מגילת אסתר - מגילה פמניסטית
מגילת אסתר – מגילה פמיניסטית
קצת קשה לדבר על פמיניזם בזמן העתיק במובן המקובל עלינו של שויון זכויות. אבל היו גם בזמן העתיק נשים שהגיעו להשפעה רבה בניהול הממלכה. לאחשוורוש המזוהה ע"י ההיסטוריונים עם המלך הפרסי כסרכסס, הייתה אשה בעלת השפעה רבה בשם- חשיארש, אמיסתריס או אמסוריס, ששמה מזכיר במידת מה את אסתר. גם לפריקלס מנהיגה המפורסם של אתונה הייתה בת זוג בשם אספאסיה שהשפיעה עליו רבות. אצלנו ידועה השפעתה של איזבל על המלך הגדול אחאב.
אסתר נראית בעיני כדמות אשה הכי חזקה במקרא: היא זו שהצילה את עם ישראל, ולא מרדכי. היא מתבלטת בחוכמתה על פני טיפשות הגברים במגילה, והפמיניזם שלה הרבה יותר נבון מזה של ושתי.
נתחיל את הדיון דווקא בדמותה של וושתי. לדעתי ושתי אולי הייתה פמיניסטית, אבל מה שהיא עשתה היה פמיניזם עקר שהביא רק להרעת מצבן של הנשים בממלכה:
...לְ֠הָבִיא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָֽעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת־יָפְיָ֔הּ כִּֽי־ טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא: (יב) וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּרִיסִ֑ים וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַחֲמָת֖וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽוֹ: (אסתר פרק א).
מה בסה"כ אחשוורוש ביקש ממנה? להתייצב לפני השרים! הוא רצה להשוויץ ביופייה, אז מה הביג דיל? חז"ל הניחו כי אחשוורוש רצה שתופיע עירומה אבל זה לא כתוב ולא נרמז במגילה.
התוצאה של סרובה הייתה החמרת מצבן של הנשים במדינה:"וְנִשְׁמַע֩ פִּתְגָ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂה֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ כִּ֥י רַבָּ֖ה הִ֑יא וְכָל־הַנָּשִׁ֗ים יִתְּנ֤וּ יְקָר֙ לְבַעְלֵיהֶ֔ן לְמִגָּד֖וֹל וְעַד־קָטָֽן": (שם).
לעומתה אסתר "משחקת לפי הכללים" אך גם יודעת להפר אותם כאשר יש צורך בכך. היא שומעת בקול דודה, היא מתייצבת למפקד הבנות, היא עושה כל מה שדרוש כדי להתחבב על המלך: "וַיֶּאֱהַ֨ב הַמֶּ֤לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּר֙ מִכָּל־הַנָּשִׁ֔ים וַתִּשָּׂא־חֵ֥ן וָחֶ֛סֶד לְפָנָ֖יו מִכָּל־הַבְּתוּלֹ֑ת וַיָּ֤שֶׂם כֶּֽתֶר־ מַלְכוּת֙ בְּרֹאשָׁ֔הּ וַיַּמְלִיכֶ֖הָ תַּ֥חַת וַשְׁתִּֽי: (שם, פרק ב). יחד עם זה היא שומרת על נאמנות לעמה: "וַתִּקְרָא֩ אֶסְתֵּ֨ר לַהֲתָ֜ךְ מִסָּרִיסֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶעֱמִ֣יד לְפָנֶ֔יהָ וַתְּצַוֵּ֖הוּ עַֽל־מָרְדֳּכָ֑י לָדַ֥עַת מַה־זֶּ֖ה וְעַל־מַה־זֶּֽה:" (אסתר פרק ד). שימו לב, הייתה לה אפשרות להתנכר לעמה, כי הרי איש לא ידע בארמון את מוצאה.
כאשר זה נחוץ היא יודעת להפר את הכללים ולקחת סיכון: " (איש) אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִקָּרֵ֗א אַחַ֤ת דָּתוֹ֙ לְהָמִ֔ית לְ֠בַד מֵאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט־ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב וְחָיָ֑ה וַאֲנִ֗י לֹ֤א נִקְרֵ֙אתִי֙ לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ זֶ֖ה שְׁלוֹשִׁ֥ים יֽוֹם)"שם).
למרות ידיעתה כי היא מסכנת את חייה היא מתייצבת לפני המלך ללא הזמנה, ופועלת בתיחכום רב, כאשר אינה מציגה ישירות את מטרת בואה. במקום זה היא באה עם בקשה צנועה: "אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ ט֔וֹב לָתֵת֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י וְלַעֲשׂ֖וֹת אֶת־בַּקָּשָׁתִ֑י יָב֧וֹא הַמֶּ֣לֶךְ וְהָמָ֗ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶֽעֱשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם וּמָחָ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה כִּדְבַ֥ר הַמֶּֽלֶךְ: ( אסתר פרק ה).
רק במשתה, בלי לאפשר למן להתחמק ולשכנע שוב את המלך היא מטילה את הפצצה: "כִּ֤י נִמְכַּ֙רְנוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמִּ֔י לְהַשְׁמִ֖יד לַהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד וְ֠אִלּוּ לַעֲבָדִ֨ים וְלִשְׁפָח֤וֹת נִמְכַּ֙רְנוּ֙ הֶחֱרַ֔שְׁתִּי כִּ֣י אֵ֥ין הַצָּ֛ר שֹׁוֶ֖ה בְּנֵ֥זֶק הַמֶּֽלֶךְ: (ה) וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וַיֹּ֖אמֶר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ וְאֵֽי־זֶ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ לִבּ֖וֹ לַעֲשׂ֥וֹת כֵּֽן:(ו) וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִ֚ישׁ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב הָמָ֥ן הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה וְהָמָ֣ן נִבְעַ֔ת מִלִּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַמַּלְכָּֽה": (אסתר פרק ז).
נצחונה שלם: המן ומשפחתו מושמדים, והיהודים יינצלו:" וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה וּֽלְמָרְדֳּכַ֖י הַיְּהוּדִ֑י הִנֵּ֨ה בֵית־הָמָ֜ן נָתַ֣תִּי לְאֶסְתֵּ֗ר וְאֹתוֹ֙ תָּל֣וּ עַל־הָעֵ֔ץ עַ֛ל אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יָד֖וֹ בַּיְּהוּדִֽים: (ח) וְ֠אַתֶּם כִּתְב֨וּ עַל־הַיְּהוּדִ֜ים כַּטּ֤וֹב בְּעֵֽינֵיכֶם֙ בְּשֵׁ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ וְחִתְמ֖וּ בְּטַבַּ֣עַת הַמֶּ֑לֶךְ כִּֽי־כְתָ֞ב אֲשֶׁר־ נִכְתָּ֣ב בְּשֵׁם־הַמֶּ֗לֶךְ וְנַחְתּ֛וֹם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּ֖לֶךְ אֵ֥ין לְהָשִֽׁיב:
סיום מפעלה הוא כמובן יצירת חג הפורים: "וּמַאֲמַ֣ר אֶסְתֵּ֔ר קִיַּ֕ם דִּבְרֵ֥י הַפֻּרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְנִכְתָּ֖ב בַּסֵּֽפֶר: (אסתר פרק ט).
שימו לב למשפט האחרון הזה המעביר את כל הקרדיט ממרדכי לאסתר.
לעומת אסתר כל הגברים במגילה זו מוצגים כטיפשים ורודפי כבוד. מרדכי, התגרה בטיפשות בשר החשוב ביותר של אחשוורוש. אין כל סיבה הלכתית שיהודי לא ישתחווה בפני הרשות. יעקב אבינו השתחווה 7 פעמים בפני עשו. בעקשותו הוא היה יכול להביא אסון נוראי על עמו. לעומת זאת אסתר נלקחה לבית המלך הגוי הזה, ביוזמתו או בהסכמתו של מרדכי, וזאת עברה חמורה על חוקי היהדות.
אחשוורוש מוצג כטיפש גמור, שאינו יודע מימינו ומשמאלו, ורודף בצע, שהסכים למהלך של המן תמורת שוחד נכבד.
המן הוא רודף כבוד, ללא מעצורים, שנופל כל פעם בבור שהוא כורה לאחרים, המוכן לעשות ג'נוסייד כדי להגשים גחמה שלו.
לסיכום, הפמיניזם של אסתר, הוא פימיניזם נבון ולא קיצוני. כלפי חוץ וודאי שאיננה יכולה להשיג שיוויון מעמד וזכויות עם המלך אך היא זו שמנהלת את הממלכה בפועל.
קצת קשה לדבר על פמיניזם בזמן העתיק במובן המקובל עלינו של שויון זכויות. אבל היו גם בזמן העתיק נשים שהגיעו להשפעה רבה בניהול הממלכה. לאחשוורוש המזוהה ע"י ההיסטוריונים עם המלך הפרסי כסרכסס, הייתה אשה בעלת השפעה רבה בשם- חשיארש, אמיסתריס או אמסוריס, ששמה מזכיר במידת מה את אסתר. גם לפריקלס מנהיגה המפורסם של אתונה הייתה בת זוג בשם אספאסיה שהשפיעה עליו רבות. אצלנו ידועה השפעתה של איזבל על המלך הגדול אחאב.
אסתר נראית בעיני כדמות אשה הכי חזקה במקרא: היא זו שהצילה את עם ישראל, ולא מרדכי. היא מתבלטת בחוכמתה על פני טיפשות הגברים במגילה, והפמיניזם שלה הרבה יותר נבון מזה של ושתי.
נתחיל את הדיון דווקא בדמותה של וושתי. לדעתי ושתי אולי הייתה פמיניסטית, אבל מה שהיא עשתה היה פמיניזם עקר שהביא רק להרעת מצבן של הנשים בממלכה:
...לְ֠הָבִיא אֶת־וַשְׁתִּ֧י הַמַּלְכָּ֛ה לִפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ בְּכֶ֣תֶר מַלְכ֑וּת לְהַרְא֨וֹת הָֽעַמִּ֤ים וְהַשָּׂרִים֙ אֶת־יָפְיָ֔הּ כִּֽי־ טוֹבַ֥ת מַרְאֶ֖ה הִֽיא: (יב) וַתְּמָאֵ֞ן הַמַּלְכָּ֣ה וַשְׁתִּ֗י לָבוֹא֙ בִּדְבַ֣ר הַמֶּ֔לֶךְ אֲשֶׁ֖ר בְּיַ֣ד הַסָּרִיסִ֑ים וַיִּקְצֹ֤ף הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְאֹ֔ד וַחֲמָת֖וֹ בָּעֲרָ֥ה בֽוֹ: (אסתר פרק א).
מה בסה"כ אחשוורוש ביקש ממנה? להתייצב לפני השרים! הוא רצה להשוויץ ביופייה, אז מה הביג דיל? חז"ל הניחו כי אחשוורוש רצה שתופיע עירומה אבל זה לא כתוב ולא נרמז במגילה.
התוצאה של סרובה הייתה החמרת מצבן של הנשים במדינה:"וְנִשְׁמַע֩ פִּתְגָ֨ם הַמֶּ֤לֶךְ אֲשֶֽׁר־יַעֲשֶׂה֙ בְּכָל־מַלְכוּת֔וֹ כִּ֥י רַבָּ֖ה הִ֑יא וְכָל־הַנָּשִׁ֗ים יִתְּנ֤וּ יְקָר֙ לְבַעְלֵיהֶ֔ן לְמִגָּד֖וֹל וְעַד־קָטָֽן": (שם).
לעומתה אסתר "משחקת לפי הכללים" אך גם יודעת להפר אותם כאשר יש צורך בכך. היא שומעת בקול דודה, היא מתייצבת למפקד הבנות, היא עושה כל מה שדרוש כדי להתחבב על המלך: "וַיֶּאֱהַ֨ב הַמֶּ֤לֶךְ אֶת־אֶסְתֵּר֙ מִכָּל־הַנָּשִׁ֔ים וַתִּשָּׂא־חֵ֥ן וָחֶ֛סֶד לְפָנָ֖יו מִכָּל־הַבְּתוּלֹ֑ת וַיָּ֤שֶׂם כֶּֽתֶר־ מַלְכוּת֙ בְּרֹאשָׁ֔הּ וַיַּמְלִיכֶ֖הָ תַּ֥חַת וַשְׁתִּֽי: (שם, פרק ב). יחד עם זה היא שומרת על נאמנות לעמה: "וַתִּקְרָא֩ אֶסְתֵּ֨ר לַהֲתָ֜ךְ מִסָּרִיסֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר הֶעֱמִ֣יד לְפָנֶ֔יהָ וַתְּצַוֵּ֖הוּ עַֽל־מָרְדֳּכָ֑י לָדַ֥עַת מַה־זֶּ֖ה וְעַל־מַה־זֶּֽה:" (אסתר פרק ד). שימו לב, הייתה לה אפשרות להתנכר לעמה, כי הרי איש לא ידע בארמון את מוצאה.
כאשר זה נחוץ היא יודעת להפר את הכללים ולקחת סיכון: " (איש) אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִקָּרֵ֗א אַחַ֤ת דָּתוֹ֙ לְהָמִ֔ית לְ֠בַד מֵאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט־ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב וְחָיָ֑ה וַאֲנִ֗י לֹ֤א נִקְרֵ֙אתִי֙ לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ זֶ֖ה שְׁלוֹשִׁ֥ים יֽוֹם)"שם).
למרות ידיעתה כי היא מסכנת את חייה היא מתייצבת לפני המלך ללא הזמנה, ופועלת בתיחכום רב, כאשר אינה מציגה ישירות את מטרת בואה. במקום זה היא באה עם בקשה צנועה: "אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ ט֔וֹב לָתֵת֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י וְלַעֲשׂ֖וֹת אֶת־בַּקָּשָׁתִ֑י יָב֧וֹא הַמֶּ֣לֶךְ וְהָמָ֗ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶֽעֱשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם וּמָחָ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה כִּדְבַ֥ר הַמֶּֽלֶךְ: ( אסתר פרק ה).
רק במשתה, בלי לאפשר למן להתחמק ולשכנע שוב את המלך היא מטילה את הפצצה: "כִּ֤י נִמְכַּ֙רְנוּ֙ אֲנִ֣י וְעַמִּ֔י לְהַשְׁמִ֖יד לַהֲר֣וֹג וּלְאַבֵּ֑ד וְ֠אִלּוּ לַעֲבָדִ֨ים וְלִשְׁפָח֤וֹת נִמְכַּ֙רְנוּ֙ הֶחֱרַ֔שְׁתִּי כִּ֣י אֵ֥ין הַצָּ֛ר שֹׁוֶ֖ה בְּנֵ֥זֶק הַמֶּֽלֶךְ: (ה) וַיֹּ֙אמֶר֙ הַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וַיֹּ֖אמֶר לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֑ה מִ֣י ה֥וּא זֶה֙ וְאֵֽי־זֶ֣ה ה֔וּא אֲשֶׁר־מְלָא֥וֹ לִבּ֖וֹ לַעֲשׂ֥וֹת כֵּֽן:(ו) וַתֹּ֣אמֶר אֶסְתֵּ֔ר אִ֚ישׁ צַ֣ר וְאוֹיֵ֔ב הָמָ֥ן הָרָ֖ע הַזֶּ֑ה וְהָמָ֣ן נִבְעַ֔ת מִלִּפְנֵ֥י הַמֶּ֖לֶךְ וְהַמַּלְכָּֽה": (אסתר פרק ז).
נצחונה שלם: המן ומשפחתו מושמדים, והיהודים יינצלו:" וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ֙ לְאֶסְתֵּ֣ר הַמַּלְכָּ֔ה וּֽלְמָרְדֳּכַ֖י הַיְּהוּדִ֑י הִנֵּ֨ה בֵית־הָמָ֜ן נָתַ֣תִּי לְאֶסְתֵּ֗ר וְאֹתוֹ֙ תָּל֣וּ עַל־הָעֵ֔ץ עַ֛ל אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יָד֖וֹ בַּיְּהוּדִֽים: (ח) וְ֠אַתֶּם כִּתְב֨וּ עַל־הַיְּהוּדִ֜ים כַּטּ֤וֹב בְּעֵֽינֵיכֶם֙ בְּשֵׁ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ וְחִתְמ֖וּ בְּטַבַּ֣עַת הַמֶּ֑לֶךְ כִּֽי־כְתָ֞ב אֲשֶׁר־ נִכְתָּ֣ב בְּשֵׁם־הַמֶּ֗לֶךְ וְנַחְתּ֛וֹם בְּטַבַּ֥עַת הַמֶּ֖לֶךְ אֵ֥ין לְהָשִֽׁיב:
סיום מפעלה הוא כמובן יצירת חג הפורים: "וּמַאֲמַ֣ר אֶסְתֵּ֔ר קִיַּ֕ם דִּבְרֵ֥י הַפֻּרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וְנִכְתָּ֖ב בַּסֵּֽפֶר: (אסתר פרק ט).
שימו לב למשפט האחרון הזה המעביר את כל הקרדיט ממרדכי לאסתר.
לעומת אסתר כל הגברים במגילה זו מוצגים כטיפשים ורודפי כבוד. מרדכי, התגרה בטיפשות בשר החשוב ביותר של אחשוורוש. אין כל סיבה הלכתית שיהודי לא ישתחווה בפני הרשות. יעקב אבינו השתחווה 7 פעמים בפני עשו. בעקשותו הוא היה יכול להביא אסון נוראי על עמו. לעומת זאת אסתר נלקחה לבית המלך הגוי הזה, ביוזמתו או בהסכמתו של מרדכי, וזאת עברה חמורה על חוקי היהדות.
אחשוורוש מוצג כטיפש גמור, שאינו יודע מימינו ומשמאלו, ורודף בצע, שהסכים למהלך של המן תמורת שוחד נכבד.
המן הוא רודף כבוד, ללא מעצורים, שנופל כל פעם בבור שהוא כורה לאחרים, המוכן לעשות ג'נוסייד כדי להגשים גחמה שלו.
לסיכום, הפמיניזם של אסתר, הוא פימיניזם נבון ולא קיצוני. כלפי חוץ וודאי שאיננה יכולה להשיג שיוויון מעמד וזכויות עם המלך אך היא זו שמנהלת את הממלכה בפועל.
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
אסתר היא בהחלט גיבורה.צדקת שאי אפשר להטיל מונח מימינו על מיקרים של אז.כי היא לא עשתה זאת כדי להביא שיוויון לנשים,אלא להציל את עמה,כמו שיעץ והדריך אותה מרדכי.אבל המעשה וההסכמה למעשה היו שלה.
אני מסכימה עם מה שכתבת.וכתבת מאד יפה.