הרהורים נוגים

הפגישה ההיא נדמית כחלום רחוק וערפילי.
הייתה או לא הייתה?
שוב ושוב אני משחזרת כל אותן דקות, קצרות מדי,
כשירדתי בשמחה אל הרחוב,
כשחיכית לי מחוץ למכונית לבוש סוודר אדום,
כשהתיישבתי לצדך, כשלחצתי את ידך, ביוזמתי, ודיברתי ללא הפסקה,
כשהורדת אותי אצל ההוא (שרק סיפר ולא הקשיב),
כששבת ולקחת אותי, ושוב דיברתי,
וירדתי, וברגע האחרון, בדחף לא נשלט, חזרתי,
לחצתי שוב את היד וליטפתי את הלחי (הלא מגולחת).
וזהו, זה נגמר.
 
ובדרך, בתוך הרכב המשייט, התפרש השיר "אהבת נעורי", 
וכל האהבות הלא ממומשות, והדמעות העצורות, והעצב המחלחל, הלכו וגאו ופרצו, ולשעה קלה כמעט הצליחו להקל.