אל לנו לבדוק שיניו של סוס עצבני
איך בוחר לו אדם מבוגר להחליט להעלב?
אז כבר מוסכם בין כל המבוגרים שיש ילד שנולד מבוגר ויש בוגר שנשאר ילד.ואני חושבת שבכל בוגר יש מן הילד,אך לא בכל ילד יש מן הבוגר,ואולי זה מפני שהמבוגרים אינם רוצים להתבגר,היו מעדיפים להשאר צעירים לנצח
עלבון זוהיא בחירה.והיא אינה קלה. ומי אומר שבחירה זה בכלל דבר קל?
לטנגו הזה שנקרא "עלבון" צריך שניים ,כמו לכל טנגו אחר.
"הנותן" עלבון סיבותיו עימו ,והן הסיבות עולם שלם הן. אנסה לנחש - חסך אשר נקנה והצטבר למעליב מקדמא דנא ,מעברו.ואם מבלי משים הסיבה התישבה על בסיס החסך "שומו שמיים" סדין אדום לפני פר רגוז.ואז אין דין ואין דין.
אך גם כאן זה לא סופ פסוק - גם מצבו הרגשי של המעליב בזמן הארוע חשוב ביותר.
"אריק שלי שאני כל כך אוהבת פעם אמר לי דבר מאד יפה שלימד אותי בדרכו המיוחדת על דאגתו לי, והוא אמר " לא בודקים את שיניו של סוס עצבני"
ובנוסף לא אוכל להוציא את הרגש שניקרא אהבה מן המשוואה. כאשר אדם אוהב או נאהב ,זהוא מצב אשר מפתח גבולות מסוימים אשר אינם כתובים כי "מסיקים" אותם והם הופכים לחוקים לא כתובים.גבולות אלו אם נחצו תמיד יפגעו ומיכיון שאינם כתובים בעית החציה היא אצל ה "נעלב" על הקריטריונים שלו
ועל כן אם אדם לא מתכוון להעליב,אלא כמנהגו נוהג ומתעלם עדין בכל הדברים הנזכרים למעלה אכן יכול להגיע למצב של להעליב או להעלב מבלי משים.
ומכאן - סופ פסוק במחשבת תחילה שהרי מערכות יחסים בין בני אדם סבוכות הן לעיפה.ב 99% מהפעמים לא עוצרים רגע בני אדם להבין מהיכן צומחות הרגליו של כל מצב בחיים,וספונטניות שהיא כל כך יפה יכולה להיות מאד הרסנית
ובנוסף - הטמנת רגשות,או אי שקיפות, שהרי כמה הרבה יותר קל להעלב ולכעוס מאשר "לקרא לילד בשמו" כמה קשה להגיד למישהוא אני אוהב אותך ואלו הם גבולותי אם תעבור אז "תפגע" אה............?
זכרו עד כמה קשה לעצור לפני בדיקת שיניו של סוס עצבני וכמה כואבת נשיכתו של האחרון אחרי
כפי שאמרתי לא פעם וגם קשת מחזק את דברי:
כתבייך לא תמיד יובנו ע"י ההמון.........
ובאשר לעלבון, אני מניח שלעת זו, האוהב כבר התגבר על עלבונו.
דברים מענינים כתבת,
יחסים בין אישיים, בדרך כלל נלמדים..."בין אדם לחברו",
ואין זה משנה אם באהבה,בכעס או בכל רגש אנושי אחר----
התגובה תלויה גם באופיים של העולב ו/או הנעלב.....
וגם בסביבה בה גדלו והתחנכו ובאיזה "דוגמאות מהחיים" הם נכחו.. .
במשך שנות חייהם אנשים מתעשרים בנסיונות ולעיתים אף
משתנים וגם נרגעים... מעניינות דעותיהם של האחרים על הנושא.
יום טוב לך מעליזה
מקווה שתגובתי זו מוצאת אותך במלא אונך ובריאותך.
עלבון תוכל למצאו בכל מיני דרגות ומצבים וכל מצב בעצם מפעיל "סיב " רגשי בנפשו של אדם - ולכן אני טוענת שעלבון מופיע בצד הרגשי והנפשי של כל אינדיבידואל .ולכן יעקוב יקר אני חושבת כי כל עוד יש בידו של אינדיבידואל לספור עד עשר על מנת להבין את מהותו של כל עלבון. למה הוא קורה ואיך הוא קורה. שהרי אם כל אחד יהיה גלוי אל עצמו ועם עצמו יבין את הסיבות לעלבון - בדרך כלל אנו מאשימים את המעליב או את נושא הראי. עד לכאן הסיבות . אך בעיני החשוב מכל הוא קול ההגיון אשר יפעיל את ההחלטה הנכונה "האם אני מחליט להעלב ,לכאוב ולכעוס" או אני פותר בעיה זו עם עצמי.ואל נא תשכח כי יתר קל להעליב אך לעומת זאת קשה להעלב.
בימיך הקדומים אולי היה פחות זמן להתפנק ב "להעלב" היה מה לעשות ולא היו יותר מידי רגעי פנאי.. אך היום להעלב נתון להחלטתך בלבד אם אתה רוצה או לא
שיהיו ימיך ספוגים ברגעי אושר ווהעדר החלטות עלבון
Y M I