אבן הקסמים

מספרים שכאשר הספריה הגדולה של אלכסנדריה עלתה באש, רק ספר אחד ניצל משריפה. לא היה זה אחד הספרים החשובים והיוקרתיים, אלא ספר פשוט וחסר ערך. הוא נתגלגל אל השוק, שם קנה אותו איש עני אחד, בפרוטות מעטות. קרא בו האיש העני מעט, וכשבא להניחו על מדף הספרים, נפל מתוכו דף נייר מצהיב מיושן שהיה שמור בין דפיו. בדף היה מסופר סיפורה של אבן הקסמים על כל סודותיה. אבן הקסמים היתה חלוק נחל קטן ומיוחד, שהיה בו הכוח להפוך כל מתכת לזהב טהור. בדף היה כתוב כי האבן שוכבת לה בין עשרות אלפי אבנים אחרות , שכולן נראות אותו הדבר כמעט. אבל הסוד של האבן האמיתית היה החום - אבן הקסמים היתה חמה מאד למגע, בשעה שכל שאר האבנים הרגילות היו קרות. המחשבה והתקוה למצוא את האבן על פי ההוראות אשר בדף, הסעירה את רוחו של האיש העני. הוא מכר את מעט מטלטליו, ארז מספר חפצים פשוטים והלך לחוף הים, למקום המשוער בו לפי הכתוב, היתה אבן הקסמים. מיד עם הגיעו, החל לבחון את האבנים אחת אחת. הוא ידע שאם ירים אבן רגילה, שתהיה קרה למגע, ויזרוק את האבן חזרה על החוף, יווצר מצב שהוא לא יידע אילו אבנים כבר הרים.. הוא עלול למצוא עצמו מרים אותה אבן שוב ושוב מספר פעמים. לכן פיתח "שיטה": כל אבן שהרים, והיתה קרה, נזרקה על ידו מיד אל תוך הים. הוא בילה ככה יום שלם, מרים אבנים ומשליכן לים. מרים, בודק את מגען, ומשליך לתוך הים. והיום הפך ליומיים ואחר כך לשבוע ואחר כך לחודש... והאיש לא איבד תקווה. הוא המשיך בשגרה זו יום יום. עד שביום אחד, הרים אבן – והיא היתה חמה! בלי לחשוב הרבה, ומכוחו של הרגל – השליך אותה בתנופה למים, כפי שנהג עם כל עשרות אלפי האבנים שעברו תחת ידו. כל כך השתרש בו ההרגל הזה של להרים ולזרוק, עד שאיבד במו ידיו את סיכויו . והשליך מנגד את מה שהיה שקוע כל כך בחיפוש אחריו..