ניידים וזיקוקים - התמכרות גם בגיל השלישי?
התקלה בפלאפון הוכיחה לנו שוב - אנשים לא יכולים בלי הסלולרי שלהם. אצל בני נוער השאלה
אם קיבלת או לא קיבלת סמס ואם עשו לך "לייק" בפייסבוק הפכה לשאלת חיים מהסוג של "אני קיים או לא".
אבל אצלינו?
האם שכחנו שרק לפני כמה שנים היינו צריכים לרכוז אסימונים ולחפש טלפון ציבורי כאשר היינו מחוץ לבית?
ולמה אני מעלה את הנושא? בגלל התופעה של קבלת שיחות סמס באמצע הופעות.
בכל מופע/הרצאה תראו זאת. איך שהאולם מוחשך אנשים שולפים את הסלולרי שלהם ומתחילים לבדוק את המייל שלהם. עכשיו- אני לא יודעת מהי הסיבה הפיזיקאלית לכך אבל הסלולרים האלו מחזירים כל נקודת אור שקיימת באולםי הישר לתוך העיניים שלנו כך שהדבר ממש מפריע. מגדילים לעשות אלו שמחליטים לצלם את כל המופע. לא ידוע לי אם הדבר מותר מבחינה חוקית אבל האנשים מביאים לאולם טבלטים די גדולים ופשוט פותחים אותם- מרימים את ידיהם גבוה ומצלמים את כל המופע. מפריע? ממתי לישראלים איכפת שמפריע? אפילו תחינות של אנשים לסגור את כל המכשירים האלו לא נענות.
ושאלתי את עצמי. למה?
האם באמת לאנשים כל כך חשוב לקבל הודעה באמצע המופע?
אפילו אם אני רוצה להתחשב באנשים שיש להם סיבה מיוחדת כמו- מישהו חולה בבית- הם היו יכולים לשים ת הטלפון על רטט...
המסקנה? אנשים התמכרו. התמכרו לזמינות. התמכרו ל"כאילו" חשיבות בקבלת הודעה.
ובהופעה- מספיק שיהיה רגע של שעמום על הבמה וכבר סף הגירוי של האנשים מתעורר - "אולי יש לי הודעה , אולי מישהו מחפש אותי, אני חייב לבדוק"......
לא פעם אני עדה לכך שאנשים שנמצאים בסיטואציה מחייבת כמו הדרכה בנושא מסויים או טיול ממהרים לצאת מהחדר/המקום בשל שיחת טלפון שברוב המקרים היא לא כל כך חשובה ובוודאי לא חשובה לאותו רגע. לא פעם ראיתי אנשים מפריעים להדרכה בטיול בשל שיחה מהנוסח של "באיזה קפה ניפגש ביום שישי"?
האם באמת אי אפשר פשוט לסגור את הסלולרי למשך כמה שעות?
האם באמת הסמס
האם גם אצלנו "אני מסמס משמע אני קיים"????
מה ההסבר הפסיכולוגי לתסמונת הסלולר-צמוד לא ברור לי.
מלבד התכונה המרגיזה שציינת (שימוש באמצע הצגות) יש עוד הרגלים מגונים, למשל:
שימוש באמצע ארוחה,
בשירותים (תוך כדי...)
וראיתי גם מישהו משוחח בסלולר תוך כדי ריקוד עם בת זוג !
דווקא אנחנו בגיל השלישי שגדלנו רוב חיינו ללא סלולר, אמורים לדעת התאפקות מהי.
הרי, מה יקרה אם אענה לשיחה שנכנסה רק בעוד כמה דקות (בהפסקה או אחרי האוכל, אחרי שאצא מראיון וכו').
אני מבין שבאולמות המשפט עדיין לא מדברים בסלולר..אבל גם זה יגיע:
תוך כדי שמיעת המשפט, יענה השופט לבנו/נכדו בהתעלם מהאמור אותו רגע באולם.....
או שהמנתח יפסיק לרגע את הניתוח כדי לקבל את הנזיפה היומית מאשתו...
אכן, תחזית קודרת למין האנושי.
בכתיבתך, בטאת ממש את מחשבותי ואת הרגשתי...
אולי בגלל '' גלגולי הטלפונים" שעברנו בזמנו בארץ
(כשחיכינו שנים להתקנת טלפון...) , למדנו להתנהג
ולהשתמש בו נכון, גם עכשיו בהיותו סלולרי...
בסופרמרקט, כל 'עובד-מסדר- מדפים --אוזנו דבוקה
לסלולר שלו והוא מדבר,מדבר, מדבר בלי סוף...
וברכבת.... אפשר לשמוע תולדות חייו של כמעט כל
בעל סלולרי, כבר רציתי להציע שיתקינו 'קרון למשוחחים'....
אני מקוה שלא מאוחר מידי, לחנך את הציבור גם בשטח זה.
למשל: קורס לתרבות השיחה בסלולר! .......
המשך יום טוב ושמח מעליזה
אין בנושא זה הבדל בגילים.יש לפעמים הודעות באמת חשובות.או ממתינים להודעות חשובות.קשה לדעת מהם הארועים בחיי הזולת.יש גם בדידות גדולה בהמון דווקא שכשמכר מטלפן,הבדיות הזו של ההמון לוחצת פחות.אבל את צודקת.יש איזושהי התמכרות
.