ההיה או חלמתי חלום..

פעם סיפרתי כאן סיפור על חיילת שהכרתי ושמה רבקה. הקשר נותק. בעקבות סיפורי היו מגיבים שהציעו לי לפנות לפורום חיפוש קרובים פה.
עשיתי כעצתם. מסרתי כל הפרטים וחיכיתי. 
לא היו לי ציפיות. לך תדע.. אולי ירדה מהארץ, אולי נפטרה. ואם גם תימצא – מה? התזכור?  
מצאו !! כן, ציידו אותי בכתובת בית אבות ידוע. זה מהפרסומות.  
התלבטתי כמה ימים ואז החלטתי לגשת.  
מקום יפה. כמו בפרסומות. עצים, דשאים, שקט, פסטורליה. מפעם לפעם חוצה את השביל קלנועית או איזה קשיש או קשישה עם הליכון...  
רציתי לחזור על עקבותי ואז פנתה אלי פקידת הקבלה.  
- "מחפש את רבקה מיכאליס", אמרתי. 
- "שב פה, ותמלא טפסים", אמרה. 
- "טעית. לא באתי להתקבל לכאן". 
- "לא תוכל לראות את רבקה אם לא תמלא את הטפסים".
 מילאתי. שיהיה.  
"תיכף תראה את רבקה" אמרה ולקחה את הטפסים. "בוא" והובילה אותי לחדר משרד.  
בחדר מאחורי מכתבה עמוסה ישבה אישה מרשימה, עם שיער לבן שופע, כנראה מנהלת והחלה בראיון קבלה.  
"יש פה טעות", אמרתי. "אני מחפש את רבקה מיכאלי". היא צחקה: "רבקה מיכאלי היא פרזנטורית שלנו. היא רק מופיעה בפרסומות שלנו".  
התחלתי להסביר: אני מחפש את רבקה מ. שהיום מיכאלי.  
"אני רבקה מ. לשעבר" אמרה, "היום מיכאליס. במה העניין?"  
הסמקתי עמוקות. "כוס מים אולי?" ואחרי שהתאוששתי: "מרגיש יותר טוב?"  
הסברתי לה על מוטק'ה ועל הבלוג והפוסט שכתבתי. 
נכנסה למחשב והחלה לקרוא. לפתע ראיתי שהיא דומעת... "אתה זוכר?" היא שאלה בפליאה.  
מצאנו עצמנו מחובקים. נשיקה ארוכה עם טעם מלוח של דמעות..  
ושוב, כמו אז במרכזיה, היינו על המיטה..
 **********
 **********
 צלצול הטלפון העקשני לא פסק.. "תענה" אמרה.
 מתעורר בחדרי בבית. במיטתי הרטובה.........לבד.
אוקטובר 2013