האם יש לשתות לשוכרה בפורים?
האם יש לשתות לשוכרה בפורים?
לפני שנה, בשבוע שלפני פורים התווכחתי עם יהודי שומר מצוות. אני אמרתי לו, שאדם השותה לשוכרה, עלול לבזות את עצמו, ולהוריד עצמו למדרגה בהמית. הוא טען: לא, היין גורם להתעלות.
מצאתי שני מדרשים בנושא:
אמר רבא חייב אדם לבסומי עצמו עד שלא ידע בין ברוך מרדכי לארור המן. "רבא ור' זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי, איבסם רבא קם שחטיה לר' זירא, למחר שהפיג יינו בעי רחמים עליו ואחייה, לשנה אחרינא א"ל רבא ליקום מר ונעביד סעודה בהדי הדדי, א"ל לאו כל שעתא ושעתא מתרחיש לי ניסא" (מגילה ז':).
רבה ורב זירא עשו סעודת פורים ביחד.
נתבסם רבה עמד ושחטו לר' זירא.
למחר ביקש רחמים והחייהו.
לשנה אמר לו: יבוא מר ונעשה סעודת פורים ביחד.
אמר לו: לא בכל שעה ושעה מתרחש נס. (ספר האגדה, עמ' שצ"א)
היהדות המקורית הזהירה משתייה לשוכרה:
בראשית פרק ט
וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה וַיִּטַּע כָּרֶם:
(כא) וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה:
(כב) וַיַּרְא חָם אֲבִי כְנַעַן אֵת עֶרְוַת אָבִיו וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ:
(כג) וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ:
(כד) וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן:
בראשית פרק יט
וַיַּעַל לוֹט מִצּוֹעַר וַיֵּשֶׁב בָּהָר וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו עִמּוֹ כִּי יָרֵא לָשֶׁבֶת בְּצוֹעַר וַיֵּשֶׁב בַּמְּעָרָה הוּא וּשְׁתֵּי בְנֹתָיו:
(לא) וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה אָבִינוּ זָקֵן וְאִישׁ אֵין בָּאָרֶץ לָבוֹא עָלֵינוּ כְּדֶרֶךְ כָּל הָאָרֶץ:
(לב) לְכָה נַשְׁקֶה אֶת אָבִינוּ יַיִן וְנִשְׁכְּבָה עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע:
(לג) וַתַּשְׁקֶיןָ אֶת אֲבִיהֶן יַיִן בַּלַּיְלָה הוּא וַתָּבֹא הַבְּכִירָה וַתִּשְׁכַּב אֶת אָבִיהָ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקוּמָהּ:
(לד) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַתֹּאמֶר הַבְּכִירָה אֶל הַצְּעִירָה הֵן שָׁכַבְתִּי אֶמֶשׁ אֶת אָבִי נַשְׁקֶנּוּ יַיִן גַּם הַלַּיְלָה וּבֹאִי שִׁכְבִי עִמּוֹ וּנְחַיֶּה מֵאָבִינוּ זָרַע:
(לה) וַתַּשְׁקֶיןָ גַּם בַּלַּיְלָה הַהוּא אֶת אֲבִיהֶן יָיִן וַתָּקָם הַצְּעִירָה וַתִּשְׁכַּב עִמּוֹ וְלֹא יָדַע בְּשִׁכְבָהּ וּבְקֻמָהּ:
יפה כתבת.וכן ישנם עוד שני מקורות במיקרא שאינם סותרים זה את זה,תהלים קד,15ויין ישמח לבב אנוש..."מדובר על האדם בכלל.ואילו במשלי לא1,אמו של מלך משא,למואל,מזהירה אותו מפני שתיית היין,כי אם יעשה כן ויהיה שיכור,הוא עלול לעוות דין.לעומת זאת היא כן מציעה לו להשקות את העניים יין,כדי שישכחו עיצבונם ודלותם.אז מה שמעניין הוא כאן הצורך בפיקחות לעומת הצורך בשיכרות כדי לשכוח צרות.ועוד אשה אומרת זאת,אבל כניראה חכמה ומתוחכמת.אמו של מלך:"דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו:........אל למלכים למואל,אל למלכים שתו יין...פן ישתה וישכח מחוקק וישנה דין כל בני עוני.תנו שיכר לאובד ויין למרי נפש.ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד"
אז ראינו שוב שהמיקרא אינו יחידה אחת,אלא הוא מיכלול של דעות מזמנים שונים מאנשים שונים .
נהנתי מרשומתך.רק הוספתי דברים לקוראים,כי לך הם בודאי ידועים.
מעשה ברבי מאיר.
מעשה היה בחכם אחד והיה שמו ר' מאיר, שבכל שנה ושנה היה עולה לירושלם לרגל והיה מתאכסן אצל ר' יהודה הטבח, והיתה אשתו של ר' יהודה זה בעלת יופי וצנועה מאד והיתה זריזה בכבודו של ר' מאיר כל זמן שהיה עולה לירושלם.
אחר זמן נפטרה אותה האשה לבית עולמה ונשא ר' יהודה אשה אחרת וצוה לה יהודה בעלה אם יבוא ויתאכסן בכאן חכם אחד ששמו ר' מאיר הזהרי בכבודו כפי אשר תוכלי במאכל ובמשתה ובהצעת המטה שכך היתה עושה לו אשתי הראשונה.
כשהגיע הרגל עלה ר' מאיר לירושלם כמנהגו ועמד בשער אשפיזו ר' יהודה, ירדה אשתו אליו והוא לא היה מכירה, אמר לה חייכי קראי לי לאשתו של ר' יהודה חבירי, אמרה לו אדוני אני היא אשתו של ר' יהודה שאשתו הראשונה כבר מתה ונשאני לאשה, מיד בכה ר' מאיר ורצה לחזור לאחוריו ותפסה בו אותה האשה ואמרה לו בא אדוני כי כן אמר לי בעלי וציוה אותי כשיבא בכאן ר' מאיר הזהרי בו מאד וביקרו ושימי לפניו מאכל ומשתה ומטה, ואני אעשה מצות בעלי ואכבדך יותר מן הראשונה.
אמר לה ר"מ אין לי רשות לבא שבעל הבית אינו בכאן עד שיתן לי רשות, מיד יצא ר"מ לחוץ ופגע בו ר' יהודה, אמר לו אדוני ר"מ אשתי הראשונה כבר מתה וזו אשתי השניה, הזהרתיה מאד בשביל כבודך אדוני ר"מ.
אחר כן הלך ר"מ לבית יהודה והתקינה לו אשתו מאכל ומשתה ובאה לפניו והיתה משמשת אותו כראוי והיה ר' יהודה בעלה הולך למקום בשוק שכן היה רגיל, והיה ר"מ יפה תואר וטוב מראה עד מאד.
מה עשתה אשתו של ר' יהודה נשאת עליו עיניה וחמדתו בלבה. ויהי בלילה השקתו יין עד שלא ידע בין ימינו לשמאלו, ואותו הלילה היה ליל פורים, וכשראתה שהיה שתוי מה עשתה הפשיטה כל בגדיו של ר"מ ושכבה עמו עד הבקר, ור"מ לא ידע בשכבה ובקומה. הלך לבית התפילה
וכשחזר לביתה עשתה לפניו מאכל ומשתה והיתה מדברת עמו ומשחקת לפניו, ור"מ היה תמיה מאד על מה שהיתה מעיזה פניה בפניו, והוא היה כבוש עיניו למטה שלא היה רוצה להסתכל בה, אמרה לו למה אינך מסתכל בי, אמר לה מפני שאת בעולת בעל ואהיה פושע לחבירי יהודה, אמרה לו הלא שכבת עמי בזה הלילה כמה פעמים, אמר לה ר"מ חלילה חלילה שלא ראיתי אותך ולא שכבתי עמך ולא עם אחרת כמותך מימי, אמרה לו כל הלילה שכבת עמי ועתה אתה צנוע ממני, אמר לה בחייך שקר את מדברת, אמרה לו אם לא תאמין לי הרי סימן פלוני ופלוני שיש בגופך, והיתה רואה על כתיפו הימנית כמו בכא אדומה ובנחיריו חזזית. בשעה שאמרה לו אלה הסימנים שבגופו מיד הכיר ר"מ שחטא, והיה מר נפש מאד, והיה צועק ובוכה והניח עפר על ראשו ואמר אוי לי שאבדתי את עולמי, זו היא שכר תורה שלמדתי, עכשיו מה תקנה יש לי, מיד המליך עצמו ואמר לילך אצל הישיבה של בבל וכל דין שיגזרו עליו יקבל, וישב לביתו והיה הולך וצועק בכל הדרך וקרע בגדיו וישם אפר על ראשו.
פגע בו גוי אחד שכינו אמר לו ר"מ מה לך? אמר לו מבקש אני ממך שתלך לעירי ותאמר לקרובי שלסטים באו עלי ואנסו כל מה שהיה לי, מיד הלך הגוי ועשה כן ואמר לקרוביו שלסטים באו על ר"מ ולקחו מה שמצאו בידו, מיד יצאו קרוביו לקראתו וספר להם כל המעשה שאירע לו, אמרו לו קרוביו מה בלבך לעשות, אמר להם אלך אצל ראש הישיבה של בבל וכל מה שיגזור עלי אעשה, אמרו לו קרוביו בשוגג היית והקב"ה יסלח את עונך ולא תשמיע את הקול על זה שלא תעשה לעז על בני משפחתך, אמר להם אם אשמע אני לקולכם הקב"ה לא יסלח עוני.
אוצר המדרשים (אייזנשטיין) מאיר עמוד 277
רק הערה קטנה. יש אנשים (המונים, המונים) "החיים" היום כאילו היו חיים בימי קדם... ובקושי חווים הם, את ההווה.
אני משתדל לחיות את ההווה, וגם לשמור 'מקדם ביטחון קטן' לעתיד, אף על פי שהוא לוט בערפל...
שבת שלום. (חיוך).
לא יכול להגיד שממש הבנתי אותה...
בריאות ואושר
איתן
לכן הגבתי כפי שקראת.
אישית, מצאתי יותר עניין בסיפורי חייהם של האנשים - דמויות מעניינות (מרתקות אפילו, שהיו חלק ממך) במאה שעברה, והותירו רישומן העמוק על סביבתם, אודותם כתבת, בכניסתך לאתר. מהם יכולתי ללמוד משהו מתבונתם. הצלחותיהם ונפילותיהם.
וזה כבר טעם אישי... שבוע טוב איתן.