לתגובתך

למדלן

עצוב שכך התיחסו אל הילדות כקנין והן היו ילדות כשנישאו. סבתי עליה השלום סיפרה שנישאה כשהייתה בת 12.  ואני נוטה  להאמין אולם במקרה שלה מדובר בשני ילדים יתומים  שבכורח הנסיבות השיאו אותם. סבתא שאביה  נהרג בטרם לידתה (סיפרתי כאן את סיפור רציחתו  במשלחת בריטיית לסיני וקבורתו בכנסית סנט פול בלונדון) . והסבא  שהתיתם בלידתו וסבתו העלתה אותו ארצה כשהיה בגיל שנתיים  . שני ילדים יתומים שחיברו ביניהם  למישפחה. קשה לי לאמת  את סיפור הגילאים .ניסיתי לחשבן תאריכי לידה מתעודות הפטירה   ולפי מסמכים והגעתי לאבסורד. חחח אהבתי להתעסק במספרים והתוצאות היו מפתיעות . לפי החישובים הניגזרים מהמיסמכים היא ילדה את בתה הבכירה  כשהייתה בת ....3 . אז איניני יודע אם אפשר לסמוך על מספרים וגם לא על סיפורים. . אז לא חשוב אם נישאה בגיל 12 או בגיל 6 . היא יצרה מישפחה ענפה בת מאות רבות של צאצאים.  ללמדנו שגם בגיל 12 הן ידעו לקיים את חובתן כנשים. מה הייתה הרגשתן? אף אחד לא  השאיר לנו  תאורים. . אז לא בטוח שבזמנים של אז שיחקו הילדות בקלס. לא בטוח שנתנו להן לצאת עם חברים ולא בטוח שהן ידעו שאפשר גם אחרת.  כך נהגו היהודים ומסתבר שהערבים נושאים נשים צעירות בנות 9 ופחות, ואם כך היה המינהג מה יכלו לעשות הילדות  שניסחרו  במחיר נדוניה גם אם הבעל היה חיגר או פיסח..  היום אנו מרשים לעצמנו לצחוק על הנושא אולם אז זו הייתה בעיה ואפילו הייתי מגדיר כטרגדיה  לחלק מהנערות  שהוריהן מכרו אותן בנזיד עדשים. כיצד אפשר לכנות זאת בצורה אחרת כאשר הנדוניה קבעה את גורלה של הילדה  שהמשפחה שמחה  להיפטר מעוד פה אחד שצריך להאכיל..  ווואו. גלשנו . ובסך הכל רצית לספר לנו על טו בשבט וגלשנו לטו טו טו