שכחה וזיכרון

טובה, סיפור עצוב ומרגש  וכשקראתי אותו ניזכרתי בחברי דרור מהרחוב בו גדלתי ברמת גן  , בן גילי, שנפל חלל במלחמת יום כיפור בשרת סדיר בצנחנים וגם אני את שם משפחתו לא זוכר, שאי ברכה.

 

לטובה פריש 

סיפור עצוב מהחיים ..ואחרי שנים רבות זכרת רק את שמו הפרטי ..

עצוב אבל היית  כה נחושה להשלים את החסר ..חיפשת, ומצאת את שמו המלא ..חיים טייכמן ז"ל ....מעשה אנושי ומרגש ..עשית 

יהי זכרו ברוך 

 

טובה --הכרתי את צוות הדקר ---במסגרת חיל הים היינו בעיר מסינה --מחכים לספינות שרבורג --שברחו מצרפת --לכוון הארץ ללא חימוש --במקביל הדקר היתה בדרכה לארץ --צוללת אנגלית ישנה שעברה שיפוץ  במספנה אנגלית וצוותה בצוללנים ישראלים --הצוללת נעלמה --לא אכנס כאן להסבר הטכני מה קרה ---אבל במקביל אליה בנוסף לספינות שרבורג --קבלנו משימה לחפשה ללא תוצאות --צוללת אחות לדקר היתה גם היא בדרכה לארץ --גרוטאה שנועדה לשיפוץ בארץ --חסכון בהוצאות --כל חיפה חיכתה לדקר והנה בקו האופק נראתה צוללת שחורה --זו היתה הדולפין הגרוטאה --חיל הים --הפיקוד בטימטומו --לא שיער שכל המשפחות של צוות הדקר צפו על הנמל לצוללת המאחרת --מיהרו לנמל לקראתה --אבל כאן התחיל מפח הנפש --זו היתה הדולפין --הדקר כאמור בכלל טבעה אבל אז עוד לא ידעו שאין כלל תקוה --אז דולפין --עוד מחדל --ואחסוך ממך מדוע טבעה הדקר --מאחל לך חג שמח לאחר היום העצוב

לקשת,

מעניין מאד מה שכתבת.קראתי שהמצרים בעצם טיבעו את דקר.

כל הסיפור שסיפרת מצטרף למה שסיפרת אתמול על הרשלנות של המדינה או של איני יודעת מי.וזה קורה גם כיום עם המינהרות ודו"ח המבקר.

תודה.תרמת לי בסיפור על הדקר.

למדלן,

תודה.זכרתי לו הוא הכיר גם את בעלי וכשבעלי חלה בברונכיט(זה עבר לו אחרי חודש)והיה בדיוק חג פורים,אז חיים בא והביא לו מישלוח מנות תוך כדי ביקור חולים.אמרתי לעצמי"זאת דת אמיתית"את זה לא יכולתי לשכוח.

לטובה

סיפור מרגש ,אחד מיני הסיפורים הרבים על הנופלים.  לא שכחת להזכיר את הבת שודאי לא זוכרת את האבא  שנפל . הנישארים הם הכואבים וסובלים.  אני רואה את נכדה של גיסתי שאחיו התאום נהרג לפני שנה וחצי  על ידי מחבל שדקר אותו וניסה לקחת את נישקו . הוא נילחם על הנשק  ושילם על כך  בחייו. והאח התאום כותב  עד כמה כואב להישאר עם חצי לב. .

אז גם אני זוכר את לייבלה תכול העיניים מהשכונה . הוא נהרג בטרם מלאו לו 17 שנה ולא הספיק  לראות את הקמת המדינה. לייבלה  זה השם שזכור  לנו ילדי השכונה . ידענו היכן הוא גר . הכרנו ואמרנו שלום כשחלפנו זה מול זה . אולם  מה  שזכור לנו הוא השם לייבלה . לא שם פרטי ולא שם משפחה.  הנער שיצא  להגן על בן שמן כחודש לפני הקמת המדינה ונהרג יחד עם חבריו כאשר הליגיון הירדני קצר אותם במקלעים.  לייבלה מהשכונה שבצפון תל אביב.יהי זיכרו ברוך