האם יש ניגוד בין ערך "חרות" ל"שוויון ערך האדם"?
"שיוויון ערך האדם" כתבה של גדעון שפירא מעין השופט
("הזמן הירוק", 25.02.2016)
גדעון שפירא טוען כי בקיבוצים הערך של "שוויון ערך האדם" נוצל להאחדה, לדרישה מהיחיד לוותר על ייחודו וכו'. בעוד שהערך הזה, אם היו מפרשים אותו נכון, היה צריך להגן על חרותו של הפרט, על הזכות של כל פרט לממש את עצמו. גדעון מוכיח בכתבתו כי אין ניגוד בין ערך "החרות" לערך "השיוויון" (א.ק).
"... שוויון הערך האנושי, הוא אולי הגורם הקובע ביותר לתקינותה של חברת בני אדם באשר היא. החירות והשוויון הם מטרות, שראוי להתייחס אליהן במשותף כאשר החברה הופכת בסיס שווה להתפתחותם השונה של כל המשתתפים בה.
רבים עושים את הטעות לראות בשוויון ובשותפות ערכים משלימים ואף זהים, אך לא היא. ערכים אלו עומדים זה מול זה ולעיתים אף נוגדים זה את זה. השותפות איננה הרחבה של השוויון ובניסוח אחר: ספק אם האדם החי בחברה חופשית, יסכים לוותר לתמיד על מידה רבה של חופש הרצון, חופש היוזמה, חרות ההחלטה וכדומה.
כיצד קרה, שדווקא בתנועה הקיבוצית נזרק הרעיון האנושי חברתי של השוויון, לקרן זווית?
בפעילויות חינוכיות ביקשנו להשלים אחד משני משפטים: א) אני זקוק / לא זקוק לשוויון מפני ש... ב) בשבילי השוויון הוא ... רוב בני הקיבוצים דחו את המחשבה ששוויון נחוץ להם. הם כתבו, כי "חלשים, טיפשים או חולים זקוקים לשוויון, לא הם"!
אבל כבר הובס הבין, כי "אפילו החזק ביותר אינו כה חזק, עד שלא יפגוש ביום מן הימים חזק ממנו ועל כל פנים, תמיד ניתן להתגבר עליו גם בהתארגנות". מיהו ומהו אותו "הכלל" שכפו עלינו? הרי רק ליחיד, המיוחד והחד פעמי יש פנים, אישיות, רצונות וערכים, בעוד ה"כלל" בתור שכזה, איננו אלא מטפורה אנונימית, חסרת תוכן, צורה, אופי ומחשבות.
אפשר לתרץ את ההתפתחות הזו בתנאים ששררו בעת הקמת המדינה ובמשימות שעמדו בפני הקיבוצים. אבל מאז עברו כבר לא מעט שנים. דווקא הדיון בשינוי ובהתחדשות הקיבוצים העלה על נס מחדש נושאים כגון חופש, אחריות אישית, חירויות אישיות לצד שותפויות מסוימות וכד', אך מושג שוויון הערך עצמו, אינו נתפס יותר כדרך המלך למימושם.
זאת, בעוד שהוא אולי הערך האנושי החשוב ביותר כתוצאה מהיקף הנושאים הכלולים בו וביניהם הזכות של כל אחד להיות ולהישאר מי שהוא באין מפריע, אך מבלי לפגוע בשוויון המגיע גם לאחר. כאמור, השווה בכל צורות השוויון מיסודו של הליברליזם הוא, שכולן עוסקות בשמירה על זכויות האדם ובמיוחד על חירויותיו ומעניין, שדווקא אצלנו זה לא כל כך ברור. דווקא ב"אידיאולוגיה" הקיבוצית השוויון הפך מהזכות לחירות, למכשיר האחדה בין אנשים באמתלה, שההבדלים ביניהם פוגעים בחברה ובכך התנשא הארגון מעל האדם.
אני באמת חושבת שהקיבוץ פגע בחרות האדם.אם נניח מישהו קיבל מתנה מהמשפחה,הקיבוץ לא הסכים לזה כי זה לדעתו פגע בשיוויון.אגב,בפייסבוק,בסוף הקטע שכתבתי ,יש הערה שמיועדת במיוחד אליך.על קרוב משפחה?