החטא ועונשו

לאיתן,

על פי דבריך, היית חבר מחורבן בצורת מעשך. לדעתי, היית צריך לשתף את משה בכך שאתה מתכוון ללכת למנהל, תוך הסבר הסיבות לכך, ולשאול אותו כמה זמן נראה לו שעליך להמתין למעשך זה. אם היה אומר זמן ארוך לדעתך, יכולת להביא לפשרת זמן, ואם לא היית מגיע לכך, היית אומר לו, שאתה מקציב זמן מסויים (לפי קביעתך) עד למעשך. בצורה שאתה מתאר את העניינים שהיו, עם כל הכבוד לדאגתך למערכת, ו/או לתלמידיה (אם בכלל), התנהגת לחברך (שוב, על פי דבריך) בצורה נלוזה בהחלט. לא הייתי רוצה בחברותך, בהתנהגך כך.

עמיר, עד כמה שאני הבנתי מסיפורו של איתן שהוא התרה בו שוב ושוב על העניין הזה,כנראה שהמצב ממש הידרדר ( על חשבון התלמידים ? ) וההליכה למנהל היתה מעשה בלתי נמנע. האם אתה מאמין שלו איתן היה ניגש קודם למשה, הוא היה נותן לו את ברכתו? כל הכעס היה מופנה אליו אז, ואולי איתן לא היה פונה למנהל עם הנושא בשל התגובה של משה. 

יש מעשים שלא נעים לעשות אותם, אבל כשאין ברירה וזה מגיע על חשבון אחרים ( התלמידים במקרה זה ) לא צריך לחפות על מחדל,וצריך לפתור אותו. אני רואה בפועלו של איתן מעשה אמיץ שבא על חשבון עצמו,ידידות שלו עם משה. ההתלבטויות קשות במקרים אלו. ניקח צעד אחד קדימה. אותו משה סוחב מרכוש בית הספר הספר , איתן יודע על כך ומתריע אך משה לא מוכן להחזיר. האם גם במקרה זה להחריש? 

לכיסופית,

ראשית, העובדה שדעתך שונה משלי, בהחלט לגיטימית. התייחסותי היתה בעיקר לדרך העשיה, ולא לעצם העשיה. אני חושב, שלא היה צריך להמתין חודש וחצי, להתנהלותו של משה, אלא להקדים את המהלך. אך שוב, אני מדגיש, שמבחינה חברית, הדבר שנעשה, לא נראה לי כלל חברי, והיה צריך להיעשות בהתחשבות במשה, בצורה דומה למה שפירטתי. ובקשר לצעד קדימה שהעלית, נראה לי שזה כלל לא רלבנטי, מכיוון שלא קרה. אם את מנסה לתהות על קנקני בנושא זה. הרי שהייתי שופט את הדבר על פי נסיבותיו. על פי חיי, היו הרבה דברים מהם העלמתי עין, והיו הרבה דברים עליהם פתחתי פה, לעיתים עשיתי נכון ולעיתים לא נכון. בהחלט יכול להיות, בהתאם לנסיבות ולראייתי אותן, שהייתי מגיע להחלטה לקנות ספר, כזה שנלקח, ולהחזירו במקומו. שבת שלום.

החטא ועונשו.  איתן.



הסיפור מובא מפי הדובר שהיה מעורב במערכת הלימודים של בית הספר. 

קוראי הסיפור אין להם מושג, לגבי המניעים שהביאו את משה לדרוש תוספת לשכרו, מלבד האמירה: //"אתה תראה שהוא יישבר" ראשון.."// שהדובר תורם לקוראיו. יוצא מזה, שהקוראים אין להם מושג מדוע המורה משה דורש תוספת שכר? אולי מפני שהוא קופח מלכתחילה בשכר לעומת יתר המורים, וזאת הסיבה לדרישתו, עכשיו שהטילו עליו תפקיד נוסף להוראה?

חשוב לזכור, עד להחלטה של הנהלת בית הספר להטיל עליו את רכזות צוות ההסטוריה, משה מילא תפקידו כראוי ולא היו תלונות נגדו, ההפך, הנהלת בית הספר סברה שהוא מתאים לרכז את צוות ההסטוריה.



הטענה של הדובר להטיל את האשמה כפי שכתב //הכל בגלל החינוך הקיבוצי שקיבלנו, שתקוע בנו כמו גן רע//... אחרי הסבך שהוא גרם, כאשר פנה למנהל בית הספר והציע לו להוריד את רכזות צוות ההסטוריה מהמורה מושה ולהעבירה אליו, ובכך הוא פגע בכבודו של משה, טענה זו לא מחזיקה מים, שכן אדם במעמדו, הוא היה אמור להפעיל שיקול דעת לתוצאות פנייתו למנהל. שכן הוא נחשב לאדם נבון...

ועוד שאלה לגבי יחסי הידידות האמיצה שהתפתחה במשך הזמן בין הדובר למורה משה, האם לא היה מקום שהדובר יתמוך בבקשתו של משה, לקבל תוספת שכר המגיע לו?  הדבר לא היה פוגע במעמדו שלו, ומאידך גיסא, הידידות בינו לבין משה, הייתה נמשכת, ואולי מתחזקת?



 סיפור מצוין. המביא את הקורא לחשוב על לבטיו של אדם, הניצב בסיטואציה דומה במסגרת בו הוא משרת. שבת שלום איתן ידידי. (חיוך) נדב.