אלוהים הכורת בריתות
אלוהים כורת בריתות
נעבור לדיון בברית בין הבתרים. הברית הזו היא המשך להבטחות שניתנו כבר לאברהם בפרקים הקודמים, ועיקרן הוא הבטחת זרע עצום ורב, והבטחת ירושת הארץ. הברית הזו אינה מאוזנת, כי אין בכלל התחייבויות מצד אברהם. אם נסתכל על ברית סיני וברית חורב נבחין מיד בהבדל, כי אלו הן בריתות עם התחייבויות משני הצדדים:
שמות פרק יט
וְעַתָּה אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל־הָעַמִּים כִּי־לִי כָּל־הָאָרֶץ:
(ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
זוהי ברית חובה, או ברית ואסאלית, לפי ויינפלד, ואילו הברית בבראשית טו, היא ברית מענק או ברית חסד. זאת ברית עולם ללא תנאי וכמוה מצויות לעיתים נדירות בתנ"ך (מלכים, א, ג, ו; ח, כג ועוד)[1].
מדוע ה' מעניק לאברהם ברית כל-כך נדיבה? נראה לי כי ה' נדחק לפינה כאשר אברהם מראה בפסוקים הקודמים סימנים של התערערות האמונה. אלוהים רוצה לחזק את אמונתו של אברהם שכל ההבטחות תתגשמנה ולכן הוא עורך את טכס הברית.
הברית עוסקת רק בירושת הארץ. כאן מתגלה לנו שאלוהים לא ממש מחוייב להבטחותיו. בפרק י"ג אלוהים אמר לאברהם כך:
בראשית פרק יג
וה' אָמַר אֶל־אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד־לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה:
(טו) כִּי אֶת־כָּל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד־עוֹלָם:
בפרק הנ"ל אלוהים הבטיח שהוא יתן את הארץ לאברהם ולזרעו, ואני מדגיש גם לאברהם. בפרקנו מסתבר שאברהם לא יזכה לרשת את הארץ, אלא זרעו, וגם זה יקרה בעוד 400 שנים. האם זו תכונה שמאפיינת אלוהים? ניתן לומר שדחיית קיום הבטחה לשנים רבות מתקיימת גם בעניין של הבן – של יצחק. הדחיות סביב נושא הבן ממררות את חיי אברהם:
בראשית פרק טו
(ב)וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי ה' מַה־תִּתֶּן־לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן־מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:
(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן־בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי:
בראשית פרק יז
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא־תִקְרָא אֶת־שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ (זאת הוכחה שגם שרה נבחרה):
(טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל־פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה־שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם־שָׂרָה הֲבַת־תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד:
חיים שלמים עברו בציפייה לבן, וה' "משך" את קיום הבטחתו עד לסוף חייהם המשותפים של אברהם ושרה. לדעת מיילס אברהם ושרה בשלב המתואר בפרק י"ז, כבר איבדו את אמונם בהבטחות של ה'[2] אפשר לומר שהוא ניסה אותם, אפשר לומר שבנורמות של המזרח הקדום אישיות מנהיגה צריכה להיוולד ע"י מעורבות אלוהית, ע"י נס. אבל אני סבור שזאת הייתה אכזריות, ומיילס סבור שהיה כאן מאבק על שליטה בנושא הפוריות מצד ה'[3]. בהמשך הסיפורים ה' מוכיח שהוא יכול להיות מאד אכזרי כלפי אברהם, כאשר הוא מעביר אותו את ניסיון העקדה. גם בסיפור זה ה' מוכיח שהבטחותיו כלל לא מחייבות אותו.
האכזריות כלפי הגויים היושבים בארץ, אף היא בולטת בברית זו. הם כולם ינתנו לשלטון ישראל (בהמשך ספרי התורה הם נידונים להעלמות).
בראשית פרק טו
וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא־שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד־הֵנָּה:
(יז) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה:
(יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְקֹוָק אֶת־אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת:
(יט) אֶת־הַקֵּינִי וְאֶת־הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי:
(כ) וְאֶת־הַחִתִּי וְאֶת־הַפְּרִזִּי וְאֶת־הָרְפָאִים:
(כא) וְאֶת־הָאֱמֹרִי וְאֶת־הַכְּנַעֲנִי וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת־הַיְבוּסִי:
אלוהים מתגלה בחלק זה כ"פטליסט" המאמין בגורל או בגזירה הקדומה כדוגמת היוונים. בד"כ אנו סבורים שה' נותן חופש בחירה לבני אדם ולעמו. אך כאן הוא מנבא בצורה דטרמיניסטית כי עם ישראל ירד למצרים ויחיה שם דורות מספר, וכי הגויים ימשיכו לחטוא: "כי לא שלם עוון האמורי". יש פה דילמה תיאולוגית, מצד אחד אלוהים יודע את העתיד, מצד שני ע"י זה הוא לוקח לאדם את חופש הבחירה. בעיה זו הטרידה את חז"ל אשר לא יכלו מבחינה תיאולוגית לוותר על חופש הבחירה:
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת שלח לך דף קה עמוד א
וישלח אותם משה ממדבר פארן. זה היה בתשעה ועשרים בסיון. על פי ה'. שהיתה בחירתם על פי ה' ולא שאמר להם הקדוש ברוך הוא שלחו מרגלים. ואם תאמר למה לא מנעם הקדוש ברוך הוא מלשלח כדי להוציא תאותם ולשלם להם גמולם. וכדי לשלם שכר טוב ליהושע וכלב. וכן הוא אומר (דברים ל) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. היינו דתנן הכל צפוי והרשות נתונה [וכו'] ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכו' בא ליטהר מסייעין אותו בא ליטמא פותחין לו כענין שאמר יחזקאל (יחזקאל יד) (אנכי) [אני ה'] פתיתי את הנביא ההוא ואומר (שם ג) ונתתי מכשול לפניך ללמדך שאין מוליכין את האדם אלא בדרך שהוא רוצה [1] ויינפלד, עמ' 108 [2] מיילס עמ' 66 [3] שם, עמ' 60
נעבור לדיון בברית בין הבתרים. הברית הזו היא המשך להבטחות שניתנו כבר לאברהם בפרקים הקודמים, ועיקרן הוא הבטחת זרע עצום ורב, והבטחת ירושת הארץ. הברית הזו אינה מאוזנת, כי אין בכלל התחייבויות מצד אברהם. אם נסתכל על ברית סיני וברית חורב נבחין מיד בהבדל, כי אלו הן בריתות עם התחייבויות משני הצדדים:
שמות פרק יט
וְעַתָּה אִם־שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת־בְּרִיתִי וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל־הָעַמִּים כִּי־לִי כָּל־הָאָרֶץ:
(ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ־לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
זוהי ברית חובה, או ברית ואסאלית, לפי ויינפלד, ואילו הברית בבראשית טו, היא ברית מענק או ברית חסד. זאת ברית עולם ללא תנאי וכמוה מצויות לעיתים נדירות בתנ"ך (מלכים, א, ג, ו; ח, כג ועוד)[1].
מדוע ה' מעניק לאברהם ברית כל-כך נדיבה? נראה לי כי ה' נדחק לפינה כאשר אברהם מראה בפסוקים הקודמים סימנים של התערערות האמונה. אלוהים רוצה לחזק את אמונתו של אברהם שכל ההבטחות תתגשמנה ולכן הוא עורך את טכס הברית.
הברית עוסקת רק בירושת הארץ. כאן מתגלה לנו שאלוהים לא ממש מחוייב להבטחותיו. בפרק י"ג אלוהים אמר לאברהם כך:
בראשית פרק יג
וה' אָמַר אֶל־אַבְרָם אַחֲרֵי הִפָּרֶד־לוֹט מֵעִמּוֹ שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן־הַמָּקוֹם אֲשֶׁר־אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה:
(טו) כִּי אֶת־כָּל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד־עוֹלָם:
בפרק הנ"ל אלוהים הבטיח שהוא יתן את הארץ לאברהם ולזרעו, ואני מדגיש גם לאברהם. בפרקנו מסתבר שאברהם לא יזכה לרשת את הארץ, אלא זרעו, וגם זה יקרה בעוד 400 שנים. האם זו תכונה שמאפיינת אלוהים? ניתן לומר שדחיית קיום הבטחה לשנים רבות מתקיימת גם בעניין של הבן – של יצחק. הדחיות סביב נושא הבן ממררות את חיי אברהם:
בראשית פרק טו
(ב)וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי ה' מַה־תִּתֶּן־לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן־מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר:
(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן־בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי:
בראשית פרק יז
וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל־אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא־תִקְרָא אֶת־שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ (זאת הוכחה שגם שרה נבחרה):
(טז) וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:
(יז) וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל־פָּנָיו וַיִּצְחָק וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ הַלְּבֶן מֵאָה־שָׁנָה יִוָּלֵד וְאִם־שָׂרָה הֲבַת־תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד:
חיים שלמים עברו בציפייה לבן, וה' "משך" את קיום הבטחתו עד לסוף חייהם המשותפים של אברהם ושרה. לדעת מיילס אברהם ושרה בשלב המתואר בפרק י"ז, כבר איבדו את אמונם בהבטחות של ה'[2] אפשר לומר שהוא ניסה אותם, אפשר לומר שבנורמות של המזרח הקדום אישיות מנהיגה צריכה להיוולד ע"י מעורבות אלוהית, ע"י נס. אבל אני סבור שזאת הייתה אכזריות, ומיילס סבור שהיה כאן מאבק על שליטה בנושא הפוריות מצד ה'[3]. בהמשך הסיפורים ה' מוכיח שהוא יכול להיות מאד אכזרי כלפי אברהם, כאשר הוא מעביר אותו את ניסיון העקדה. גם בסיפור זה ה' מוכיח שהבטחותיו כלל לא מחייבות אותו.
האכזריות כלפי הגויים היושבים בארץ, אף היא בולטת בברית זו. הם כולם ינתנו לשלטון ישראל (בהמשך ספרי התורה הם נידונים להעלמות).
בראשית פרק טו
וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה כִּי לֹא־שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד־הֵנָּה:
(יז) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה וַעֲלָטָה הָיָה וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן וְלַפִּיד אֵשׁ אֲשֶׁר עָבַר בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה:
(יח) בַּיּוֹם הַהוּא כָּרַת יְקֹוָק אֶת־אַבְרָם בְּרִית לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת מִנְּהַר מִצְרַיִם עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת:
(יט) אֶת־הַקֵּינִי וְאֶת־הַקְּנִזִּי וְאֵת הַקַּדְמֹנִי:
(כ) וְאֶת־הַחִתִּי וְאֶת־הַפְּרִזִּי וְאֶת־הָרְפָאִים:
(כא) וְאֶת־הָאֱמֹרִי וְאֶת־הַכְּנַעֲנִי וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁי וְאֶת־הַיְבוּסִי:
אלוהים מתגלה בחלק זה כ"פטליסט" המאמין בגורל או בגזירה הקדומה כדוגמת היוונים. בד"כ אנו סבורים שה' נותן חופש בחירה לבני אדם ולעמו. אך כאן הוא מנבא בצורה דטרמיניסטית כי עם ישראל ירד למצרים ויחיה שם דורות מספר, וכי הגויים ימשיכו לחטוא: "כי לא שלם עוון האמורי". יש פה דילמה תיאולוגית, מצד אחד אלוהים יודע את העתיד, מצד שני ע"י זה הוא לוקח לאדם את חופש הבחירה. בעיה זו הטרידה את חז"ל אשר לא יכלו מבחינה תיאולוגית לוותר על חופש הבחירה:
פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת שלח לך דף קה עמוד א
וישלח אותם משה ממדבר פארן. זה היה בתשעה ועשרים בסיון. על פי ה'. שהיתה בחירתם על פי ה' ולא שאמר להם הקדוש ברוך הוא שלחו מרגלים. ואם תאמר למה לא מנעם הקדוש ברוך הוא מלשלח כדי להוציא תאותם ולשלם להם גמולם. וכדי לשלם שכר טוב ליהושע וכלב. וכן הוא אומר (דברים ל) ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע. היינו דתנן הכל צפוי והרשות נתונה [וכו'] ומצודה פרוסה על כל החיים. החנות פתוחה והחנוני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכו' בא ליטהר מסייעין אותו בא ליטמא פותחין לו כענין שאמר יחזקאל (יחזקאל יד) (אנכי) [אני ה'] פתיתי את הנביא ההוא ואומר (שם ג) ונתתי מכשול לפניך ללמדך שאין מוליכין את האדם אלא בדרך שהוא רוצה [1] ויינפלד, עמ' 108 [2] מיילס עמ' 66 [3] שם, עמ' 60
תגובות
1
אהבו
1
821
איתן 3
אלהים כורת בריתות
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות