מידור והירארכיה בקרב ניצולי שואה
אשרי יתום אני! חיים שדמון / גזית
יום השואה מוקדש כולו השנה להיסטוריה של גרעין "טוסיה-אלטמן" (הגרעין שהוקם בפולין המשוחררת והקים את קיבוץ גזית - א.ק), ובצדק. קבוצות נערים, שחוו אובדן משפחותיהם וילדותם נהרסה, עלו ארצה ובנו את חייהם מחדש בתנאים קשים ובמחסור.
את ההיסטוריה של גרעין "טוסיה – אלטמן" כתבו אנשים לא מעטים. כל אחד וסיפורו, כל אחד והטראומות שלו, כל אחד עם המבט לעתיד טוב יותר. המבט שהופנה לא"י, טמן בחובו שינוי דרסטי בחייו, אפשרויות רבות, ואולי מבט אל החיים הנורמליים: משפחה חדשה, נישואים, ילדים ובנין עתיד, כדי לשכוח את העבר.
את ההיסטוריה כותבים אנשים, שלא תמיד נאמנים לפרטים. אנשים שיש להם אינטרסים כאלה ואחרים, שהעיקר חשוב בעיניהם והשאר טפל. התוצאה – היסטוריה משוכתבת! כתיבת היסטוריה כזו עושה עוול לאנשים רבים שנשכחו ע"י הכותבים, אולי בהיסח הדעת, אף שאולי עשו רבות, ועברו את "שואה" שעברו אלה שבמרכז התמונה.
בשנת 1946 – 1947 עברה קבוצה של מדריכי השוה"צ בבלגיה הכשרה חקלאית ארצה באוניית המעפילים "תיאודור הרצל" בעליה ב'. אני הייתי ביניהם, וכמובן שנתפסנו מול חופי הארץ, ונשלחנו למחנות המעצר בקפריסין.
בגלל קוטנה של הקבוצה החליטה ההנהגה המקומית לצרף אותנו אל קבוצה גדולה בשם "טוסיה אלטמן". שתי הקבוצות לא הגיעו לכלל מיזוג טוב, עקב השוני בין ילידי מזרח אירופה למערב אירופה, שפות שונות והווי שונה. עם קום המדינה, שיחרורנו מהמחנות בקפריסין ועלייתנו לארץ, הקבוצה הבלגית התפרקה מהר מאד. חלק ממנה חזר לבלגיה, חלק התגייס לצה"ל, וחלק נשאר בגרעין "טוסיה-אלטמן".
לפי החלטת התנועה היינו צריכים להשלים את "יד-מרדכי", אך בגלל הקרבות בנגב, נשארנו תקועים ברחובות חודש ימים. לבסוף נשלחנו ל"הזורע". מ"הזורע" נשלחנו ל"טירה", להשלים את הגרעין הטורקי.
את תולדות גרעין "טוסיה-אלטמן" כתבו אנשים שונים בספר "היומן". בספר נאסף חומר מהריכוזים בפולין עד המעבר למחנה המעצר בקפריסין. סיפורי קפריסין מילאו כשליש מהיומן. אך ראה זה פלא – הגרעין הבלגי לא הוזכר, נשכח לחלוטין.
מדוע, איך ולמה איש אינו יודע. מדוע אלה שאספו את החומר ל"יומן" לא שמו לב, כמה מאתנו – חברי הגרעין הבלגי – עשו את כל הדרך והגיעו לקיבוץ גזית?
אני השריד האחרון של הגרעין הבלגי, וכבר מחלתי על כבודי, ושכחתי את ההשמטה הלא מכובדת הזו, של זכרו של הגרעין שלי. לא הייתי מגיב כפי שאני מגיב עכשיו, אילולא גרעין "טוסיה-אלטמן" תפס את המקום המרכזי השנה בערב יום "השואה".
ובחזרה לכותרת: "אשרי יתום אני" – כן, יתום אני ממשפחה שלמה שלא שרדה בשואה, והנה יתום אני גם מההיסטוריה של גרעין "טוסיה-אלטמן".
יום השואה מוקדש כולו השנה להיסטוריה של גרעין "טוסיה-אלטמן" (הגרעין שהוקם בפולין המשוחררת והקים את קיבוץ גזית - א.ק), ובצדק. קבוצות נערים, שחוו אובדן משפחותיהם וילדותם נהרסה, עלו ארצה ובנו את חייהם מחדש בתנאים קשים ובמחסור.
את ההיסטוריה של גרעין "טוסיה – אלטמן" כתבו אנשים לא מעטים. כל אחד וסיפורו, כל אחד והטראומות שלו, כל אחד עם המבט לעתיד טוב יותר. המבט שהופנה לא"י, טמן בחובו שינוי דרסטי בחייו, אפשרויות רבות, ואולי מבט אל החיים הנורמליים: משפחה חדשה, נישואים, ילדים ובנין עתיד, כדי לשכוח את העבר.
את ההיסטוריה כותבים אנשים, שלא תמיד נאמנים לפרטים. אנשים שיש להם אינטרסים כאלה ואחרים, שהעיקר חשוב בעיניהם והשאר טפל. התוצאה – היסטוריה משוכתבת! כתיבת היסטוריה כזו עושה עוול לאנשים רבים שנשכחו ע"י הכותבים, אולי בהיסח הדעת, אף שאולי עשו רבות, ועברו את "שואה" שעברו אלה שבמרכז התמונה.
בשנת 1946 – 1947 עברה קבוצה של מדריכי השוה"צ בבלגיה הכשרה חקלאית ארצה באוניית המעפילים "תיאודור הרצל" בעליה ב'. אני הייתי ביניהם, וכמובן שנתפסנו מול חופי הארץ, ונשלחנו למחנות המעצר בקפריסין.
בגלל קוטנה של הקבוצה החליטה ההנהגה המקומית לצרף אותנו אל קבוצה גדולה בשם "טוסיה אלטמן". שתי הקבוצות לא הגיעו לכלל מיזוג טוב, עקב השוני בין ילידי מזרח אירופה למערב אירופה, שפות שונות והווי שונה. עם קום המדינה, שיחרורנו מהמחנות בקפריסין ועלייתנו לארץ, הקבוצה הבלגית התפרקה מהר מאד. חלק ממנה חזר לבלגיה, חלק התגייס לצה"ל, וחלק נשאר בגרעין "טוסיה-אלטמן".
לפי החלטת התנועה היינו צריכים להשלים את "יד-מרדכי", אך בגלל הקרבות בנגב, נשארנו תקועים ברחובות חודש ימים. לבסוף נשלחנו ל"הזורע". מ"הזורע" נשלחנו ל"טירה", להשלים את הגרעין הטורקי.
את תולדות גרעין "טוסיה-אלטמן" כתבו אנשים שונים בספר "היומן". בספר נאסף חומר מהריכוזים בפולין עד המעבר למחנה המעצר בקפריסין. סיפורי קפריסין מילאו כשליש מהיומן. אך ראה זה פלא – הגרעין הבלגי לא הוזכר, נשכח לחלוטין.
מדוע, איך ולמה איש אינו יודע. מדוע אלה שאספו את החומר ל"יומן" לא שמו לב, כמה מאתנו – חברי הגרעין הבלגי – עשו את כל הדרך והגיעו לקיבוץ גזית?
אני השריד האחרון של הגרעין הבלגי, וכבר מחלתי על כבודי, ושכחתי את ההשמטה הלא מכובדת הזו, של זכרו של הגרעין שלי. לא הייתי מגיב כפי שאני מגיב עכשיו, אילולא גרעין "טוסיה-אלטמן" תפס את המקום המרכזי השנה בערב יום "השואה".
ובחזרה לכותרת: "אשרי יתום אני" – כן, יתום אני ממשפחה שלמה שלא שרדה בשואה, והנה יתום אני גם מההיסטוריה של גרעין "טוסיה-אלטמן".
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
הדברים שכתבת פה, הם גם כן חלק מתיעוד הדברים (שלא נעשה עד עתה)
זה מראה כמה חשוב התיעוד האישי שנאסף ותועד שוב ושוב, כל זמן שהאנשים
מספרים מה שהיה, מה שעברו .
הילדים של אותו זמן נורא ואיום, שעברו את התופת, הזוועות והקשיים, הם עכשו
המספרים ומוסרים את עדותם למען כולם כדי שנזכור תמיד ולעולם לא נשכח.