פרשת "קדושים"
ויקרא פרק י"ט, פרשת "קדושים" – האם המוסר מבוסס על הדת?
ויקרא פרק יט
לֹ֖א תִּגְנֹ֑בוּ וְלֹא־תְכַחֲשׁ֥וּ וְלֹֽא־תְשַׁקְּר֖וּ אִ֥ישׁ בַּעֲמִיתֽוֹ:
(יב) וְלֹֽא־תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְקֹוָֽק:
(יג) לֹֽא־תַעֲשֹׁ֥ק אֶת־רֵֽעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל לֹֽא־תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד־בֹּֽקֶר:
(יד) לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְקֹוָֽק:
(טו) לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ:
(טז) לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י יְקֹוָֽק:
(יז) לֹֽא־תִשְׂנָ֥א אֶת־אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֙יחַ֙ אֶת־עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹא־תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא:
(יח) לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְקֹוָֽק:
פרק י"ט הוא חלק ממה שקרוי "ספר הקדושה" (ויקרא, י"ז – כ"ו). בתוך המצוות הפולחניות שבפרשה, ישנן לא מעט מצוות הומניות הקשורות לתחום שבין אדם לחברו, שגם אנו החילונים יכולים להזדהות איתן.
השאלה שמעסיקה אותי כחילוני, היא האם יתכן מוסר ללא צווים דתיים?
הפילוסוף הגרמני קאנט שחי בסוף המאה ה-18 נתן תשובה חיובית לשאלה זו.
האמין שיש בלב האדם מין "צו קאטיגורי" האומר לו שיש דברים שאסור לעשות, ללא קשר עם הדת. יתר על כן הוא טען שחיים מוסריים רק בגלל האמונה שאלוהים מצווה כך, אינם מוסריים באמת. המבחן הוא בכוונתו המוסרית של האדם. לדעתו כל אדם מוסרי עושה לעצמו את השיקול האם הוא היה רוצה שהמעשה שהוא עושה יהיה נחלת רוב האנושות. ישנם מעשים שברור לנו שאם כולם יעשו אותם החברה האנושית תתמוטט.
בציטוט מהויקיפדיה זה נשמע כך:
הצו הקטגורי (בגרמנית: Kategorischer Imperativ, ויש המתרגמים: הציווי המוחלט) הוא מונח מתורתו של הפילוסוף הפרוסי עמנואל קאנט, שעבודתו בתורת המידות נחשבת לאחת החשובות ביותר בתחום.
הצו הקטגורי הוא המושג המרכזי סביבו נסובה האתיקה של קאנט, והוא דורש מהאדם ליצור אוניברסליזציה של פעולותיו, לשפוט אותן כאילו היה שופט חוק כללי.
"החוק עצמו, כפי שניסחו לראשונה קאנט, הוא:
"עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ הַכְּלָל הַמַּעֲשִׂי אֲשֶׁר, בְּקַבֶּלְךָ אוֹתוֹ, תּוּכַל לִרְצוֹת גַּם כֵּן כִּי יִהְיֶה לְחֹק כְּלָלִי."[1]
כלומר, הצו דורש שהעקרון שנובע מפעולת האדם יהיה עקרון מנחה לכל אדם.
על פי הצו, חוקי המוסר שאני חי על פיהם צריכים להיות מסוגלים להיות אוניברסליים. חוקים שאותם אני יכול לרצות שכל בני האדם יאמצו. דוגמה: אסור להפר הבטחות כי "הפרת הבטחה" אינה יכולה לההפך לחוק כללי. לטענת קאנט לא ניתן לרצות את הפעולה ("הפרת הבטחה") בו זמנית עם רציית הפיכת הפעולה לחוק כללי ("מותר להפר הבטחות") כי במקרה כזה משתנה הגדרת ההבטחה (מ-"דבר שצריך לקיים" ל-"דבר שניתן לקיים או לא לקיים") וכך מאבד המושג "להפר" מתוכנו ומתגלה הסתירה. מתוך הסתירה הפורמלית בין הכלל המעשי לחוק הכללי יקבע קאנט כי חובה עלינו לקיים הבטחות."
אני חושב שאדם שגודל בדרך מוסרית, לא יתקשה להפנים דרישות כאלו כמו לא לגנוב, לא לעשוק, לא להשבע לשקר וכו', והוא אינו צריך את אלוהים כדי להרגיש שיש משהו עמוק בתוכו שלא נותן לו לעבור על איסורים אלו, ואינני מתייחס לכל אותם מקרים שאנו שומעים עליהם, שאנשים דתיים נכשלים בעברות אתיות.
איתן קליש
ויקרא פרק יט
לֹ֖א תִּגְנֹ֑בוּ וְלֹא־תְכַחֲשׁ֥וּ וְלֹֽא־תְשַׁקְּר֖וּ אִ֥ישׁ בַּעֲמִיתֽוֹ:
(יב) וְלֹֽא־תִשָּׁבְע֥וּ בִשְׁמִ֖י לַשָּׁ֑קֶר וְחִלַּלְתָּ֛ אֶת־שֵׁ֥ם אֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְקֹוָֽק:
(יג) לֹֽא־תַעֲשֹׁ֥ק אֶת־רֵֽעֲךָ֖ וְלֹ֣א תִגְזֹ֑ל לֹֽא־תָלִ֞ין פְּעֻלַּ֥ת שָׂכִ֛יר אִתְּךָ֖ עַד־בֹּֽקֶר:
(יד) לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְקֹוָֽק:
(טו) לֹא־תַעֲשׂ֥וּ עָ֙וֶל֙ בַּמִּשְׁפָּ֔ט לֹא־תִשָּׂ֣א פְנֵי־דָ֔ל וְלֹ֥א תֶהְדַּ֖ר פְּנֵ֣י גָד֑וֹל בְּצֶ֖דֶק תִּשְׁפֹּ֥ט עֲמִיתֶֽךָ:
(טז) לֹא־תֵלֵ֤ךְ רָכִיל֙ בְּעַמֶּ֔יךָ לֹ֥א תַעֲמֹ֖ד עַל־דַּ֣ם רֵעֶ֑ךָ אֲנִ֖י יְקֹוָֽק:
(יז) לֹֽא־תִשְׂנָ֥א אֶת־אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ הוֹכֵ֤חַ תּוֹכִ֙יחַ֙ אֶת־עֲמִיתֶ֔ךָ וְלֹא־תִשָּׂ֥א עָלָ֖יו חֵֽטְא:
(יח) לֹֽא־תִקֹּ֤ם וְלֹֽא־תִטֹּר֙ אֶת־בְּנֵ֣י עַמֶּ֔ךָ וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ אֲנִ֖י יְקֹוָֽק:
פרק י"ט הוא חלק ממה שקרוי "ספר הקדושה" (ויקרא, י"ז – כ"ו). בתוך המצוות הפולחניות שבפרשה, ישנן לא מעט מצוות הומניות הקשורות לתחום שבין אדם לחברו, שגם אנו החילונים יכולים להזדהות איתן.
השאלה שמעסיקה אותי כחילוני, היא האם יתכן מוסר ללא צווים דתיים?
הפילוסוף הגרמני קאנט שחי בסוף המאה ה-18 נתן תשובה חיובית לשאלה זו.
האמין שיש בלב האדם מין "צו קאטיגורי" האומר לו שיש דברים שאסור לעשות, ללא קשר עם הדת. יתר על כן הוא טען שחיים מוסריים רק בגלל האמונה שאלוהים מצווה כך, אינם מוסריים באמת. המבחן הוא בכוונתו המוסרית של האדם. לדעתו כל אדם מוסרי עושה לעצמו את השיקול האם הוא היה רוצה שהמעשה שהוא עושה יהיה נחלת רוב האנושות. ישנם מעשים שברור לנו שאם כולם יעשו אותם החברה האנושית תתמוטט.
בציטוט מהויקיפדיה זה נשמע כך:
הצו הקטגורי (בגרמנית: Kategorischer Imperativ, ויש המתרגמים: הציווי המוחלט) הוא מונח מתורתו של הפילוסוף הפרוסי עמנואל קאנט, שעבודתו בתורת המידות נחשבת לאחת החשובות ביותר בתחום.
הצו הקטגורי הוא המושג המרכזי סביבו נסובה האתיקה של קאנט, והוא דורש מהאדם ליצור אוניברסליזציה של פעולותיו, לשפוט אותן כאילו היה שופט חוק כללי.
"החוק עצמו, כפי שניסחו לראשונה קאנט, הוא:
"עֲשֵׂה מַעֲשֶׂיךָ רַק עַל פִּי אוֹתוֹ הַכְּלָל הַמַּעֲשִׂי אֲשֶׁר, בְּקַבֶּלְךָ אוֹתוֹ, תּוּכַל לִרְצוֹת גַּם כֵּן כִּי יִהְיֶה לְחֹק כְּלָלִי."[1]
כלומר, הצו דורש שהעקרון שנובע מפעולת האדם יהיה עקרון מנחה לכל אדם.
על פי הצו, חוקי המוסר שאני חי על פיהם צריכים להיות מסוגלים להיות אוניברסליים. חוקים שאותם אני יכול לרצות שכל בני האדם יאמצו. דוגמה: אסור להפר הבטחות כי "הפרת הבטחה" אינה יכולה לההפך לחוק כללי. לטענת קאנט לא ניתן לרצות את הפעולה ("הפרת הבטחה") בו זמנית עם רציית הפיכת הפעולה לחוק כללי ("מותר להפר הבטחות") כי במקרה כזה משתנה הגדרת ההבטחה (מ-"דבר שצריך לקיים" ל-"דבר שניתן לקיים או לא לקיים") וכך מאבד המושג "להפר" מתוכנו ומתגלה הסתירה. מתוך הסתירה הפורמלית בין הכלל המעשי לחוק הכללי יקבע קאנט כי חובה עלינו לקיים הבטחות."
אני חושב שאדם שגודל בדרך מוסרית, לא יתקשה להפנים דרישות כאלו כמו לא לגנוב, לא לעשוק, לא להשבע לשקר וכו', והוא אינו צריך את אלוהים כדי להרגיש שיש משהו עמוק בתוכו שלא נותן לו לעבור על איסורים אלו, ואינני מתייחס לכל אותם מקרים שאנו שומעים עליהם, שאנשים דתיים נכשלים בעברות אתיות.
איתן קליש
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
לשאלה העיקרית בעבודתך השתקעתי במחשבה והגעתי לחשוב על נכדי,שכו בקרוב בני 8,אבל כשהיו בני חמש.האם היו מוסרייםבלי שחינכנו אותם אחרת(כלומר העמדנו להם חוקים?)הייתי עונה בשלילה.למשל,בתי אסרה על נכדי להיכנס לחדר העבודה שלה על הגג ונכדי רצה להיכנס לשם.כשהיזכרתי לו,הוא ענה"אבל אמא לא רואה"כלומר באופן טבעי הוא היה גונב דעתה.עד שאמרתי לו שאדם צריך להתנהג כשורה גם כשלא רואים.נכדתי ,התאומה שלו,שונה.מכאן שאי אפשר לענות על השאלה בהכללה.יש ויש.
תודה על תגובתך.
השאלה המרכזית שאני העמדתי הייתה - האם אדם יכול להיות מוסרי שלא על בסיס הדת. אני הבאתי נימוקים המראים שזה בהחלט אפשרי, ואת בסיפורך הקצר מאששת את טענתי.
את הרי לא דתית ובכל זאת את נותנת לנכדייך חינוך מוסרי. שימי לב, כאשר את אומרת : "באופן טבעי הוא היה גונב דעתה.עד שאמרתי לו שאדם צריך להתנהג כשורה גם כשלא רואים", את משתמשת ב"צו קטיגורי" קאנטיאני, ואת יודעת שנכדך יבין זאת באופן אוטומאטי כמעט. לפי קאנט, הסיבה היא שאותם צווים נמצאים בנפש האדם לפחות כוח. אגב אני הדגשתי שכדי שהאדם יתנהג באופן מוסרי הוא צריך לקבל חינוך למוסר.
שבת שלום
לדעתי חינוך מוסרי חשוב יותר מכל צוו דתי.
ואני חושבת שצווי הדת נוצרו, כאשר האנשים ברובם
לא חיו עפ"י קוד מוסרי כלשהו, והיה צורך לרסנם.
החינוך המוסרי שמופנם הופך לעיקרון מנחה לאדם
ושזור בדרך חייו. עליזה
אני חותם על כל מילה שלך. יש הסכמה מלאה בינינו.
שבת שלום,
איתן
גם בימינו ,יש לצערי, אנשים ללא מוסר