בבואה של שמים

קראתי,  תמהתי   ו..נבהלתי......

 אולי  אקרא  שוב ---וארגע!

                               עליזה

לעליזה   היקרה והרגישה :צפירת הרגעה.

וכפי שכתבתי לדוליטל בעל-לב - הזהב

המציאות הרבה יותר ......



זה שיר שכתבתי מזמן. עם הלך רוח של  אדם-ה שנתקל במציאות קשה.

,כמבוי סתום ואין מוצא.

אין יותר לאן לברוח מהאטימות הטובענית של העולם.

והאדם(אני מאמינה שכל אדם) מחפש בעולם הזה שמים,ץמה שמסמל קדושה,

רוחניות,תקווה. ולפעמים יש הלך רוח אישי וממה שנשקף לאדם הבודד. במסעו

האישי והצורך למצוא נחמה ומנוחה.מהעולם

.זה החיפוש המתמיד של כל אחד,לפיסת שמים ל"בבואה יקרה של שמים".

ולא קשור לאמונה דתית. קשור לצורך אנושי להתעלות על...



אני לא פסימית ולא תבוסתנית!

והראש שלי עובד שעות נוספות .במה עושים? מה ניתן לעשות? במצבים של התקלות

בקירות ו"בביצות" טובעניות.



אבל ישנם רגעים כאלה של עייפות והלך רוח כזה .כמו שאצל רחל  המשוררת

( להבדיל אלפי הבדלות)

שמשווה את דרכה לדרכה של נמלה:

"גם את דרכי כדרכה אל צמרת

דרך מכאוב ודרך עמל

"יד ענקים זדונה ובוטחת

 יד מתבדחת שמה לאל."



אוי כמעט והסתבכתי,כי מעודי לא ניסיתי להסביר מה הכוונה בשיר.





 

לעפיפונה,  ערב  טוב

תודה  רבה!  תודה  שהסברת  את  כתיבת  השיר,  כי  כל  אחד (או  אחת)

מאיתנו  נתקל  לא  אחת  במין  מצב  רוח  שכזה,  של  מעט  אכזבה,  של

קצת  פחדים  וגם  חרדות... ואז  מחפשים  מוצא!   ואולי  זו  הסיבה  ש"נבהלתי"

(בתגובתי)  כי  זה  כ"כ   מוכר...

אבל  מגיע  זמן  להבנה,  להרגעות,  לראות  את  הדברים  אחרת...

נדמה  לי  שהזמן  שעובר,  והגיל  .......   עוזרים  גם  הם.

שוב  תודה  על  השיר  ותודה  על  ההסבר.         מעליזה