פרטי וציבורי

                שלום     גדלה אצלנו חתולה ממש ממש יפה לא גזעית אבל גזענית היא שנאה אנשים אבל ממש יפיפיה. בשנים האחרונות בני גידל אותה ופינק אותה בקיצור דאג לה מאוד, לאחרונה היא חלתה בהתחלה הכל נראה "רגיל" ויטרינר תרופה  לא הועיל והטיפול נמשך ברמה יותר גבוהה  עד אוהל חמצן וטיפול בבית חולים ויטרינרי בערב באחד מהימים הראשונים של השבוע חשבתי לעצמי האם לנסות לדבר עם הבן על האפשרות להרדים את החתולה שאולי [להבנתי זה הפתרון המתבקש] מאוד מאוד יטריד,ירגיז את הבן שהחתולה היתה בשר מבשרו. לא אמרתי דבר אבל לעצמי חשבתי איך זה שלחתולים [במקרה הזה] יש אפשרות לסיים את חייהם בצורה מכובדת ללא גסיסה ארוכה וכאבת [נכון אנחנו מחליטים עבורה אבל אנו מאכילים ,מטפלים, לוקחים לרופא ודואגים לכל מחסורה] ולי כבן אדם אין את האפשרות האלמנטרית של בחירה איך, מתי וכיצד. למה הדת שאמורה לתת לחיינו טעם ומשמעות נהפכה לנטל על צוארנו ואבן רחיים על נשמתנו.  החתולה מתה באותו היום, היא ממש היתה יפיפיה  עם שם לא פחות יפה  "ליצ'י"                         שלום על ישראל         שי