אהבה,התאהבות ותשוקה.

את הפוסט הזה אני כותבת בהשראת הרשומה של איתן,

כיום אנו מבחינים בין התאהבות,שזהו מצב כמעט קליני,כשהמאוהב "מאבד את הראש".אינו מצליח לשקול הגיונית את בן או בת הזוג,היינו אומרים"הוא חולה עליה"וזה באמת ניראה כמו מחלה.

האהבה,-זו שיצחק אהב את רבקה(ראה רשומה של איתן)היא הנחמה אחרי מות אמו.כמו שביאליק אומר בשירו"הכניסיני תחת כנפך והיי לי אם ואחות ויהי חיקך מיקלט ראשי-קן תפילותי הנידחות"זוהי השלווה הרגועה,הנעימה שאחד מוצא בזולתו ,הנעימות שבקירבה הגופנית,הולדת הילדים.וחיי משפחה הזורמים בשלווה.

והשלישית זו התשוקה הגופנית ותו לא שניצתת באחד מבני הזוג,כלפי זולתו שברגע שהיא באה על סיפוקה,בעיקר אצל הגבר,אין עוד צורך בזולת כמו בסיפור אמנון,בן דוד שאנס את תמר ולאחר מכן לא רצה בה עוד.

באהבה אמיתית(איני יודעת להגדיר)ובהתאהבות, התשוקה הגופנית והאהבה הרוחנית תלויים וקשורים זה בזה.מדד נוסף הוא אורך הרגשות במדד של זמן.

ברור לי שאהבת יעקב ורחל היא אהבה ממבט ראשון.ברגע שהם ניפגשים לראשונה,הם נופלים זה על צווארה של זו ובוכים.כאילו בגילגול הקודם הפרידו ביניהם וכל הזמן הזה הם ידעו שהם מחפשים מישהו ,האידאל שלהם, וברגע שראו זה את זו,ידעו שזהו זה.

כשרחל מבקשת בחוסר האונים שלה מיעקב בנים הוא עונה לה די בגסות,לא מפני שאינו אוהב אותה,אלא דווקא להיפך,מתיסכול.כי הוא אינו יכול לתת לה מה שהיה רוצה.כשגבר עונה בכעס,אין זה אומר שהוא הפסיק לאהוב.אלא יכולות להיות סיבות אחרות.

בסיפור יעקב ורחל וכמו שאיתן הצביע על אהבת אלקנה וחנה,אני רואה את שיא האהבה.כשקהלת אומר לחיות עם האשה שאתה אוהב,הוא מדבר על חיי השיגרה השקטים של נחל המים הזורמים של חיי משפחה.

על שיר השירים יאה לכתב בניפרד כי זה סיפור שלם.רק אומר בקיצור שחקר המיקרא סובר שאלה שירי חתונה שהשבטים השמים מערביים איתם הגיעו אברהם ולוט ארצה,הביאו את שירי החתונה האלה ממקום מוצאם,זיקקו את הסממנים האליליים שלהם והותירו את האהבה ,כחלומות ,סיפורים שבאו לגרות את החתן והכלה בליל כלולותיהם.