מוטקה > בלוגים > איתנקה > חובות הנישאין או תלמוד תורה בעולמם של חז"ל

חובות הנישאין או תלמוד תורה בעולמם של חז"ל

זוהי עבודה רחבת היקף, שתוגש כאן בחלקים, הבוחנת את יחסם של חז"ל לאשה ולמשפחה מול הערך של לימוד תורה. העבודה תעסוק הרבה במושגים פמיניסטיים ובויכוחים בין החוקרים על משמעות מדרשי חז"ל. הפעם אני מביא את המבוא לעבודה.קריאה מהנה
חובות הנישאין או תלמוד תורה בעולמם של חז

עבודה סמינריונית

 

הקונפליקט בין ערך המשפחה לערך תלמוד תורה במדרשי חז"ל

 

 

 

ע

מוגשת במסגרת הקורס:

 

 

לד"ר עינת רימון

 

 

 

 

המגיש: איתן קליש

 

2013, סמסטר ב'

 

תוכן העניינים

הקדמה ומבוא:...................................................................... עמ' 3 - 5

 

פרק א: צרכי האשה מול תלמוד תורה ..........................................  עמ' 6 - 18

 

פרק ב: התנגדות לפרישות מינית של הנביא במדרשי חז"ל............18 - 24

 

פרק ג: הפרישות של בר-אשי .................................................... ............   24 - 27

 

פרק ד: בירור מושגים של הביקורת הפמיניסטית ויישומם בעבודתי.. 28 - 32

 

סיכום: ................................................................................ 32 - 34

 

ביבליוגרפיה.........................................................................  34 - 35

 

 

 

 

 

 

 

הקונפליקט בין ערך המשפחה לערך תלמוד תורה במדרשי חז"ל

הקדמה ומבוא:

אבי ויינרוט, כותב במבוא לספרו[1]כי הוא הופתע לגלות כאשר הוא החל לחקור את היחס לאשה ביהדות, שהמקורות העתיקים סותרים זה את זה בעמדתם וביחסם כלפי האשה, "לכל השקפה ישנו ההיפך הגמור ממנה" (שם, שם). הוא מביא דוגמאות מן היחס הכולל לאשה, ולא משאלות קונקרטיות:

כל כבודה בת מלך פנימה... (תה' מה, יד). ומול זה משלי לא, יד – ט"ז, התיאור של אשת החיל הפעלתנית והמוחצנת.

בקהלת נאמר על האשה "ומוצא אני מר ממוות את האשה..." ובמשלי נאמר: "מצא אשה מצא טוב...."

אצל חז"ל נמצא סתירות  לגבי לידת בת, וכך הדבר לגבי לימוד נשים, בשאלת ההיוועצות עם האשה, איפיוני האשה ועוד ועוד (שם).

 הסתירות הללו מקשות גם עלי לגבש קו חשיבה בהיר, תפיסה בהירה של היחס לאשה בתקופת חז"ל.

מובן מאליו שהנשים היהודיות עד לעת החדשה היו חשופות לסוגים שונים של אפלייה והדרה[2]. נשים יהודיות היו מודרות מפעיליות דתיות רבות, ובראשן מצוות לימוד תורה.  בתחום הציבורי נשללת מהנשים הזכות להחזיק במשרות של שררה . מבחינה רשמית , הדרתן של הנשים ממשרות ציבוריות נגזרת מכך שהתורה מזכירה העמדת מלך על ישראל אך לא העמדת מלכה , והרמב"ם מרחיב זאת לכל המשרות שיש בהן משום שררה. הנשים אינן יכולות לשרת בדיינות ואף לא למסור עדות בבית דין . פעילותן בתפקידים אחרים של הנהגה קהילתית וריטואל ציבורי הוגבלה בין על סמך ההנחה שכבוד הציבור נפגע כשאישה ממלאת תפקידים אלה ובין משיקולים של צניעות (רוס ת', עמ' 55) .

יחד עם זאת נמצא כי ההלכה היהודית, כבר בתקופת חז"ל, מגינה על זכויות מסויימות של האשה, והדבר משתקף הן בדיונים ההלכתיים והן במדרשים[3]. הדילמה הרמוזה בכותרת, ובה המדרשים בעבודה זו עוסקים, היא ההתלבטות של  התרבות היהודית בין ערך המשפחה לערך לימוד תורה. הדילמה הזו הייתה דילמה מרכזית בעולמם של חכמים ותלמידי חכמים. כדי ללמוד ולהגיע לגדולה בתורה הבעל נאלץ פעמים רבות להתרחק מביתו לתקופות ארוכות, ועול החזקת המשפחה נפל על האשה. בנוסף, ובמדרשינו זה העיקר, הבעל הלומד במרחקים לא מילא את חובותיו המיניות כלפי האשה, מה שקרוי בלשון חכמים "עונתה", דבר שהוא בניגוד להלכה.

המדרשים שהבאתי מציגים בחריפות את הדילמה הזו, כאשר ברובם הם מזדהים עם האשה המקופחת שזכויותיה לא נשמרות.

שתי מטרות הצבתי לי בעבודתי: האחת להביא מדרשים פמיניסטיים ממדרשי חז"ל למרות שכולם נכתבו ע"י גברים. השניה, לנסות להבין ולנתח מדרשים "פמיניסטיים" המצויים בקאנון של ספרות חז"ל (הם "פמיניסטיים" כי טובת האשה מוצגת במרכזם, אך הם גם אנדרוגנים, כי בכל זאת הדברים מוצגים מנקודת מבטם של הגברים, באשר ההתלבטות הזו הייתה קודם כל בעיה שלהם). עניין זה ממשיך להפליא אותי כבר עשרות שנים - כיצד בתרבות כל-כך אנדרוגנית אנו נתקלים במדרשים "פמניסטיים"? ארי אלון, אמר בקורס שהתקיים ב1987, כי אצל חז"ל יש סוג של מדרשים שהם מדרשי  מחאה, ומדרשים אלו משתייכים אליו. הסבר אחר מצאתי בדברי גלית רוקם חזן, המסבירה את מציאותם של מדרשים פמניסטיים "באיכה רבה" כך: "כי דברי ספרות עממית, הנאמרים באופן פורמאלי מפי מסרנים גברים בלבד, מכילים באופן דיאלקטי את דברי שותפותיהן הנשיות לדו-שיח" (רוקם, עמ' 96). כלומר, לדעתה לפני שהדברים הועלו על הכתב, בבית המדרש, קדם שלב אוראלי, שבו נוצרו המדרשים בע"פ במשפחותיהם של תלמידי החכמים.

מטרתי השלישית הייתה להעמיק במושגים הפמיניסטים כמו כתיבה נשית מול כתיבה גברית, כתיבה חתרנית מול הגמונית, ולבדוק האם גברים יכולים לכתוב כתיבה פמיניסטית חתרנית, גם ברובד כתיבת  המדרשים שברור שנכתבו ע"י גברים, וגם ברובד של ניתוח עבודתם של חוקרי ספרות חז"ל בימינו, שחלקם גברים.

עבודה זו מתמודדת לכאורה עם שאלה מרכזית אחת: מה הייתה עמדתם של חז"ל, כלפי הקונפליקט שבו מצאו עצמם תלמידי חכמים, כאשר הערך של לימוד תורה התנגש עם חובותיהם כלפי נשותיהם ומשפחתם. למעשה אני מתמודד עם הבנת עמדות החוקרים והחוקרות בימינו, ומנסה לבחון האם יש קשר בין המגדר שלהם להבנתם את המדרשים.

לעבודה שלוש צירים:

בכל אחד מפרקי העבודה אנו מתמודדים עם קבוצת מדרשים אחרת העוסקת בבעיה הנ"ל.

בכל אחד מהפרקים אנו מביאים את דבריהם ופרשנותם של חוקרים, המנסים לרדת לסוף דעתו של המדרש ולמסריו.

בכל אחד מהפרקים דברי הפרשנים נבחנים לאור המושגים של הביקורת הפמיניסטית: "קריאה/כתיבה נשית", "קריאה/ כתיבה חתרנית", "טקסט הגמוני" וכיוצא באלו.

 

 

 

 

הפרק הראשון -  צרכי האשה מול תלמוד תורה - מתמקד בדיון ההלכתי בשאלת היעדרות הבעל, ובאגדות סביב נושא זה בתלמוד הבבלי, מסכת כתובות, ס"ב – סג.

מטרה נוספת בפרק זה היא להציג ולבחון את דברי הפרשנים/ות השונים המודרניים, בניסיונם להבין את המדרשים האלו ואת כוונת הכותבים אותם.

מטרה נוספת היא לבדוק את עבודתם של הפרשנים המודרניים, לאור מושגים כמו "כתיבה נשית", "קריאה חתרנית" "קריאה הגמונית", לפי ספריהם של אורלי לובין וגורביץ.

 

פרק ב' - התנגדות לפרישות מינית של הנביא במדרשי חז"ל - הפרק עוסק במדרשי חז"ל  ובביקורת שהם מייחסים למרים על אחיה משה על פרישתו מציפורה אשתו (במדבר, י"ב, א-ב). מדרשים אלו רואים בביקורתיות את פרישתו של משה מאשתו, ומשבחים את מרים על אחוות הנשים שהיא מגלה. בפרק אני מביא את פרשנות החוקרים והחוקרות המודרניים ובוחן אותה לאור המושגים של הביקורת הפמיניסטית.

פרק ג - הפרישות של בר אשי - גם פרק זה  עוסק בפרישות מינית שגזר על עצמו חכם אמוראי בשם בר-אשי. הפרק מראה כיצד אשתו מתמודדת עם התנהגותו, והמהפך שחל בחיי בני הזוג. הפרק מבוסס על המדרש הנקרא "חרותא", וגם הוא מדרש המזדהה עם עמדת האשה. את עבודת הפרשנים המודרניים, נחקור בהקשר של הקריטריונים הפמיניסטים.

פרק ד': בירור המושגים קריאה/ כתיבה נשית והיחס לבקורת הפמיניסטית.

שיטת העבודה שלי ברוב פרקי העבודה היא:

הבאת המדרשים הנוגעים לנושא הנידון.

דיון עצמאי שלי במדרש/ים

הבאת דעות של פרשנים/יות  חוקרים/ות להבנת המשמעות של המדרש, וניסיון לזיהוי מי מביניהם נקט בקריאה חתרנית.

דיון תיאורטי במושגים מרכזיים ב"אג'נדה" הפמיניסטית, בדיקת תקפותם לגבי עבודתי, תוך בירור עמדתי לגביהם.

 

 

 

 

[1] פמיניזם ויהדות, עמ' 9

[2] שרבט א', (עורכת) אישה, חוה, אדם : נשיות יהודית בין התפתחות למסורת, מבוא.

[3] "... אפשר להבין זאת כאישור ההשקפה שההלכה הבתר מקראית מייצגת מגמה כללית לשיפור מעמדה של האישה בנישואין , בנוקטה צעדי הגנה חשובים לטובתה . לפי החוק המקראי , האחריות הבסיסית של הבעל כלפי אשתו אינה רק לדאוג לה למזון ולביגוד אלא אף לספק את " עונתה , " את צרכיה המיניים . בעוד שציווי זה כשלעצמו מהווה הכרה בצרכיה ובזכויותיה העצמאיים של האישה , החוק הבתר מקראי קובע כמה חובות משמעותיות אחרות , כגון אחריותו של הבעל לספק לאשתו טיפול רפואי , קבורה ופדיון משבי וכן אמצעי קיום לאחר מותו כל עוד היא וילדיה נותרים במשק ביתו . נוסף על כך , חוזה הנישואין ( הכתובה , ( שכפי הנראה הונהג על ידי ההלכה הבתר מקראית), מחייב את הבעל לשלם לאשתו סכום קבוע מראש במקרה של גירושין . מסמך זה משמש כמעין תעודת ביטוח המגנה על האישה במקרה של גירושין , בהבטיחו לה פיצוי על הנדוניה שהביאה עמה בהיכנסה למסגרת הנישואין (רוס, עמ' 59)

תגובות  5  אהבו 

863

לדעתי גם התורה וגם דיוני חז"ל פסולים מלכתחילה, ואין להתייחס אליהם. עולמם הוא עולם של מטורפים, בו קבוצת הגברים הצליחה להלחם (פיזית ונפשית) במטריארכט ולדחוק את קבוצת הנשים מן החיים החברתיים, הצי...

לדעתי גם התורה וגם דיוני חז"ל פסולים מלכתחילה, ואין להתייחס אליהם. עולמם הוא עולם של מטורפים, בו קבוצת הגברים הצליחה להלחם (פיזית ונפשית) במטריארכט ולדחוק את קבוצת הנשים מן החיים החברתיים, הציבוריים.

עולמם ו"תרבותם" שייכים לגל האשפה של ההיסטוריה.

15/12/15

היי דליה,

בואי נבטיח איש לרעהו שגמרנו עם ההעלבות. פשוט נתייחס אחד לשני בכבוד.

בהמשך עבודתי תראי שישנם מדרשים המצדדים בעמדת האשה, וזה מפליא אם זוכרים שאת כל המדרשים בספרות התלמודית חיברו...

היי דליה,

בואי נבטיח איש לרעהו שגמרנו עם ההעלבות. פשוט נתייחס אחד לשני בכבוד.

בהמשך עבודתי תראי שישנם מדרשים המצדדים בעמדת האשה, וזה מפליא אם זוכרים שאת כל המדרשים בספרות התלמודית חיברו גברים. אני מסכים איתך שזאת הייתה תרבות פטריארכלית שדיכאה את האשה. אבל זאת התרבות שלנו היהודים, וזאת גם הייתה התרבות של אפלטון ואריסטו.

עלי כמורה חילוני הומניסט ליהדות מוטלת המשימה למצוא מדרשים "פמניסטיים" שיוויוניים, ולהראות שהיהדות לא הייתה מקשה אחת. בפוסט הקודם "חרותא" כבר ראינו זאת.

ערב טוב ורגוע

איתן

15/12/15

 

ילתא כ'פימניסטית' קדומה בתלמוד

אין ספק שהחברה בתקופת התלמוד הייתה חברה פאטריארכלית, שבה דוכאו הנשים, מהרבה בחינות. אבל היו גם יוצאות מהכלל, כמו ברוריה אשתו של ר' מאיר...

 

ילתא כ'פימניסטית' קדומה בתלמוד

אין ספק שהחברה בתקופת התלמוד הייתה חברה פאטריארכלית, שבה דוכאו הנשים, מהרבה בחינות. אבל היו גם יוצאות מהכלל, כמו ברוריה אשתו של ר' מאיר,וילתא אשתו של ר' נחמן, שהיו מלומדות ודעתניות, והגברים נכנעו בפניהם.

ברצוני לכתוב רשימה על דמותה של ילתא, אשתו של רב נחמן, אשר מזה כמה שבועות אני אוסף חומר על דמותה, בעזרתה האדיבה של גלית, אשר מתרגמת מארמית עבורי, ומבהירה לי את הסוגיות ההילכתיות.

נתחיל מהשאלה האם ילתא הייתה פמניסטית (קוסמן שם את המילה פמניסטית במרכאות) האם נאבקה כנגד ההלכה המפלה נשים, האם נלחמה על שוויון זכויות לאשה, או שמא הייתה נהנתנית הנלחמת על הפריווילגיות שלה, ולו גם במחיר שבירת ההלכה?

על גישתה הנהנתנית לחיים אפשר ללמוד מסוגיה העוסקת בשאלה מה עושים אם נופלת טיפת חלב לנתח בשר  (חולין ק"ט, ע"ב):

ילתא מפתחת כאן "תיאוריה", שאמנם מסתמכת על ההלכה, שנועדה להכשיר את הבשר שהתערבב בחלב, תוך שהיא לוחצת על ר' נחמן, בעלה (חולין ק"ט, ע"ב) : ילתא אומרת לרב נחמן: "מכיוון שכל מה שאסר עלינו הקב"ה, התיר לנו כמותו, לדוגמא: אסר עלינו דם התיר לנו כבד, אסר עלינו נדה התיר דם טוהר, אסר עלינו חלב בהמה התיר חלב חיה (נראה שזה שומן), אסר עלינו חזיר התיר לנו דג בשם שיבוטא שטעמו כטעם החזיר, אסר עלינו גירותא (עוף טמא) התיר לנו לשון הכוורא (שיש לו טעם דומה), אסר אשת איש התיר גרושה בחיי בעלה, אסר אשת אח התיר יבמה, אסר כותית (גויה) התיר אשת יפת תואר, ולכן (אמרה ילתא) עלינו לאכול בשר בחלב, אמר רב נחמן לטבחים: תנו לה כחל (העטין של הבהמה).

התוצאה הסופית של הדיון הזה היא בהתאם לפסיקת חכמים, אך אפשר לראות את הקו הנהנתני בחשיבתה של ילתא, אותו היא משליכה על הקב"ה, וגם את השכלתה הרחבה (קוסמן כותב כי היא באה ממשפחה מיוחסת, ואולי אף מבית ראש הגולה).

על גישתה הנהנתנית לחיים ניתן ללמוד מסיפור נוסף, שבו היא מוצאת תירוץ כיצד להתחמק מאיסור נידה (שם, שם):

מדובר בסוגיא בה מספרים על פסיקת הלכה של חכמים לגבי דם האשה- אם הוא דם שנחשב לדם שאסור (ועליה לפרוש מבעלה ולטבול לאחר מכן) או שזה דם מחמת דברים אחרים( מכה, פצע או שאר דברים) ואז היא מותרת לבעלה.  בסוגיה מובא הסיפור של ילתא שביקשה מרבה בר בר חנה לפסוק לה לגבי דם שהיה לה, והוא אסר. לאחר מכן הלכה לרב יצחק בנו של רב יהודה והוא התיר. שואלים בגמרא- איך עשה כזה דבר ? הרי אסור להתיר דבר שרב אחר אסר? ועונים שילתא אמרה לו שתמיד בכזה סוג דם רבה בר בר חנה מתיר לה אך הפעם הוא 'חש בעינו' כלומר- מסיבה כלשהי לא ראה טוב, ולכן רב יצחק התיר לה. מכאן למדו שאפשר לסמוך על דבריה של אשה לגבי דמיה.

קוסמן, כותב כי שולמית ואלר, בספרה נשים בחברה היהודית, כינתה את ילתא "לוחמת גרילה בהלכה", ואכן הסיפור הזה, מאשר את הקביעה הזו, ובכלל מעמיד את אופיה המוסרי של ילתא בסימן שאלה. מצד שני, בסוף הסוגיה אנו רואים כי ילתא השפיעה על החכמים.

נצרף לדיון את הסיפור שכבר הבאתי בעבר על ר' עולא וילתא ונראה כיצד ילתא נלחמת על כבודה (ברכות, נ"א, ע"ב):

"ר' עולא התארח בביתו של רב נחמן. אכל לחם, בירך ברכת המזון ונתן את כוס הברכה לרב נחמן.

אמר לו רב נחמן: ישלח אדוני את כוס הברכה הזאת לילתא.

אמר לו עולא,: כך אמר ר' יוחנן: "אין פרי בטנה של אישה מתברך אלא מפרי בטנו של איש, שנאמר: ואהבך וברכך והרבך! וברך פרי בטנך (בלשון זכר) – פרי בטנה לא נאמר, אלא 'פרי בטנך'"

בינתיים, שמעה ילתא (שהיתה בחדר הסמוך) קמה בכעסה ועלתה לקומה העליונה שם מאוחסן היין, ושברה ארבע מאות חביות יין!

אמר לו רב נחמן, לעולא: ,ישלח לה אדוני כוס יין אחרת".

שלח לה, בצירוף המסר הבא: "כל זה, וכל מה ששפכת על הרצפה היית יכולה לשתות גם בלי ברכה מיוחדת".

שלחה לו: מן המחזרים (כמו ר' עולא שהיה רוכל)על פני העיירות יוצאים רק פטפוטים, ומסמרטוטים יוצאים רק כינים".

בסיפור זה אנו רואים מדוע היא כונתה "לוחמת גרילה בהלכה". ילתא אינה יכולה לשבת עם הגברים, כי זה מנוגד לנוהג בחברתה (בבלי, יבמות,ע"ז, ע"א), אבל היא יכולה להביע את דעתה על התנהגות האורח, בפעולת מחאה ובעלבונות ישירים אותם היא משגרת אליו מאחורי הקיר בחדר הסמוך. למעשה היא כנראה ממש מגרשת אותו, וזה מנוגד להכנסת אורחים. מצד שני הוא העליב אותה פעמיים: גם לא שלח לה כוס יין למרות שהיא זו שהכינה וטרחה על הסעודה, וגם דרש דרשה מעליבה להצדקת מעשהו. נראה כי את בעלה היא הצליחה כבר "לחנך" ועכשיו היא מחנכת חכם שוביניסט להזהר בכבודה.

 

אז איך להתייחס לילתא? מצד אחד עמידתה על כבוד האשה מעוררת כבוד. מצד שני יש משהו מאד מתירני ונהנתני בגישתה לחיים ולהלכה, עד כדי כך שהיא מוכנה לשקר בשביל להשיג את תאוותיה.

 

 

                                                                                             קריאה מהנה!

 

 

 

15/12/15

האם חז"ל הכירו את המושג "אהבה"?

האם צריך להתגרש אחרי עשר שנים שלא הצליחו להביא ילדים?

"נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אינו רשאי לבטל (מצוות פרו ורבו)" (יב...

האם חז"ל הכירו את המושג "אהבה"?

האם צריך להתגרש אחרי עשר שנים שלא הצליחו להביא ילדים?

"נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה - אינו רשאי לבטל (מצוות פרו ורבו)" (יבמות, פ"ו, מ,ו). הכוונה היא שהגבר צריך לגרש את אשתו עם לא ילדה עשר שנים. הנימוק הוא שאינו רשאי לבטל את מצוות פרייה ורבייה. 

אבל לפעמים האהבה מנצחת את הדין אצל חז"ל...
"אמר רבי אידי:
מעשה באשה אחת בצידון ששהתה עשר שנים עם בעלה ולא ילדה.
הלכו לרבי שמעון בן יוחאי ובקשו שיגיד להם מה דינם. אמר להם: חייכון! כשם שנזדווגתם זה לזה במאכל ובמשתה, כך אין אתם מתפרשים, אלא מתוך מאכל ומשתה.
הלכו לפי עצתו ועשו לעצמן יום טוב ועשו סעודה גדולה,
ושכרתו (האשה) יותר מדי.
אמר לה: ראי כל חפץ טוב שיש לי בבית וטלי אותו ולכי לבית אביך!
מה עשתה היא לאחר שישן? רמזה לעבדיה ולשפחותיה,
ואמרה להם: שאוהו במטה וקחו אותו והוליכוהו לבית אבא שלי.


בחצי הלילה ננער משנתו, כיון שפגה השפעת  היין.

אמר לה: אשתי, היכן אני נתון?
אמרה לו: בבית אבא.
אמר לה: מה לי לבית אביך?
אמרה לו: ולא כך אמרת לי בערב, "כל חפץ טוב שיש בביתי, טלי אותו ולכי לבית אביך" אין חפץ טוב לי בעולם יותר ממך!
הלכו להם שוב אצל רבי שמעון בן יוחאי, ועמד והתפלל עליהם ונפקדו.
ללמדך, מה הקדוש ברוך הוא פוקד עקרות, אף צדיקים פוקדים עקרות.
(שיר השירים רבה, פרשה א, סימן ל"א).

 

 

 

15/12/15

והנה עוד דוגמה ליחסים יפים בין חכמים לנשותיהם:

מעשה בהלל שעשה סעודה לאדם אחד. ובא עני ועמד על פתחו ואמר: אשה אני צריך להכניס היום, ואין בביתי מאומה. נטלה אשתו את כל הסעודה שהכינה ונתנה לו. וא...

והנה עוד דוגמה ליחסים יפים בין חכמים לנשותיהם:

מעשה בהלל שעשה סעודה לאדם אחד. ובא עני ועמד על פתחו ואמר: אשה אני צריך להכניס היום, ואין בביתי מאומה. נטלה אשתו את כל הסעודה שהכינה ונתנה לו. ואחר כך בישלהה סעודה אחרת, ובאה והניחה לפניהם. אמר לה הלל: בתי, מפני מה לא הבאת לנו מיד? סחה לו כל המעשים. אמר לה: בתי אף אני לא דנתי אותך לכף חובה, אלא לכף זכות, שכל המעשים שעשית לא עשית אלא לשם שמים (ספר האגדה של ביאליק).

כתוב/י תגובה...
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
עריכת תגובה
השבה לתגובה
פוסטים אחרונים

ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט

מוטק’ה גם בפייסבוק
למעלה
חזרה