נישואין או תלמוד תורה - פרק א/1

פרק א/1 - צרכי האשה מול תלמוד תורה

אוסף מקורות הלכתיים

אִם אַחֶרֶת יִקַּח לוֹ שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ לֹא יִגְרָע:

(יא) וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף: (שמות פרק כא)

כבר במכילתא, ואף אצל פרשני ימי הביניים, ואף אצל כמה מהפרשנים המודרניים, סבורים כי הכוונה במושג "עונה" היא לזכויות האשה בתחום חיי האישות שאין הבעל רשאי למנוע ממנה (שמות, עמ' 133). בקטעים שלהלן ברור כי כך מפרש ר' אליעזר במשנה את המילה הזו.

בן עזאי אומר, כל מי שאינו עוסק בפריה ורביה הרי זה שופך דמים ומבטל את הדמות... אמר לו רבי אלעזר:... בן עזאי  נאה דורש  ואין נאה מקיים. אמר לו בן עזאי: מה אעשה, חשקה נפשי בתורה, (משנה מסכת פאה פרק א)

אלו דברים שאין להם שיעור הפאה והבכורים והראיון וגמ"ח =וגמילות חסדים= ותלמוד תורה אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא כיבוד אב ואם וגמילות חסדים והבאת שלום בין אדם לחבירו ותלמוד תורה כנגד כולם. (תוספתא, יבמות, ח, ז).

המדיר את אשתו מתשמיש המטה ב"ש אומרים שתי שבתות בית הלל אומרים שבת אחת התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום הפועלים שבת אחת העונה האמורה בתורה הטיילין בכל יום הפועלים שתים בשבת החמרים אחת בשבת הגמלים אחת לשלשים יום הספנים אחת לששה חדשים דברי רבי אליעזר: (משנה מסכת כתובות פרק ה, משנה ו ).

מתני'. המדיר את אשתו מתשמיש המטה, ב"ש אומרים: שתי שבתות, בית הלל אומרים: שבת אחת. התלמידים יוצאין לתלמוד תורה שלא ברשות שלשים יום, הפועלים - שבת אחת. העונה האמורה בתורה, הטיילין - בכל יום, הפועלים - שתים בשבת, החמרים - אחת בשבת, הגמלים - אחת לשלשים יום, הספנים - אחת לששה חדשים, דברי רבי אליעזר.  (תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סא עמוד ב )[1]

אמר רב ברונא אמר רב: הלכה כר"א. אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: זו דברי ר' אליעזר, אבל חכמים אומרים: התלמידים יוצאין לת"ת ב' וג' שנים שלא ברשות. אמר רבא: סמכו רבנן אדרב אדא בר אהבה ועבדי עובדא בנפשייהו.

הדיון ההלכתי על חובות מתלמיד חכם לאשתו מול שאיפתו להתרכז בלימוד תורה, מקדים את קובץ הסיפורים בכתובות (מסכת תלמודית ממנה נלקח קובץ הסיפורים שלהלן). מן החומר התנאי שהבאתי למעלה אפשר לראות שמדובר על התנגשות ערכים שלוותה את החכמים כבר מזמנים קדומים. מצד אחד תלמוד תורה הוא ערך עליון בעולמם של חכמים. מצד שני הערך של "פרו ורבו" אף הוא ערך חשוב ביהדות, שגם בו חכמים מצווים (בניגוד לנצרות ששחררה את המתמסרים לחיי קדושה ממצווה זו). בנוסף לערך הזה של פרו ורבו, כבר התורה הגדירה חובות של הבעל כלפי אשתו (מזון, לבוש וחיי אישות), שביניהם החובה לקיים יחסי מין בקביעות עם הרעיה היא מצווה חשובה. ב"ש ובית הלל קבעו כל כמה זמן על הבעל לשכב עם אשתו. כנגזרת מהשיקול הזה, קבע ר' אליעזר כי תלמידי חכמים אינם יכולים להעדר מבתיהם למעלה משלושים יום.

 בתקופת האמוראים בבבל חל ערעור על ההגבלות של ר' אליעזר:  "אמר רב אדא בר אהבה אמר רב: זו דברי ר' אליעזר, אבל חכמים אומרים: התלמידים יוצאין לת"ת ב' וג' שנים שלא ברשות." (מסכת כתובות, סב",ב)  כאן אנו רואים כי נקבעת נורמה אחרת: לשם לימוד תורה מותר לחכמים להינתק מבתיהם לכמה שנים. מתוך דברי רב ברונא, המצטט את רב, וכן מתוך דברי רבא אנו רואים כי הנושא היה שרוי במחלוקת, וכי הויכוח על המנהג לעזוב את הבית והמשפחה היה שרוי במחלוקת בחברה הבבלית (אגב, בהלכה התלמודית הארץ ישראלית לא התירו היעדרות מעבר ל-30 יום וכפיית פרישות על האשה)[2].

הסיפורים שלפנינו נכתבו על רקע ההתלבטות בשאלות שונות:

האם מותר לת"ח (תלמיד חכם)  לעזוב את ביתו לשנים רבות לצורך לימודים?

מה עושה התנהגות כזו לאשתו של הת"ח?

מה עושה עזיבת הבית לילדיו של הת"ח?

 מה העדרות כזו עושה לתלמיד חכם?

הסיפורים שלפנינו נותנים תשובות שונות לשאלות הללו, ובטרם נפנה לפרשנים השונים ננסה לבדוק בעצמנו את הסיפורים אחד לאחד, בעזרת השאלות הנ"ל.

[1] היחס אל האשה שאינה ממלאת חובותיה היה נוקשה למדי: משנה מסכת כתובות פרק ה, משנה ז:

[ו] המורדת על בעלה פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת רבי יהודה אומר שבעה טרפעיקין . עד מתי הוא פוחת עד כנגד כתובתה רבי יוסי אומר לעולם הוא פוחת והולך שמא תפול לה ירושה ממקום אחר גובה הימנה. וכן המורד על אשתו מוסיפין לה על כתובתה שלשה דינרין בשבת רבי יהודה אומר שלשה טרפעיקין:

[2] בויארין, עמ' 162; 154;