פרשת "מצורע"

לאיתן,

כשהתחלתי  לקרוא את  דבריך.....נרתעתי  כשראיתי

את  המגבלות  והנבדלות  של  הכהנים.  

ואז  שאלתי,  היכן  צאצאי  אותם  חז"ל,  בימינו  אלה?!

איה  אותם  חכמים  אשר  הקדושה  שלהם  היא :

"האומץ  לחיות  את  חיי  החולין,  להסתכל  לכאב

ולהתכלות  הגוף  ולדעת  שזה  כל  האדם..." (צטוט )

וגם  המדרש  אשר  מבין  את  האנשים  המבוהלים,  

הפגועים  שדוקא  זקוקים  לחוש  ולהרגיש  כאדם  מן  השורה,  

שיכול  להביע  את  כאביו  ובכלל  את  חייו.  

וזה  כל כך  חשוב  בימינו  אלה  של  נטיה  להתבדלות

ודחיית  השונים... (דוגמה באקטואליה:  הדרישה (המחוצפת לדעתי)

להפריד בין  היולדות  בבי"הח...)                עליזה

עליזה תודה על התגובה. אני התכוונתי להראות שישנה התפתחות מוסרית מהמקרא לחז"ל:

ולכן אני מעלה את הכתבה שוב, רק יותר ממוקדת:



התנודה המוסרית מהמקרא לחז"ל



 גישת המקרא לבעלי המום:

 

ויקרא פרק כא

 

וידבר יקוק אל משה לאמר:

(יז) דבר אל אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו:

(יח) כי כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע:

(יט) או איש אשר יהיה בו שבר רגל או שבר יד:

(כ) או גבן או דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך:

(כא) כל איש אשר בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את אשי יקוק מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב:

(כב) לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן הקדשים יאכל:

(כג) אך אל הפרכת לא יבא ואל המזבח לא יגש כי מום בו ולא יחלל את מקדשי כי אני יקוק מקדשם:

(כד) וידבר משה אל אהרן ואל בניו ואל כל בני ישראל:

 

גישת חז"ל לבעלי המום ולחולים:

 

"מצורע מהו בדברי תורה (האם מותר למצורע לעסוק בדברי תורה)? תא שמע (בוא ולמד):'יום אשר עמדת לפני ה' אלהיך בחורב' (דברים ד') מה להלן (במעמד הר סיני) באימה, וביראה וברתת ובזיע אף כאן (בעניין לימוד תורה של מצורעים) באימה וביראה ביראה וברתת ובזיע . מכאן אמרו: 'הזבים, והמצורעים ובועלי הנידות מותרים לקרא בתורה ובנביאים ובכתובים ולשנות במדרש בהלכות ובאגדות. בעלי קרי אסורים". (מועד קטן)

 

שורות מעטות המציעות מסע מהפכני של התרבות היהודית. מה נאמר לנו בדרשה זו? השאלה הפותחת היא האם מצורע יכול לעסוק בדברי תורה. התשובה הניתנת לשאלה זו היא שמצורעים, זבים ובועלי נידות! הם האנשים המתאימים ביותר לעסוק בדברי תורה וכל כך למה? כיוון שהם היחידים העוסקים בה כפי שעסקו בה במעמד הר סיני.

 

המצורעים, הזבים ובועלי הנידות נמצאים המצב נפשי מודאג, מבוהל, אולי מצב של אנשים המופתעים משינוי שהתחולל בגופם, מחטא שעשו, מטומאה שבאה עליהם (או שהם הביאו על עצמם). האנשים המבוהלים והמנודים הללו, אומר לנו המדרש, הם האנשים הקרובים ביותר מבחינה נפשית, לאותם פליטים מבוהלים שחזו במעמד הר סיני. אדם המרגיש את עצמו כ'אדם מן השורה' כ'נורמאלי' ושלא לומר 'כהן מושלם בגופו' כל אלה אינם כשירים מבחינה נפשית ללמוד תורה. אל התורה, בניגוד למקדש, אדם מצווה להביא את ה'בזות' והכאב של החיים. החיים, על כל מה שהם מכילים, הם הכלי הפרשני הטוב ביותר שנתן לנו אלהים להבין בעזרתו את התורה הקדושה. הקדושה של חז"ל הפוכה מקדושת הנבדלות הכהנית. הקדושה של חז"ל היא האומץ לחיות את חיי החולין, היא האומץ להסתכל לכאב ולהתכלות של הגוף בעיניים ולדעת שהתורה פתוחה בפני כל אדם.

 

 

 

 

לאיתן,



 הבנתי  בדיוק כשקראתי  את  הבלוג , כפי  שאתה  מסביר לי...

ואפשר  להווכח  בכך  בקריאת  תגובתי  בתשומת  לב:

ולפי  דברי  בתגובתי  התיחסתי  למגבלות  של  הכוהנים- כאנשי  המקרא.

ואז  התיחסתי  אל  חז"ל  והמדרש ,  שאותם  אני  מחפשת  גם  בימינו  אלה,

ושואלת  שוב:  היכן  אותם  רבנים  חכמים    שיעיזו  לשנות,  להתאים  ולזוז

מהמקרא  הנוקשה  ,ולו רק  בפרטים  אחדים אל  זמננו  אנו.

  בכל  אופן   תודה   רבה  על  הטרחה  שבחזרה  על  הדברים.

                                                                                עליזה

לאיתן,

זהמזכיר לי סצנה מזעזעת בסרט,אם אני טועה אתה מוזמן לתקן לי,"בן חור".בסרט רואים את המצורעים מחוץ לחומה ואיך מורידים להם מזון בחבל כדי לא להתקרב אליהם.

על אחות משה מסופר במיקרא שחלתה בצרעת ונירפאה כעונש על שריכלה על צפורה ,אשת משה,האשה הכושית.כלומר אנשים ראו במחלה עונש.שנם רבות כך.למשל הרעים של איוב טוענים כלפיו שאין זאת אלא שבאו עליו האסונות ונעשה חולה,כי חטא.איוב והמספר של הספר יוצאים נגד הדעה הזו .

מרים אחות משה מחלימה מהצרעת,שהמיקרא מיחס לנס אלוהי.חוקרים סבורים שהיתה לה מחלת עור שדומה לצרעת ולכן היתה האפשרות שתרפא.