עץ החיים.

הי נדב, שיר יפה מאוד כתבת ,רק שההבדל בין העץ שלך לעץ האבוקדו של איתן,שאתה כתבת על היש, על העץ המלא חיים ושחיים נוצרים בו,ואילו העץ שתיאר אותו איתן, בעבר היה עץ מניב, עץ של משפחה, והיום הוא מסמל את האין. עץ האבוקדו מסמל את הגעגוע למה שהיה,לחיים שהיו ואינם,לאמא שהיתה ,למשפחה ולנתינה. הוא זכרון וכאב..

היי נדב ידידי עץ החיים שלך מזכיר לי את עץ התותים שהיה באחת החצרות ונהגנו לטפס עליו  ולהנות מהפרי המתוק . סיפרו שהיו שם גם תולעי משי. אני לא  ראיתי  . הייתי עסוק באכילה חחח. יופי של שיר  שמזכיר לי את הטבע שבו גדלתי.

עץ התות. עץ החיים.  כיסופית. 

נכון כיסופית, גורלם של שני האילנות, שונים הם זה מי זה, עץ האבוקדו הטוב, של איתן, נידון לכריתה, לעומת עץ התות שממשיך להעניק מפריו לאדם, וחיים לפרפר.

 תודה גדולה, להתייחסותך לשיר. (פרח) נדב.

 

עץ התות - עץ החיים.  יעקב.

 אכן, עץ התות מזכיר לך את ילדותך, והתותים המתוקים מהם אכלת. 
 הוא מזכיר את ילדותי, גם.  כזאטוט, הורי היקרים עזרו לי לקטוף ולהניח בקופסה גדולה, עלי תות ירוקים, להאכיל את תולעי המשי, שאספנו מן העץ, הנטוע, קרוב לבית העלמין היהודי בקזבלנקה. לעקוב אחר  תהליך גלגולה של התולעת, עד להפיכתה לפרפר יפהפה.
תהליך מרתק, של הטבע. 
 תודה יעקב ידידי תגובתך הטובה המזכירה את ילדותנו הרחוקה. (חיוך) 

היי נדב לילה טוב ..

איזה שיר חזק ..איזו עוצמה יש בעץ החיים עץ התות פרותיו מזינים

האדם ..ונותן חיים לתולעת אתה מתאר את התפחותה מתעטפת בחוטי משי

הופכת לגולם ממנו בוקעים במחול פרפרי משי ..מדהים

הזכרונות שלך, ושל יעקב גרשון העלו בי זכרון סיוט חיי.שהדחקתי שנים רבות .

וקשור לאותה חוויה על עץ התות ..אכתב מתישהו שיר ..

תודה נדב יקר הוקסמתי מהשיר ומהחוויות סביבו.. 

עץ התות.  מדלן. 



  מעניין עד כמה רחוק יכול הזיכרון להוביל, ולחבר אותנו לילדותנו הרחוקה, לאותו אילן, שגדל בקרבתנו והותיר את רישומו העמוק עלינו, הילדים שהיינו.  וכמו איתן, אָת, (תספרי על חווייתך הקשורה לעץ התות) ואני, כותבים  היום, על השפעתם של העצים הללו על ילדותנו. ואלו רגשות וגעגועים מתעוררים בנו בעת שאנחנו כותבים אודותם. 

 תודה מדלן היקרה. תגובתך המעודדת להמשיך ולכתוב שירים יפים. (פרח) נדב.

             לנדב  על עץ שבו רווחשים בעלי חיים,

            ובשירך קראת לו עץ החיים כיהוא יותר מעץ ישבו חיות של בעלי החיים.

            אכן העצים  מזכירים לנו את ימי הנעורים  והילדות  לעיתים.

נדב היקר,

ניפלא ביותר.נהנתי איך באותה התקופה של הפרות האדומים בית המשי הולך ומתרקם.

מזכיר לי בנעורי ,כשהייתי מטפסת על עץ התות ומשליכה לאחי לכערה תותים.כיום אני מתפלאה,איך לא רחצנו,אכלנו ישר מהעץ.כיום אני שוטפת הכל בסבון ועוד חוששת שעל הפרי נותרו שרידי ליכלוך.

גם כיום, מול חלון חדר השינה שלי עץ תות ירוק,וילון מפני מבטי השכנים מהבית ממול ובעונה יש גם תותים ארגמנים-סגולים,שאל רובם ידי אינה מגעת.שיר ניפלא.

עץ החיים.  טובה'לה.

 בשונה מתוחלת חייו של האדם הנגמרים בבוא יומו, העץ ממשיך לפרוח עוד שנים רבות. שורשיו מאריכים ומסתעפים נאחזים באדמה, מזרימים חיים לענפים ועלי הצמרת. בפירותיו מזינים את האדם והחי.

וכמו הזכרונות של כמה מהחברים שהגיבו לשיר, אהבתם לעץ, גם זכרונות ילדותך מתקשרים לעץ התות הניצב מול חלונך.
תודה טובה היקרה. תגובתך המעודדת. סוף שבוע מאיר. (פרח) נדב.