"היי דרומה" עם קפטן אייק אונית המעפילים "אקסודוס"

יצחק (אייק) ארן-אהרונוביץ' היה רב חובל וימאי ישראלי, ובעל חברת ספנות. שימש כרב החובל של אוניות המעפילים "אקסודוס" ו"עצמאות". אהרונוביץ' התגורר בזכרון יעקב, שם בנה לעצמו בית בצורה של אוניה.
תאריך לידה: 27 באוגוסט 1923, גדנסק, פולין
תאריך פטירה: 23 בדצמבר 2009, ישראל
השכלה: אוניברסיטת קולומביה
מה לי הינוקא-לשעבר --ולמשנה לאל פוסידון --אז ככה --אני מטייל לתומי ברחוב דיזנגוף בתל אביב--בפינת פרישמן --פוגש מכר --ימאי --בוא הוא אומר --אייק צריך אחד כמוך בטלן עם תעודות --יש לו אונית נוסעים באילת וחסר לו פיראט שהתעסק בנווט --נשמע מענין --אייק ?? רב חובל האקסודוס --שוב עוסק באוניות נוסעים ?? מה שוב חזר לעסקי המעפילים ??? מסקרן --בוא אומר החבר יש לו ממש פה בקומה השניה משרד-- חברת ספנות והוא שם -עכשיו-תכירו --הוא מעביד נהדר -עולים ---הדירה מרווחת -אשה נחמדה מאירת פנים --ואייק צנום- שיער לבן מחייך ושואל מי הבחור ?? והחבר עונה --הנ"ל מבין בנווט -עובד בחופשה מחברת ספנות --יפה- אומר אייק --הערב תרד לאילת יש לי שם אוניה--מעבורת אנגלית שמפליגה מאילת לשארם וחזרה --אז תזדרז --מחר ב1300 מפליגה--ואני מסתכל על המעמד ההיסטורי --רב חובל האקסודוס מגייס אותי תוך דקה למבצע העפלה--ועוד במעבורת בריטית ישנה--מעניין אם אמצא בבטנה--כמה צנחנים אנגלים מימי המנדט מעטורים בכלניות
הימים ימי האופוריה אחרי הנצחון שרודף אותנו עד היום --מלחמת ששת הימים --אנחנו שולטים ברחבי סיני --שארם אל שיך בידינו --לאייק חברת ספנות קטנה--אוניות ישנות --כנראה מתגעגע לאקסודוס--וזו הרכישה האחרונה--מעבורת אנגלית"" צעירה "" --חוזה חתום עם משרד הבטחון --תוביל מי שתיה לבסיס שארם שם קיים מחסור--אבל אייק מקבל במקביל רשות להוביל גם נוסעים -מעבורת אם שכחתם -קווין מרי קטנה --אז מה יש לנו על המדף -להובלה---600 טון מים חיים --הרבה חיילות וחיילים תוססים -מעט ציוד צבאי --רכבים --ונוסעים ונוסעות אזרחיים-- לכוחות הבטחון נסיעה חינם --לאזרחים תעריף סמלי -- --אונית תענוגות --ועבדכם הנאמן מיועד לנצח על כל הבלגן הרעשני הזה -עם חברו של אייק --רב--חובל ישיש --שגם גוייס מתקופת העפלה אך עדיין כוחו במותניו -תרתי משמע -בקיצור מונתי במקביל לנווט לעוזר הרסר בשכונה---אני -מגיע בלילה בטיסה לאילת--האוניה ליד הרציף מלאה בחיילים ונוסעים ---שרועים בכל פינה שקי שינה--וגם בלי -חלקם יושבים על הסיפון והרציף --גיטרות --מתרגלים מתכוננים לכוכב שעוד לא נולד -בסיפון תחתון המיועד למכוניות --שקי שינה מוזרים כפולים בנפחם ונעים בקצב אהבה--בקיצור סדום ועמורה-מחכים לבוקר להפלגה---1300 צפירה אחרונה--- ""היי דרומה "" לשארם מפליגה --כן זה שם האוניה --חבל היתה תקופה יפה --לא מחליף את"" ההיי דרומה"" בשום אונית נוסעים פלצנית חדשה -עם קפטן אייק-ואוניתו -- היה לי סיפור אהבה--יהי זכרם ברוך
בתמונה--אונית בית המלוכה הפורטוגלי --המוזיאון הימי בליסבון
גמני הפלגתי בה כמה פעמים .
וכן היו בה "חגיגות "חגיגייות.
ברכות על ההפקה הימית החדשה שלך
אייק אהרונוביץ קפטן אקסודוס.[אל תדאג לא הייתי שם]עליתי באונית נגבה ב1948.וזאת חרף מה שהיה באקסודוס.[יציאת אירופה].ציינת שאייק נולד בגדנסק פולין,למרות שאני ואישתי ילידי פולין שנינו עדיין לא היינו בגנסק ואנחנו מתכננים להיות שם.החומר שהבאת בפוסט מעניין קריא ביותר לי וכמובן נוסטלגי בניגוד אליך,אין לי געגועים לימים ההם.פני למחר.
צ'או באו.
מי יודע עד כמה התצוגה כולה יפה אם כך ניראת האניה המוצגת כאן.קראתי דבריך וניזכרתי בתחושה נוראה באניה"גלילה"בה עלינו ארצה ב49.פיתאום אמי יורדת לאולם המשותף עם מדפי השינה,של כל הנוסעים וקוראת,בואו עלו,אתם חייבים לראות,וכשעליתי,בתור ילדה זה ניראה לי דינוזאור גדול ,ירוק שעולה מהים."היגענו"אמי קראה"זהו הר הכרמל".אבל לפני זה כל השייט הירגשתי איום ונורא.לא רק שהשייט ערך ימים רבים(עלינו בבארי,באיטליה)והרגשת קבס נוראה,אלא גם מדי פעם קראו לנו בגרמנית,שמי שיש לו כרטיסים בצבע כזה או אחר,שיעלו לאכול.ברור שלא הצלחתי כל הדרך לטעום גרגר אפילו גם בגלל מחלת הים וגם בגלל טרם עלותינו ארצה קיבלתי זריקת חיסון נגד אבעבועות שחורות והמקום התנפח ומה לא.א הנהגם חוויית שייט משלי
אהבתי את הנוסטלגיה. זה מעורר בנו זיכרונות על ימים עברו והם היו מזמן. כיצד הגענו לשארם אל שיך מחיפה סביב אפריקה דרך ים סוף. . אז אני זוכר את ההפלגה ופרט לסערה ביציאה מקייפטאון היה לנו ים שקט. היינו חיילי מילואים כולל המפקד שהיה חלבן בקיבוץ. רק הסגן היה בקבע. רהרגשנו רוב הזמן כמו נופשים באנית נוסעים. . וזה מזכיר לי טיול על אנית נוסעים שבועיים ימים ביום הראשון עוברים ליד כרתים האישה טוענת שהיא מרגישה בחילה וכל החברים ואני עולה לצוהרים ניכנס לחדר אוכל בודד במערכה. וואו. כמה הייתי צריך להתמודד עם 6 מלצרים שכל אחד רצה לכבד אותי מהמגש שבידו. . 6 מלצרים וסועד אחד שהעז להיכנס לחדר האוכל . כמה טוב להיזכר. להיזכר בנפטון ..כשהבוסן מרח אותנו בשמן מכונות ונוצות לטכס חצית קו המשוה עם הפריגטה ק32 . הבטיחו תעודות ואכן שלחו לנו תעודות מעוצבות מחיל הים.. . אחלה של חוויות .
התענוגות הם כולן שלך.
לא אוסיף ולא אגרע.
כן ירבו.
אתה מספר חוויות מדהימות ..פוגש חבר באקראי זכיתה במאהבת מעבורת צעירה עד היום חרוטה בזכרונך ..
בן דודי היה ימאי שמעתי סיפורים ,וחוויות אחרות קשורות לים .
וכמובן מרשים ביותר המפגש עם אייק רב חובל של אונית המעפילים אקסודוס ,והעצמאות ,
ואין יפה יותר מהמולת הצעירים משתוללים ומתהוללים ..
תודה אהבתי מאוד ..ערב טוב...
אייק בערוב ימיו- הזקן והים.
כשהתגוררתי עם ברט . אהובי הקשיש . בזיכרון.בגלרייה "סן פרנציסקו" בדרך ליקב בירידה מהמייסדים- בכל פעם שהייתי הולכת לסופר מרקט ברח' המייסדים,
פגשתי בזקן אחד "קצת שמיח קצת עצוב".ומיוחד בדרכו.ובכל פעם התפתחה לה שיחה על הא ודע.
בפעם הראשונה הוא עמד בתור לקופהפינה לי את התור למרות שהיה לו רק לחם.
או משהו.כזה.ולא הייתי בהריון וגם לא זקנה."? Ladies first and dogs after" שאלתי.
ןאז החלה שיחה מוזרה.. כשהקופאית נוזפת בנו.
וכך. בכל פעם שהייתי שם הוא היה שם וקישקשנו ( פעם שלישית גלידה),
והתפתחחה מין שיחה כמו דברת- שואפת - מגע -חום אנושי- מילולי.
ולא שאל לשמי אלא רק לשלומי.ולא ידעתי מיהו ולא שאלתי את שמו.
ולא היה בינינו זוהר... הייתה מין כימיה לא מוגדרת של עצב עטוף ונחבא בצחוקים.
והכרה האחד בקיומו של השני. לא פחות ולא יותר.
וויום אחד הלכתי עם בן זוגי האהוב והקשיש ברט לסופר אחר. וגם שם הוא היה.. הזקן השמח -עצוב.
וכשחמקתי מבן זוגי מבקר המדינה האולטימאטיבי, כדי לנשנש חמוצים, היה מותר .
לעשות טעימות של שוקולדים.ולקחת לגימות מהשוקו האסור- ולא לראותו עושה עם האצבע: נו נו נו.
ואומר את המילה היחידה שידע בעברית:" אסור" . ו
כשאני מאמינה שחמקתי מעינוהמפקחת של דמות האם שלי ברטראנד..וכרגיל, שכחתי את עצמי.ומטרת בואי למרכולית.
וראיתי את ברט צץ להשיב אותי למציאותוראיתי שהוא משוחח שיחה ערה עם מישהו ושוכח אותי.כשהתקרבתי ראיתי ששני הזקנים- מכרים ותיקים.
ברט סיפר לי מי הזקן האלמוני הזה. שהשימחה באה לו מהבקבוק.והעצבות- מהחיים.
עזבתי את זיכרון יעקב ומאז לא נתקלתי בו והתברר שהוא נפטר.( מאסד- אריה כץ
שסיפר לי על ההפלגה משותפת. יותר לא אמשיך כידי להימנע מלשון הרע..
גם אסד נפטר לפני מספר חדשים, ולפני שנתיים מרילה. עולם הולך ונעלם.
ו
אלה שבחיים,ממשיכים לשחות.וישנם כאלה שממשיכים לשתות.
מקדישמ לאייק שיר מהמחזה קפיטן קרגיוז: "היין המר":
"מה לעשות בחיים, מה לעשות בחיים.
הימים היפים חולפים ונשאר רק משקע השמרים
של היין המר, של היין המר.
והיין נמזג. אין ברירה. יש לשתות.
סוף.
( נתן זך)
לא שמתי לב שהתגובות הן מלפני שנה
עד שהגעתי ל:אברהם בורו.ז"ל.
יהי זיכרו ברוך.