יום המשפחה

שלום רב,
יום המשפחה יחול מחר.  חשבתי להעלות כאן סיפור אמיתי שלדעתי מענין ובעיקר נוגע לחשיבות של שלום במשפחה.
בסוף המאה ה-19 הגיע סבא רבא אפרים לארץ וחי בצפת. בתקופת היותו כאן רכש אדמות במקומות שונים היה ציוני נלהב, אך נפטר טרם הצליח להעלות את כל המשפחה שלו לכאן.
המשפחה משפחה חרדית , לה עסקים נרחבים של טקסטיל  בכל רחבי אירופה,
עם בגרותם של חלק מנכדיו, נשלחו אלו לכאן כדי ליישם את הציונות ואת קיום מצוות  המגורים בארץ;
 נצטווינו לרשת את הארץ אשר נתן הא-ל יתעלה לאבותינו לאברהם יצחק וליעקב, ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה, וזהו שנאמר‏‏: והורשתם את הארץ וישבתם בה, כי לכם נתתי את הארץ לרשת אותה. והתנחלתם את הארץ, אשר נשבעתי לאבותיכם (הרמב"ן).
 
מלחמת העולם השניה פרצה, עמה נרצחו כמעט כל בני המשפחה שלא האמינו כי שואה כזו יכולה לקרות .
מהמלחמה יצאה ניצולה אחת ששרדה את אושוויץ ובירקנאו ועלתה לארץ בהיותה בת 22 .
 
כזכור הסבא רבא קנה אדמות רבות ועל כן ניצולה זו הייתה זכאית לקבל את חלקה באדמות אלה. אלא שצרות עין ואהבת בצע רכוש הביאה את אחד  היורשים להתנגד לזכויותיה של הניצולה, שכן האדמות לא נרשמו על שמה.
שני האחים היורשים לאדמות אלו החלו לריב ביניהם, כשהאחד מסרב לשתף את הניצולה בקבלת הרכוש ואילו השניה נלחם על זכותה. מריבה זו הגיעה לפתרון בבית המשפט והניצולה זכתה לקבל את חלקה.  כתוצאה ממריבה זו אסרו כל צד מהצדדים, על בניהם ובנותיהם לדבר עם הצד השני.
המשפחה נחלקה לשניים. 
עברו מספר שנים, הבנים והבנות שעליהם נאסר לדבר עם כל אחד מהצד השני של המשפחה בגרו, שמעו את הסיפור והחליטו כי על אף שההורים (האחים)  אינם מדברים זה עם זה, הם הילדים יחדשו את הקשר.
בני הדודים הרגישו בחיסרון של משפחה, כמהו לקשר נורמלי , קשר חם וקרוב, מה עוד שהיו שרידים בודדים של המשפחה, שכאמור נרצחה בשואה. 
הקשר התקיים ללא ידיעת האחים (בעלי המריבה) ונמשך עד עצם היום הזה. באבל ובשמחות, בטלפונים ובשימוש בכל האמצעים התקשורתיים והטכנולוגיה נהנים כולם מהמשפחה!.