בקיבוץ - אין חברים

סוביקטיבית אני נגד הרעיון הקיבוצי..קר כמו ברוסיה וכל הרגשות מתחת לשלג..אין הגשמה ומיצוי עצמי הכל למעל הקולקטיב...אוביקטיבית אני בעד התיזה הזו שאם אתה בקיבוץ תנהג כקיבוצנית כי חברים יש רק באגד או בממשלה ..ושמה אוכלים אחד את השני בלי מלח..וזה כבר סרט אחר.אהבתי את הכתיבה שלך..

לאיתן ידידי.בעבר הייתי חבר בקן של השומר הצעיר במשך כל תקופת לימודיי בתיכון.עברתי את כל ההליכים המסורתיים של השומר כמו (עניבה, סמל, ורשות חזק) כידוע כדי להשתמש ולומר לחבר שלום החניך מקבל רשות,הייתי עירוני ותיכוניסט וחיפשתי מסגרת לבלוי מחוץ לכתלי בית הספר.ואכן החברה ענתה לצרכיי,כל חופש סוכות וחלק מחופשת הקיץ נסענו לקיבוצים לעבודות הקטיף.עבדנו חינם כל יום ובערבים משחקי ערב ולילה,וחשבנו שזו חוויה,לי אישית הייה נחמד כי היכן יכולתי לשחק סוס ארוך בנים בנות?תארו לכם נער מתבגר וראשו נתון בין חמוקיה של נערה בת ישראל כשרה וזה היה נעים לכולם,עד שהגעתי לתקופת ההגשמה והיא ללכת לגרעין נח"ל.ואז הוריי המבוגרים האחראיים הציעו לרדת מהעניין הוריי הבינו שזו חברה נצלנית במיוחד,וניתבו צעדיי לחברה עירונית סלונית ותמה האורגייה עם הקיבוץ,וחבל לי מאוד שלא למדת,בעיר אתה יכול להחליף חבר, פשוט חבר לכל מטרה בקיבוץ אתה תקוע.לקחו  שטייטל מגלציה ונטעו בישראל וזה מה שייצא.גם הקיבוצים הכי משגשגים חולים חברתית,וחבל אני שומע את המצוקה שלך והתרופה בידך השתמש בה,

תודה לך ניסו על תגובתך,

למרות מה שכתבתי אני כן אוהב את הקיבוץ. אולי בגלל שכל חיי חייתי בקיבוץ. זאת מין נאמנות שכזו. לקיבוץ יש הרבה פנים. לאחר כמה שנים הקיבוץ עזר בשיקום בתי, ועד היום הוא עוזר. אולי זה בכל זאת הכללה גורפת מדי שבקיבוץ אין חברים...

תודה לך מיכאל על תגובתך. ראה תגובתי לניסו:

תודה לך ניסו על תגובתך,

למרות מה שכתבתי אני כן אוהב את הקיבוץ. אולי בגלל שכל חיי חייתי בקיבוץ. זאת מין נאמנות שכזו. לקיבוץ יש הרבה פנים. לאחר כמה שנים הקיבוץ עזר בשיקום בתי, ועד היום הוא עוזר. אולי זה בכל זאת הכללה גורפת מדי שבקיבוץ אין חברים...

ודה לך מיכאל על תגובתך. לא מסכים שהקיבוץ היא חברה נצלנית. ראה תגובתי לניסו:

בקיבוץ אין חברים.  איתן.  



אחד הסיפורים הכי מרגשים והכואבים שכתבת.  הקורא מתרשם מן הכתוב,

  ועוד יותר ממה שלא נכתב בסיפור, בשל צנעת הפרט. 



הדוגמה שלפנינו ממחישה עד כמה הקיבוץ כקולקטיב סוציאליסטי, מתכחש לערכיו הוא, למלא חובתו לזכויות הבסיסיות של חבר קיבוץ השותף לגורלו של הקיבוץ.

לסייע לחבר כפי שמגיע לו בהיותו חבר הממלא חובותיו למשק, וכך חובתו של הקיבוץ, לעזור לחבר בעת צרתו.

 



הקדמה זו באה בעקבות המקרה האנטי חברתי שנקט הקיבוץ, כלפי אחד מחבריו, מצטט: //יום אחד בתו השתחררה מאישפוז ממושך, (זה לא האישפוז הראשון שלה). לא היה לה לאן לחזור והיא איבדה את כושר ההשתכרות שלה, (יכולתה לפרנס עצמה). באותו פרק זמן. היא גם נזקקה לתמיכה והשגחה.  האופציה היחידה (לאו דווקא היחידה) שהסתמנה הייתה שהיא תגור בקיבוץ תקופה מסויימת. (אצל אמה בקיבוץ), כך סברה גם הפסיכולוגית שלה וגם בית החולים ששיחרר אותה. היא הגיעה לקיבוץ במצב דכאוני וירוד למדי, והשתכנה בבית אמה. אותה ידידה, (חברת קיבוץ) בתוקף תפקידה, (כפסיכולוגית של הקיבוץ), ביחד עם מזכיר הקיבוץ  (שהיה מדריך שלו בימי נעוריו), החליטו שאין לבִתוֹ מה לחפש בקיבוץ, ויש לעשות הכל כדי שהיא תעזוב את הקיבוץ//. ( יש לשער אילו היה מדובר בֵבִתוֹ של מזכיר הקיבוץ, או בִתָה של הידידה, הקיבוץ היה נחלץ לעזור בשיקומה של הבת) דבר המראה על איפה ואיפה,  ואת הצד המכוער הטמון באדם,  וכשהדבר קורה בקיבוץ, חמור פי כמה וכמה.



מקרה כזה, מחוץ לקיבוץ (בעיר), בן (בת) החוזר מאישפוז בבית החולים, הוא חוזר לבית הוריו, דבר הכי טבעי שיכול להיות, אין דילמה.

  ומהבחינה הזאת הקיבוץ (במקרה הזה המיוצג על ידי מזכיר הקיבוץ והפסיכולוגית חברת הקיבוץ) מעל בערכיו, בכך שדרש לסלק מהקיבוץ, בִתָה של חברת קיבוץ.

 לצערי אין זה המקרה היחדי שאני מכיר, שהקיבוץ נכשל כקולקטיב, להכיר בזכויות חברי הקיבוץ.  



סיפור אנושי שוטף, כיף לקרוא.  המשך כתיבה פוריה ומהנה, איתן ידידי. (חיוך) 

 

***איתן,,,

לחלוטין אין אני מקבל את הקביעה,,,

שבקיבוץ אין חברים.

זה כוללני מידי.

אין מקרה אחד,שיהיה ''קשה'' ככל שיהיה מעיד על הכלל.

אני בכלל סבור ההיפך,,,

שבקיבוץ יכולים להיות מגוון חברים,,,

גם ברגש.

לכן,,,כסיפור [אפילו אמיתי]זה יכול להיות מעניין.

זו דעתי,,,

אגב; כן,,,הייתי קיבוצניק.

יום של אור.

***ניסו,,,

הקביעה שלך,,,נראית לי מאד מוזרה.

ולו רק מהסיבה הפשוטה,,,

שאינני מקבל כנכון,,,אף מילה מהכתוב.

אגב,,,ניסו,,,חיית בקיבוץ?

על מנת לקבוע  כך?

אני כן,,,חייתי בקיבוץ.

יום של אור.

***מיכאל טל,,,,

תגובתך,,,מוזרה לי מאד,,,

אינני מקבל  את קביעותיך,,,

לאחר שבסך הכל,,,הייתי כמה ימים בקיבוץ והדבר שמצא חן בעינייך היה להכניס את ראשך בין רגליה של האחרת,,,,

קיבוצניקית או עוד אחת עם חולצה כחולה.

חלק מדבריך,נראים לי אפילו כדברי הבל ושטות.

על מנת להבין יותר לעומק את הנושא,,,

צריך לחיות שם.

ו,,,כן,,,אני הייתי קיבוצניק,,,,

יום של אור.

***מיכאל טל,,,,

תגובתך,,,מוזרה לי מאד,,,

אינני מקבל  את קביעותיך,,,

לאחר שבסך הכל,,,היית כמה ימים בקיבוץ והדבר שמצא חן בעינייך היה להכניס את ראשך בין רגליה של האחרת,,,,

קיבוצניקית או עוד אחת עם חולצה כחולה.

חלק מדבריך,נראים לי אפילו כדברי הבל ושטות.

על מנת להבין יותר לעומק את הנושא,,,

צריך לחיות שם.

ו,,,כן,,,אני הייתי קיבוצניק,,,,

יום של אור.

לבנימין,דעתי אחרת משלך ומותר לי להביע אותה,ואתה יותר מוזר ממה שאתה חושב,אם כל כך טוב בקיבוץ למה עזבת? וביחס לסוס ארוך אמור נא לי למה ומדוע משפחה שרוצה להתקבל בקיבוץ חייבת לעבור בדיקת סיפליס(V D R L) ? האם אין שווים ושווים יותר בקיבוץ? וכשסיפרתי לאשתי קרוליין על המשחק המוזר שאלה אותי האם אתה לא חושב שנוצלתם מינית על ידי המדריכה?ואם אחרי כל זה אתה לא חושב שהוריי עשו לי רק טוב כשהרחיקו אותי מהקיבוץ?אני מאוד מתחשב בך, לפי עניות דעתי ראייתך וחשיבתך גבולית או שאתה מסתיר משהו זכותך לא לענות,

לאיתן.האם גיוס בני נוער מתנועת הנוער ומהצבא (נח"ל) לעבודות חינם זה לא ניצול?לדעתי כן! כספי השילומים שנלקחו מקבוצה תמימה האם זה לא ניצול?לדעתי כן! ואותם תממים עבדו בקיבוץ בעבודות קשות ולא זכרו את הנתינה שלהם בזמן ההפרטה האם זה לא ניצול?לדעתי כן! אגב תודה לך נתת לי רעיון לכתיבה, לטייח ולספר בשבחי הקיבוץ מנהג יפה,רק צריך לדעת שההיסטוריה משוכתבת וכל אחד רשאי לצבוע את ההיסטוריה שלו בצבעים שיחפץ לי לא מפריע,אני מברך את האל שבאתי מרקע אחר זו בשבילי מתנת שמיים,

היי איתן. אני  באתי מרוסיה. רוב השנות חיי  עברו  תחת שלטון קומוניסטי. משם מברית  המועצות

הגיע רעיון של  קיבוצים .  נזכרתי עכשיו  בחיי  בברית המועצות בשנות70-80  של מאה הקודמת.

השפעה של חברה היתה עצומה. נכון. אלא  שהיו שם גם חברים אמיתיים. מה אני רוצה להגיד?

 מאחרי כל תפקיד עומד בן אדם. זה לא תמיד  חברה   גם רצון  של בעל תפקיד  לעזור(או אולי לנקום

לפעמים). בסיפור  טרגי   שסיפרת היו לא סתם עובדת סוציאלית  ומזכיר  קיבוץ. היו אנשים עם  יצר

ואופי. זה קורה  גם בחברה   אינדיבידואליסטית  של עכשיו. השפעה של חזק על חלש.

יש גם חלק  לא מבוטל של  מחלה על מה שקרה לבתך. מצטערת נורא לשמוע  את זה  ומאמינה

שהיא מרגישה טוב יותר. הם מאוד  זקוקים לאהבה ילדינו  בכל גיל.

תודה על פוסט  אנושי מאוד. יום טוב לך.

***מיכאל טל,,,כמובן לא אפרוס בפניך את שרשרת האירועים.

ואינני זוכר שאמרתי שאינך יכול להביע את דעתך,,,

אבל,,,אני חייתי שם ולא אתה.

ולבסוף,,,,

הקיבוץ,היום,,,[כבר הרבה שנים],,,

ממש לא כמו שהיה פעם,

לפחות בזמני. [גם לגבי סוג הבדיקות שאתה כותב כאן].

וליעתך; תנסה להתקבל למושב,,,,

ואז אולי תבין מהם סוג התחקירים היום,גם שם.

ומושב זה,,,כידוע לך,,,

אינו ''קיבוץ''.

אז,,,

ולגבי ''מוזר'',,,אתה מכיר מישהו שאיננו ''מוזר'' בדרכו שלו?

שהרי לגבי הסברך המלומדים,,,

אתה אינך ''מוזר''?

מעניין,,,,,,,,,

סיפור בתוך סיפור בתוך סיפור. סיפור על הקיבוץ ומנגנון קבלת ההחלטות שלו,סיפור על חברות, סיפור על זוגיות,סיפור על הבת.           האם הכל היה מסתדר לפי שביעות רצונו של רע ,אם היחסים בין החברים היו תקינים, או מנגנון קבלת ההחלטות היה גמיש ומכיל יותר ואולי הצירוף של הכל יחד סיבך את המצב?  חומר למחשבה.  כיסופית

תוספת לויכוח ותודה למגיבים:

הבאתי את השאלה לארוחת צהרים בחדר-אוכל.

אשתי אמרה אין שחור ולבן בעניין זה, וגם תלוי מה זה חברות, ומה זה ידידות. ברק אמר נכון, תראו אין לי חברים מהגרעין שבאתי אתו לקיבוץ. י' אשתו אמרה: לגברים אין חברים בד"כ. אבל תראה את ח' וג' הן חברות בלב ובנפש. גם בקרב הוותיקים - הגרעין הפולני והארגנטינאי יש חברים שנפגשים פעם פעמיים בשבוע. אני חשבתי על אחותי ובעלה מקיבוץ האם שלי - אין להם חברים. לבן-דודי - אין חברים. לי ולאשתי יש ידידים אבל לא חברים.

ברשותכם אמשיך את המשאל.