גם וגם ומאוד טעים
שלום בבוקר אני קם ראשון מסדר מארגן שוטף כילים ומכין ארוחת בקר. סלט ירקות, שלוש עגבניות אדמדמות שלוש צנוניות גם שני מלפפונים חצי בצל וחצי פלפל ירוק שני פלפלים כבושים "חריפים" הכל רחוץ ומכובס. הראשון הבצל אחריו אחת העגבניות ולסירוגין כל השאר החריפים בסוף ואז מוציא את בקבוק שמן הזית הנמצא מתחת לכיור ועוטף את הירקות בברק ובטעם, הירקות מחיכות וגם אני. קימת הרגשה באויר שזה ממש הזמן לדבר. העגבניה כבעלת הרוב בסלט לוקחת את זכות הדיבור למה היא שואלת אותי לאכול בשר קימת התנגדת ואנשים שונים עושים רעשים ואילו ירקות זה בסדר, למה היא שואלת האם לנו אין נשמה? בגלל שאנו נאחזים בקרקע? יש לנו נשמה! ואנחנו כמו בעלי חיים רק עם פחות רעש ולא משאירים אחרינו זבל. ניסיתי להסביר לה כי אינני מתנגד לאכול בשר אבל אני באמת אוהב ונהנה מאכילת פירות וירקות ובנוסף בירקות או פרות אנחנו אוכלים את המצע של הזרעים ולא את הצמח עצמו. העגבניה לא השתכנעה ומה עם החסה הכרובית וכל השאר שאלה, פה את צודקת,אבל את ערה לבעיה שאנחנו האנושות חיבת לאכול בשביל להתקיים, הגיוני היא אומרת אבל מאיפה לכם הטיפשות להגיד שלנו הירקות והפרות אין נשמה אין רגשות, תשאל היא אומרת כל גנן [לא כאילו גנן ]ותשמע ממנו מאיש בעל הבנה כמה רגש הוא משקיע בגידול וטיפוח ירקות ופרות. בסדר אמרתי יש לך גם הצעה או שנישב ביחד לבכות על חלב שנישפך. הכל כל כך מובן ומונח לרגלינו פשוט תכירו בכך שיש לנו נשמה וגם לנו כואב כאשר אתם לוקחים את הפירות שאנו מגדלים. נשמע לי הוגן אמרתי אם זה תלוי בי אפשר להחליף שגרירים. שלום על ישראל שי
שיחות מעניינות אתה מנהל על הבקר.בתאבון