פתרון הקונפליקט בין התורה לאשה

"ר' עקיבא רועה צאן של בן כלבא שבוע היה.
ראתה אותו בתו שהוא צנוע ומעולה.
אמרה לו: אם אתקדש לך, תלך לבית הרב?
אמר לה: 'כן'.
התקדשה לו בצנעה ושלחתו.
שמע אביה הוציאה מביתו, הדירה הנאה מנכסיו.
הלך ישב שתים עשרה שנים בבית הרב.
כאשר בא, באו אתו שנים עשר אלף תלמידים.
שמעו לאותו זקן שהוא אומר לה : עד כמה את נוהגת כאלמנה חיה.
אמרה לו : אם לי ציית, ישב שתים עשרה שנים אחרות.
אמר: ברשות אני עושה.
חזר הלך וישב שתים עשרה שנה אחרות בבית הרב.
כשבא, באו אתו. שמעה אשתו, הייתה אשתו יוצאת לקראתו.
אמרו לה שכנותיה: שאלי כלי לבוש והתכסי.
אמרה להן: יודע צדיק נפש בהמתו.
כאשר הגיע אליו, נפלה על פניה ונשקה את רגליו.
היו דוחפים אותה תלמידיו.
אמר להם: "שלי ושלכם, שלה הוא".
שמע אביה שבא אדם גדול לעיר
אמר: אלך אליו, אולי יפר את נדרי [שהידרתי את בתי מנכסי]
בא לפני רבי עקיבא.
אמר לו [רבי עקיבא]: האם היית מדיר את בתך לו הייתה בוחרת להתחתן עם תלמיד חכם?
אמר לו [אביה]: הלוואי והיה יודע אפילו פרק אחד, אפילו הלכה אחת.
אמר לו [רבי עקיבא]: אני הוא.
נפל [אביה] על פניו, נשקו על רגליו, ונתן לו מחצית ממונו.
בתו של רבי עקיבא עשתה לבן עזאי כך.
וזה שאומרים אנשים:
רחל [-כבשה צעירה] אחרי רחל הולכת,
כמעשי האם כך מעשי בתה.
צמד הסיפורים הזה - רבי עקיבא ואשתו ובן עזאי ואשתו - שונים מצמדי הסיפורים הקודמים, כי הם לא נגמרים בטרגדיה, והם לדעת חלק מהחוקרים שיאו הדידקטי של הקובץ. משני הסיפורים הללו, עולה המסר (המוזר לאור הסיפורים הקודמים בקובץ) כי בעצם אין בעיה עם עזיבת האשה, לשנים רבות, אם האשה נותנת את רשותה לכך. רשות זו היא המפתח לזוגיות מאושרת, לפתרון הקונפליקט בין התורה והאשה. הסיפור על ר"ע ואשתו אינו מסתיר את שנות הסבל שעברו על אשת עקיבא, את עוניה, את העובדה שלא נולדו לה ילדים, את הלחץ החברתי בו הייתה נתונה אך מאחר שהיא שלחתו ללמוד, והייתה כל-כך מעוניינת בהצלחתו אך למרות זה אהבתם נשמרה כל אותן עשרות שנים, ור"ע הכיר לה טובה על מסירותה, על נכונותה להקדיש אותו לתורה ("שלי ושלכם – שלה הוא"). גם היא באומרה "יודע צדיק נפש בהמתו" מוכיחה שהיא משוכנעת שהקשר הנפשי לא ניתק.
אותם דברים מתקיימים בבן עזאי ובתה של אשת ר"ע. ידוע לנו שלבן עזאי היה קשה מאד להחליט על נישואין (ראה למעלה). אבל בנושאו לאשה את בתה של אשת עקיבא, כל הקונפליקט נעלם כלא היה, כי היא הולכת בדרכי אמה. המסר של שני הסיפורים הוא מתן לגטימיציה לעזיבת המשפחה. כל מה שצריך, הוא למצוא את האשה המתאימה.
ראתה אותו בתו שהוא צנוע ומעולה.
אמרה לו: אם אתקדש לך, תלך לבית הרב?
אמר לה: 'כן'.
התקדשה לו בצנעה ושלחתו.
שמע אביה הוציאה מביתו, הדירה הנאה מנכסיו.
הלך ישב שתים עשרה שנים בבית הרב.
כאשר בא, באו אתו שנים עשר אלף תלמידים.
שמעו לאותו זקן שהוא אומר לה : עד כמה את נוהגת כאלמנה חיה.
אמרה לו : אם לי ציית, ישב שתים עשרה שנים אחרות.
אמר: ברשות אני עושה.
חזר הלך וישב שתים עשרה שנה אחרות בבית הרב.
כשבא, באו אתו. שמעה אשתו, הייתה אשתו יוצאת לקראתו.
אמרו לה שכנותיה: שאלי כלי לבוש והתכסי.
אמרה להן: יודע צדיק נפש בהמתו.
כאשר הגיע אליו, נפלה על פניה ונשקה את רגליו.
היו דוחפים אותה תלמידיו.
אמר להם: "שלי ושלכם, שלה הוא".
שמע אביה שבא אדם גדול לעיר
אמר: אלך אליו, אולי יפר את נדרי [שהידרתי את בתי מנכסי]
בא לפני רבי עקיבא.
אמר לו [רבי עקיבא]: האם היית מדיר את בתך לו הייתה בוחרת להתחתן עם תלמיד חכם?
אמר לו [אביה]: הלוואי והיה יודע אפילו פרק אחד, אפילו הלכה אחת.
אמר לו [רבי עקיבא]: אני הוא.
נפל [אביה] על פניו, נשקו על רגליו, ונתן לו מחצית ממונו.
בתו של רבי עקיבא עשתה לבן עזאי כך.
וזה שאומרים אנשים:
רחל [-כבשה צעירה] אחרי רחל הולכת,
כמעשי האם כך מעשי בתה.
צמד הסיפורים הזה - רבי עקיבא ואשתו ובן עזאי ואשתו - שונים מצמדי הסיפורים הקודמים, כי הם לא נגמרים בטרגדיה, והם לדעת חלק מהחוקרים שיאו הדידקטי של הקובץ. משני הסיפורים הללו, עולה המסר (המוזר לאור הסיפורים הקודמים בקובץ) כי בעצם אין בעיה עם עזיבת האשה, לשנים רבות, אם האשה נותנת את רשותה לכך. רשות זו היא המפתח לזוגיות מאושרת, לפתרון הקונפליקט בין התורה והאשה. הסיפור על ר"ע ואשתו אינו מסתיר את שנות הסבל שעברו על אשת עקיבא, את עוניה, את העובדה שלא נולדו לה ילדים, את הלחץ החברתי בו הייתה נתונה אך מאחר שהיא שלחתו ללמוד, והייתה כל-כך מעוניינת בהצלחתו אך למרות זה אהבתם נשמרה כל אותן עשרות שנים, ור"ע הכיר לה טובה על מסירותה, על נכונותה להקדיש אותו לתורה ("שלי ושלכם – שלה הוא"). גם היא באומרה "יודע צדיק נפש בהמתו" מוכיחה שהיא משוכנעת שהקשר הנפשי לא ניתק.
אותם דברים מתקיימים בבן עזאי ובתה של אשת ר"ע. ידוע לנו שלבן עזאי היה קשה מאד להחליט על נישואין (ראה למעלה). אבל בנושאו לאשה את בתה של אשת עקיבא, כל הקונפליקט נעלם כלא היה, כי היא הולכת בדרכי אמה. המסר של שני הסיפורים הוא מתן לגטימיציה לעזיבת המשפחה. כל מה שצריך, הוא למצוא את האשה המתאימה.
תגובות
3
אהבו
0
760

רבי עקיבא ורחל

כמעט על-אנושי, נשים כגון אלו. על גבול המלאכיות. הקרבה עצמית גדולה לטובת הגשמתו של האחר.

לי קשה לקבל התבטלות כזו. להן אין זכות לחיי משפחה? לבעל אין שום חובות כלפי האשה?
כתוב/י תגובה...
עריכת תגובה
השבה לתגובה
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות