מסיפורי נאסר אדין

נאסראדין נעצר והובא לבית המשפט באשמת הוצאת דיבה על מועצת חכמי המלך. עדים שהובאו, העידו שבמשך זמן רב סובב המולה בין הכפרים כשהוא מפיץ שמועות זדוניות אודות חכמי המלך. לדברי העדים, אמר נאסראדין שחכמי המלך הם בורים, כסילים, שוטים ובדרך כלל אינם יודעים על מה הם מדברים. ברור היה שבמידה וימצא אשם, יתלה. לאחר שהשמיעו העדים את דבריהם אמר השופט הראשי: "לפי חוק מדינתנו, רשאי הנאשם להגן על עצמו בשלב זה של המשפט:. ידבר איפוא הנאשם" "כבוד השופט" פתח ואמר המולה "אבקש להביא -עטים וגליונות נייר" השופט הניד בראשו לעבר הפקיד שהניד בראשו לעבר עוזרו, שהלךו הביא במהרה גליונות נייר. "אבקש לחלק את העטים וגליונות הנייר בין שבעת חכמי המלך", אמר המולה השופט הניד בראש לעבר הפקיד , שהניד בראשו לעבר עוזרו, שחילק עט אחד ודף אחד לכל אחד משבעת חכמי המלך. "עתה אבקש שכל אחד משבעת חכמי הלך יענה מעל גבי הדף שלפניו על השאלה הבאה: מהו לחם?" השופט נד בראשו לעבר החכמים, ואלה החלו לכתוב. כאשר סיימו, אסף הפקיד, לפי בקשת השופט, את הדפים. "ועתה, אבקש את כבוד השופט שיקרא בפנינו מהו לחם לפי הגדרת שבעת חכמי המלך" ראשון החכמים כתב: "לחם הוא מזון" השני כתב: "לחם הוא קמח ומים" השלישי כתב: "לחם הוא פרי החיטה" הרביעי כתב: "לחם הוא בצק אפוי" החמישי כתב: "לחם הוא מזון הניתן בחסד האל" השישי כתב: " לחם הוא פרי עמלנו" והחכם השביעי כתב: "לחם הוא בצק שתפח" "ובכן" אמר נאסראדין "כאשר יצליחו האדונים הנכבדים והחכמים לקבוע מהו לחם, אולי תהיה להם הזכות להחליט על דברים אחרים, כמו למשל, אם אני אשם או זכאי, או אם הוצאתי את דיבתם אם לאו