משנתו של ר' שמחה משפירא (ג') לפי מאמר של אברהם גרוסמן
הגנה על אישה "שבויה"
אחד הנושאים שהכבידו על הנשים היהודיות באירופה בימי-הביניים הוא שאלת מעמדה ההלכתי של אישה שנאסרה בידי נוכרים, ולו לזמן קצר. אצילים, שרים פאודליים, אנשים שלוו בריבית מן הנשים היהודיות ואחרים, לקחו אותן לזמן מה וכלאו אותן בבתיהם, אם בשל נימוקים כספיים (כדי לסחוט כספים מבעליהן), אם בשל נימוק דתי (הרצון להשפיע עליהן להתנצר).
במשנה נאמר: "האשה שנחבשה בידי גוים: על ידי ממון - מתרת לבעלה. על ידי נפשות אסורה לבעלה". רש"י פירש כי אם אישה יהודייה נאסרה בידי גויים בשל רצונם לסחוט כסף ממנה או מבעלה, היא מותרת לבעלה. ואולם, אם היא נאסרה ונדונה למוות או נמצאה בסכנת מוות היא אסורה עליו. ביסוד תפיסה זו מונחת ההנחה שנוכרי לא יפגע באישה יהודייה אם מטרתו לסחוט כספים, מחשש שאונס האישה יחבל ביכולתו לקבל את הכספים. לעומת זאת, הוא לא יהסס לתקוף אישה שנדונה למוות. מאידך, חכמי ישראל סברו שאישה המצויה בסכנת נפשות תחפש כל דרך להציל את חייה. בשל כך היא אף תציע מרצונה לשוביה לקיים עמהם יחסי מין. בשל הסכמה זו מרצונה היא אוסרת עצמה על בעלה, בשעה שאישה שנאנסה בניגוד לרצונה (ואיננה אשת כוהן) מותרת לבעלה. החשש הוא שכל אישה ואישה במצב כה קשה תנסה להציל את חייה בכל דרך שהיא.
הגזירות שתכפו על קהילות ישראל בימי-הביניים הפכו נושא זה לאקטואלי. רדיפות ולקיחת נשים בשבי התרחשו ברוב תפוצות ישראל. השאלה היתה: האם אישה שנתפסה ואיימו עליה במוות כדי לאלצה להמיר את דתה, נחשבת כמי שנחבשה בידי גויים "על ידי נפשות" ותיאסר על בעלה. ר' שמחה חיפש גם במקרה זה מקום ללמד זכות על הנשים. הוא טען שהחשש בתלמוד שהאישה נבעלה מרצונה לנוכרי הוא רק במקרה שהיא ניצבה בפני מוות ולא ראתה כל תקווה להינצל. לכן היא עלולה להציע מרצונה לקיים יחסי אישות עם שוביה. ואולם, מציאות זו איננה רלוונטית לדעתו לזמנו. הנשים היהודיות גם אם נלקחו בשבי והועמדו בפני גזרות שמד, ציפו לצאת בשלום וראו באיומים דבר זמני ולא סופי. לכן, ראוי לסמוך עליהן שתשמורנה על צניעותן גם בתנאים קשים. גם במקרה זה פסיקתו של ר' שמחה השאירה את רישומה על פסיקתם של חכמי ישראל בגרמניה לדורות. יעקב בלידשטיין חקר בן דורנו, שבדק סוגיה זו סיכם:
למעשה, טען ר' שמחה, נשותינו רואות בשבי ובשמד רעה חולפת בלבד, ויש לסמוך עליהן שתתנהגנה כיאות. בעוד שבתלמוד רואים את מצבה הפסיכולוגי של האישה כלוחץ עליה עד שנוצר היתר המבוסס על אונס, כאן רואים במצב הפסיכולוגי של האישה כוח מחשל המעמיד אותה בפני כל פיתוי. ברור שמשתקפת בזה - אם נקבל את הדברים ככנים ולא כתכסיס משפטי בלבד - הערכת גדולי אשכנז את נשי עדתם.
אחד הנושאים שהכבידו על הנשים היהודיות באירופה בימי-הביניים הוא שאלת מעמדה ההלכתי של אישה שנאסרה בידי נוכרים, ולו לזמן קצר. אצילים, שרים פאודליים, אנשים שלוו בריבית מן הנשים היהודיות ואחרים, לקחו אותן לזמן מה וכלאו אותן בבתיהם, אם בשל נימוקים כספיים (כדי לסחוט כספים מבעליהן), אם בשל נימוק דתי (הרצון להשפיע עליהן להתנצר).
במשנה נאמר: "האשה שנחבשה בידי גוים: על ידי ממון - מתרת לבעלה. על ידי נפשות אסורה לבעלה". רש"י פירש כי אם אישה יהודייה נאסרה בידי גויים בשל רצונם לסחוט כסף ממנה או מבעלה, היא מותרת לבעלה. ואולם, אם היא נאסרה ונדונה למוות או נמצאה בסכנת מוות היא אסורה עליו. ביסוד תפיסה זו מונחת ההנחה שנוכרי לא יפגע באישה יהודייה אם מטרתו לסחוט כספים, מחשש שאונס האישה יחבל ביכולתו לקבל את הכספים. לעומת זאת, הוא לא יהסס לתקוף אישה שנדונה למוות. מאידך, חכמי ישראל סברו שאישה המצויה בסכנת נפשות תחפש כל דרך להציל את חייה. בשל כך היא אף תציע מרצונה לשוביה לקיים עמהם יחסי מין. בשל הסכמה זו מרצונה היא אוסרת עצמה על בעלה, בשעה שאישה שנאנסה בניגוד לרצונה (ואיננה אשת כוהן) מותרת לבעלה. החשש הוא שכל אישה ואישה במצב כה קשה תנסה להציל את חייה בכל דרך שהיא.
הגזירות שתכפו על קהילות ישראל בימי-הביניים הפכו נושא זה לאקטואלי. רדיפות ולקיחת נשים בשבי התרחשו ברוב תפוצות ישראל. השאלה היתה: האם אישה שנתפסה ואיימו עליה במוות כדי לאלצה להמיר את דתה, נחשבת כמי שנחבשה בידי גויים "על ידי נפשות" ותיאסר על בעלה. ר' שמחה חיפש גם במקרה זה מקום ללמד זכות על הנשים. הוא טען שהחשש בתלמוד שהאישה נבעלה מרצונה לנוכרי הוא רק במקרה שהיא ניצבה בפני מוות ולא ראתה כל תקווה להינצל. לכן היא עלולה להציע מרצונה לקיים יחסי אישות עם שוביה. ואולם, מציאות זו איננה רלוונטית לדעתו לזמנו. הנשים היהודיות גם אם נלקחו בשבי והועמדו בפני גזרות שמד, ציפו לצאת בשלום וראו באיומים דבר זמני ולא סופי. לכן, ראוי לסמוך עליהן שתשמורנה על צניעותן גם בתנאים קשים. גם במקרה זה פסיקתו של ר' שמחה השאירה את רישומה על פסיקתם של חכמי ישראל בגרמניה לדורות. יעקב בלידשטיין חקר בן דורנו, שבדק סוגיה זו סיכם:
למעשה, טען ר' שמחה, נשותינו רואות בשבי ובשמד רעה חולפת בלבד, ויש לסמוך עליהן שתתנהגנה כיאות. בעוד שבתלמוד רואים את מצבה הפסיכולוגי של האישה כלוחץ עליה עד שנוצר היתר המבוסס על אונס, כאן רואים במצב הפסיכולוגי של האישה כוח מחשל המעמיד אותה בפני כל פיתוי. ברור שמשתקפת בזה - אם נקבל את הדברים ככנים ולא כתכסיס משפטי בלבד - הערכת גדולי אשכנז את נשי עדתם.
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
תודה איתן למידע הזה