משוגע?!
אוי,לא!הוא תפס אותי.אני מחכה לפתיחת הדלת של המרכול.עוד דקותיים שֶבע והוא,המזוקן,עם עגלה מלאה בקבוקים ריקים הולך וקרב אלי.רק הוא ואני בפתח שערי גן העדן של המרכול.היום הוא ניראה לגמרי שפוי.לא כמו בימים שהוא ניגש לקופאית הראשית ומקלל את המדינה,את האנשים בארץ.("משוגע"היא לוחשת לי ,כשאני פורטת עשרה בשביל העגלה}כעת הוא שואל.אולי יש לי בקבוקים ריקים.ועוד בקשות שונות.ואני ניזכרת שפעם פגשתי אותו בצומת חיי.ובזכותו חיי הפכו לשנה אחת מאושרים.
ניזכרת איך ישבתי חודשיים לאחר מות אישי בפארק של מרום -נוה ברמת-גן,על ספסל,בצהרי היום.השמים להטו.הירגשתי אבודה.מה מצפה לי עוד בגילי.,הכל ניגמר.פיתאום הוא"המשוגע "עובר עם כלב רק עורו עליו,ללא שום פרווה,רואה אותי ואומר"לבריאות"למרות שלא התעטשתי."תודה"אני עונה לו בנימוס.
"את אשה שבורה"הוא אומר לי"אני פסיכולוג של כלבים.כל יום אני עובר כאן.אם תרצי לשפוך את ליבך אני יודע להקשיב".הודתי לו והוא המשיך ללכת.
פיתאום נזכרתי שעזריה ,שגר מעל הדשאים כאן,מהחֵברָה שלנו,הציע לי בדיוק את אותה ההצעה.בבואו לביתנו וכשנשקתי לכולם בצאתם,משהו הרחיק אותי מפניו,אבל כעת חשתי כל כך אבודה.והוא גר ממש כאן,מעל הפארק..טילפנתי אליו והוא שמח וביקש שאעלה.
שוחחנו ובסוף השיחה הוא אמר,כשהוא שוקל כל מילה"אהבתי אותך תמיד,חלמתי עלייך,אבל כיבדתי את אישך ולא העזתי להראות לך"ביקש שאבוא שוב,בפעם הבאה שהיגעתי(הוא היה מבוגר ממני בעשר שנים ולא היתה לו מכונית),שוב דיברנו והוא אמר שאם אסכים להיות איתו,הוא ידאג לי לקורת גג ונתחתן.נישמע לי מוזר.ואז בצאתי,ליווה אותי למעלית ונשק לי בחום על שפתי.גובהו ודאגתו לי ריגשו אותי עם טעם הנשיקה הלוהטת הזו שלא ציפיתי לה..מוזר אבל אהבתי אותו מהנשיקה הזאת ומהשיחות המעניינות איתו.נעשנו"חברים-אוהבים"הוא האיץ בי שאנשא לו.עניתי לו שזה לא חכם אחרי הכרות קצרה כזאת לעשות צעד כה גורלי."אם תרגיש כך בעוד שנה,נדבר על זה ברצינות".אהבתי אותו בכל ליבי.עוד לא הסתיימה שנה והוא ניפטר.
עכשיו כשראיתי את"פסיכולוג הכלבים"ניזכרתי בריגעי האשר.היה לי ברור שהוא אינו זוכר את הפגישה ההיא.הוא הפסיק שטף דבריו פנה אלי ,ואמר לי"את ניראת לי אשה שבורה.יהיה לך טוב בקרוב"היבטתי בו בתמהון.
תמהה אם האיש משוגע או מה?
ניזכרת איך ישבתי חודשיים לאחר מות אישי בפארק של מרום -נוה ברמת-גן,על ספסל,בצהרי היום.השמים להטו.הירגשתי אבודה.מה מצפה לי עוד בגילי.,הכל ניגמר.פיתאום הוא"המשוגע "עובר עם כלב רק עורו עליו,ללא שום פרווה,רואה אותי ואומר"לבריאות"למרות שלא התעטשתי."תודה"אני עונה לו בנימוס.
"את אשה שבורה"הוא אומר לי"אני פסיכולוג של כלבים.כל יום אני עובר כאן.אם תרצי לשפוך את ליבך אני יודע להקשיב".הודתי לו והוא המשיך ללכת.
פיתאום נזכרתי שעזריה ,שגר מעל הדשאים כאן,מהחֵברָה שלנו,הציע לי בדיוק את אותה ההצעה.בבואו לביתנו וכשנשקתי לכולם בצאתם,משהו הרחיק אותי מפניו,אבל כעת חשתי כל כך אבודה.והוא גר ממש כאן,מעל הפארק..טילפנתי אליו והוא שמח וביקש שאעלה.
שוחחנו ובסוף השיחה הוא אמר,כשהוא שוקל כל מילה"אהבתי אותך תמיד,חלמתי עלייך,אבל כיבדתי את אישך ולא העזתי להראות לך"ביקש שאבוא שוב,בפעם הבאה שהיגעתי(הוא היה מבוגר ממני בעשר שנים ולא היתה לו מכונית),שוב דיברנו והוא אמר שאם אסכים להיות איתו,הוא ידאג לי לקורת גג ונתחתן.נישמע לי מוזר.ואז בצאתי,ליווה אותי למעלית ונשק לי בחום על שפתי.גובהו ודאגתו לי ריגשו אותי עם טעם הנשיקה הלוהטת הזו שלא ציפיתי לה..מוזר אבל אהבתי אותו מהנשיקה הזאת ומהשיחות המעניינות איתו.נעשנו"חברים-אוהבים"הוא האיץ בי שאנשא לו.עניתי לו שזה לא חכם אחרי הכרות קצרה כזאת לעשות צעד כה גורלי."אם תרגיש כך בעוד שנה,נדבר על זה ברצינות".אהבתי אותו בכל ליבי.עוד לא הסתיימה שנה והוא ניפטר.
עכשיו כשראיתי את"פסיכולוג הכלבים"ניזכרתי בריגעי האשר.היה לי ברור שהוא אינו זוכר את הפגישה ההיא.הוא הפסיק שטף דבריו פנה אלי ,ואמר לי"את ניראת לי אשה שבורה.יהיה לך טוב בקרוב"היבטתי בו בתמהון.
תמהה אם האיש משוגע או מה?
יום הקדיש הכללי
היום,י' בטבת,הוא יום הקדיש הכללי של האנשים שיום מותם אינו ידוע.במסורת זהו יום צום בו החל המצור על ירושלים טרם חורבן...
לקריאת הפוסט
אספר לקראת טו' בשבט אגדה סלובקית
בכפר אחד חי אכר עם אשתו ובנו התינוק.
מדי יום האשה החרוצה היתה פעילה,אך בלכתה לישון,בערב, נירדמה מייד כמו בול עץ.
הלך האכר ליער,למכשפה הידועה בסביבה ,וכשהיא יושבת ליד יורה רותחת,מעבירה נוזל...
לקריאת הפוסט
ברכה
שנה אזרחית מוצלחת לכל חברי מוטקה.שנת בריאות ,אושר...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
יש דברים שהיקום מזמן לנו ללא הסברים.
כולנו "משוגעים" כך או אחרת .....
אני דווקא הייתי ממשיכה לשוחח איתו ,אנשים כאלה מעניינים מאד .
יום טוב .
הוא דיבר בלי סוףסיפר לי על הלם הקרב שלו,הרים חולצה להראות לי את הפריחה שלו,יש היגיון בשיגעון שלו.אבל שיגעון .
תודה על תגובתך.הירגשתי אמפתיה בתגובתך.תודה על כך.לא זה ממש נורא להיתקל בו.הוא מקלל את כל העולם.רק אלי הוא נשא משום מה חסד.
לכל סיר יש את המכסה שלו.אם האהבה היתה דו צדדית.היא נצחית.
אני מקוה שמאז את מאוששת.
קשה לאבחן הלם קרב וסביר להניח שמסתובבים בינינו רבים הסובלים מהלם קרב ולא אובחנו. לומר עליהם שהם משוגעים?\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\\. אני חושב שיש בהם שינוי המתנהגות אולם לא שיגעון. . ובאשר לגבר עם הכלב סביר להניח שהמחסור והבדידות הפכו אותו למי שהוא וזו הסיבה שהוא מאשים את הממסד . סביר להניח שהוא פנה והשיבו פניו ריקם .זה קוררה וזה מתסכל ואם הוא אכן סובל מהלם קרב שלא הוכר ,הוא ישנא את המימסד. . רשתות החברתיות מלאות תרוניות על ש....צריך להעלות את המשכורות. צריך להקים בתי זקנים שהממסד יטפל בכל הזקנים. צריך וצריך אבל צריך גם סכומי עתק נוספים בתקציב ואין .
תודה שקראת והגבת.
זה היה דו צדדי,אבל האיש ניפטר.זה היה לפני שש שנים.אני זוכרת את זה כאפיזודה יפה שחלפה מהעולם.ברור שהתאוששתי מאז.תודה לך.
התרשמתי שאכן כך הדבר כפי שתארת את זה .לכן הוא כועס.
ניראה לי שאתה צודק ממה ששמעתי ממנו.תודה על תגובתך.
תודה שקראת ומצא חן בעיניך.
הכי..מה הדבר הזה..תבוא בעוד שנה..יענו בעונה הבאה ...בשנה הבאה נשב על המרפסת ונספור ציפורים נודדות....ואלי יפול איזה פתק מפיה של החסידה ובו יהיה כתוב..להכי האיש משוגע עליך...קחי אותו..אולי מת מהמתנה...או משיחה ממתינה.
הדוברת בסיפור והאיש שאהבה היו בקשר תמידי,אלא שהוא ניפטר ממחלה.הצחקת אותי בתגובתך
שבת שלום.בכל אופן נבואתו התגשמה.תוך זמן לא רב אחרי מותו של האיש האהוב ההוא,היכרתי את בן וגי החדש.הסיפור היה כלפני חמש שנים.