּכָבוֹד, לֹא בְּעֹנִי נִדְכָּא וּשְפַל-רוּחַ.

וְשֶסּוּרְיָה, עַל שְנֵי הַצְּדָדִים הַטּוֹבְחִים

זֶה אֶת זֶה וְאַלְפֵי קָרְבָּנוֹת חַסְרֵי-יֶשַע

תְרֻסַּן כָּרָאוּי לָהּ וְכָל הַשּוֹפְכִים

דַּם כַּמַּיִם יוֹם-יוֹם יֵעָנְשוּ עַל כָּל פֶּשַע.

וְרִסּוּן גִּרְעוֹנוֹת הָאוֹצָר שֶיָּחוּל

עַל אוֹתָם הַגּוֹרְפִים הַכְנָסוֹת רַבּוֹת גֹּדֶש

אֲבָל לֹא עַל מִגְזָר מְרֻשָּש וַאֲכוּל

חֶסְרוֹן-כִּיס, שֶבְּקֹשִי גּוֹמֵר אֶת הַחֹדֶש.

כִּי אָמְנָם יֵש צְמִיחָה אֵקוֹנוֹמִית בְּרוּכָה                                                                                                                                                                    

אַךְ עֲדַיִן נִכָּר מִכָּל בֹּחַן וּבֶדֶק

שֶמִּּכְסַת דִּיבִדֶנְדּוֹת  פֵּרוֹת הַצְּמִיחָה

מְחֻלֶּקֶת אֶצְלֵנוּ מְאֹד לֹא בְּצֶדֶק

וּגְזֵרוֹת הִתְיַקְּרוּת שֶל מוּצְרֵי הַיְּסוֹד

בְּמָזוֹן וּבְדֶלֶק בְּאַטְרָף אָיֹם פֹּה

מְקַפּחוֹת בְּעַוְלָה שֶמִּזְּמַן אֵינָהּ סוֹד

לֹא טַיְקוּנִים שְׂבֵעִים אֶלָֹּא "עַמְּךָ" קְשֵה-יוֹם פֹּה.

אָז עֲשֵׂה בְּטוּבְךָ שֶצֵּמְצוּם נְזִירִי

וּמְצוּקַת הֵחָלְשוּת מַעֲמַד-בֵּינָמֵינוּ

לְמוּל עֹשֶר בּוּלִימִי שֶל הוֹן חֲזִירִי

יֻפְחֲתו וְיוּסְרוּ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ.

וְשֶמָּה שֶכָּתַב הָרַמְבָּ"ם שָם, בֵּינֵינוּ,

בְּ"אִגֶּרֶת הַשְּמָד" הַנּוֹדַעַת שֶלּוֹֹ

עַל קֵרוּב נִדָּחִים אֶל חֵיקוֹ שֶל עַמֵּנוּ

יְקֻיַּם גַּם בִּבְנֵי פָלַשְמוּרָה שֶלֹּא

הָעֳלוּ לְאַדְמַת יִשְׂרָאֵל מֵאֶתְיוֹפְּיָה

אַף כִּי יֵש לָהֶם כָּאן אֲחָיוֹת וְאַחִים

שֶזָּכוּ לְמַמֵּש אֶת חֲלוֹם-הָאוּטוֹפְּיָה

שֶל צִיּוֹן שֶלִּבּוֹת יְהוּדֶיהָ פְּתוּחִים.

וַעֲשֵׂה שֶמַכַּת אַלִּימוּת וּפְשִיעָה

וְנִגְעֵי גִּזְעָנוּת מְבִישָה וְנִפְסֶדֶת

שֶפָּשׂוּ אֶשְתָּקַד בְּמִדָּה מַרְשִיעָה

יְמֻגְּרוּ בִּזְכוּתָם שֶל אוֹכְפֵי חֹק וָסֵדֶר

וּבִזְכוּת  הַחִנּוּךְ שֶנּוֹתְנָיו מְקָרְבִים

עַם לְעַם בִּמְדִינָה כֹּה שְסוּעָה כְּשֶלָּנוּ

כִּי פָשִיסְטִים שֶ"מָּוֶת" קוֹרְאִים "לָעַרְבִים"

הֵם בּוּשָה לְעַצְמָם וְחֶרְפָּה לְכֻלָּנוּ

וּבֵית-סֵפֶר דָּתִי בּוֹ מֻפְלֵית תַּלְמִידָה

מִמּוֹצָא סְפָרַדִי לְמוּל בַּת אַשְכְּנַז כָּאן

בִּכְסוּת דַּת יִשְׂרָאֵל – הִנּוֹ בָּהּ בְּמִדָּה

בּוּז לְכָל שֶבְּדָת זוֹ הֻגַּד וְנִרְמַז כָּאן.

וְשֶקּוֹמוֹן-סֶנְס פְּרַקְטִי יַבְהִיר כָּאן לְכָל

אַבְרֵכָיו שֶל מִגְזָר חֲרֵדִי מֻכֵּה-עֹנִי

עַד כַּמָּה נְשִׂיאָה מְשֻתֶּפֶת בְּעֹל                                                                                                                                                                        

הַשֵּרוּת הַצְּבָאִי – הִיא יִתְרוֹן פְּרִינְצִיפְּיוֹנִי

שֶיַּכְנִיס, כְּהֶמְשֵךְ לוֹ, עָמֹק לִתְחוּמֵי

מַעֲגַל-עֲבוֹדָה אֻכְלוּסִיָּה מִתְבַּדֶּלֶת

וְיִפְתַּח לְפָנֶיהָ, לִפְנִים וְלִפְנֵי

פִּתְרוֹנוֹת פְּרוֹדוּקְטִיבִיִּים, לֵב וְגַם דֶּלֶת.

וְשֶקֶּטֶל יוֹמִי בִּתְאוּנוֹת-הַדְּרָכִים

יִפָּסֵק עִם אוֹתָהּ הֶפְקֵרוּת שֶהִרְשֵינוּ

וְזִילוּת חַיֵּיהֶם שֶל אַלְפֵי אֶזְרָחִים

תִּתְחַלֵּף בִּקְדוּשַת הַחַיִּים בִּכְבִישֵינוּ.

וְשֶאִם דְּרוּכֵי-נֶשֶק הִגַּעְנוּ הֲלוֹם

שֶנִּזְכֶּה פַּעַם מוּל בְּנֵי-דּוֹדֵנוּ לָשֶבֶת

סְבִיב שֻלְחַן הַמַּשָּׂא וּמָתָן לְשָלוֹם

בְּלִי לָסֹב כָּאן עַל רֵיק עוֹד שָנִים, כְּשַבְשֶבֶת.

וְשֶמִּי שֶמַּצִיעַ לִפְרֹעַ אֶת חוֹב

הַיִּעוּל בְּרָשוּת הַשִּדּוּר הַנִּצְרֶכֶת

לְתִקּוּן, לֹא יַשְלִיךְ אֶת עוֹבְדֶיהָ לָרְחוֹב

וְיַפְקִיעַ מִבְּנֵי מִשְפַּחְתָּם פַּת שֶל לֶחֶם.

בְּקִצּוּר, מָה נֹאמַר עוֹד, רִבּוֹן הָעוֹלָם?

הַלְוַאי שֶאוֹתָהּ הַשָּנָה שֶהֵחֵלָה

הַשָּבוּעַ, תְהֵא שְנַת בְּרָכָה לְכֻלָּם

וּמְלֵאָה בְּכָל מָה שֶהַלֵּב מְאַחֵל לָהּ.