מוטקה > בלוגים > איתנקה > התנגדות רבנים בימי הביניים לחידוש הקרבנות

התנגדות רבנים בימי הביניים לחידוש הקרבנות

"זבחים - דבר נתעב על דרך האמת"
בכתביהם של ר' יעקב אנטולי ויוסף אבן כספי, הוגי דעות מימי הביניים, אפשר לגלות התנגדות לרעיון שהמנהג של הקרבת קורבנות יחודש בעתיד

12.08.2016 13:53
חנה כשר
עקוב באתר

התראות במייל
שמור
תגובות2שתף בפייסבוק
הרמב"ם הבהיר ב"מורה הנבוכים" כי הציווי על הקרבת קורבנות ובניית משכן לאלוהים היה בגדר אילוץ שהותאם למנטליות הדתית הנחותה של דור יוצאי מצרים (מורה הנבוכים ג' ל"ב). עם זאת, הוא לא הסיק מכך במפורש כי הקורבנות יתבטלו בעתיד. כנראה מתוך חששותיו מפגיעה בסמכותה המתמשכת של ההלכה, הוא שיבץ באריכות את דיני המקדש והקורבנות במסגרת האתוס של ימות המשיח בחיבורו הגדול "משנה תורה".
כלומר: ההלכה אינה מאפשרת ליהודי מן השורה להסתייג מן השאיפה להקמת היכל מפואר בירושלים, בו יוקרבו לשמו של האל בהמות לסוגיהן, ופרשנים מסורתיים מנסים עד ימינו למתן ככל האפשר את דברי ההסתייגות החריפים של הנביאים על החשיבות הדתית המוגזמת שניתנה בתקופתם למעמדם של בית המקדש ולהקרבת הקורבנות. עם זאת, אפשר לגלות בכתביהם של כמה הוגי דעות יהודים בימי הביניים, שזיהו את עצמם כתלמידיו המובהקים של הרמב"ם, התנגדות חזקה לרעיון שריטואל הקרבת הקורבנות יחודש בעתיד.
אחד מהם היה ר' יעקב אנטולי (פרובנס, המחצית הראשונה של המאה ה-12) שהתפרסם בזכות דרשותיו על התורה שנאספו לספר שנקרא "מַלְמד התלמידים" (ליק, 1866). לטענתו, אילו היתה חשיבות מיוחדת להקרבת קורבנות מצווה זאת לא היתה מתבטלת, "ולא היה נמנע בזמן הארוך שעמדנו בגלות, אבל היה ראוי להתמיד בתוכנו כתפילה וקריאת שמע..." (דף קמ"ז), "ועל דרך האמת התפילות וההודאות נכבדות אל השם יותר מקֹורבן" (דף צ"ג). אנטולי יצא כנגד אותה "כוונה המונית, מתפשטת עד היום(!), על המקומות המיוחדים לכבוד ה' להתקרב אליו", והציע לכל אדם "שלא יבטח... במקום מן המקומות המיוחדים לקדושה" אלא ישתמש ב"כוחות השכל... שהוא המגן על האדם" (דפים קפ"ה-קפ"ו). הוא גם הקדיש דיון ארוך למדי (דפים קפ"ה-קפ"ו) להסתייגות ממתן ערך מקודש למבנים ספציפיים תוך שהוא העניק לצירוף "בית ה' האמיתי" משמעות מטאפורית מופשטת לחלוטין.
האפשרות כי ר' יעקב אנטולי לא העלה על ראש כמיהתו את בניין בית המקדש השלישי (גם אם אפשר למצוא בכתביו שגרות־לשון אגביות בעניין זה) עשויה להיתמך באמצעות פירושו החריג לפסוק המתאר את השמחה העתידה שתבוא בעקבות ביטול הצומות שנגזרו על החורבן: "כה אמר ה': צום הרביעי (י"ז בתמוז) וצום החמישי (תשעה באב) וצום השביעי (ג' בתשרי, צום גדליה) וצום העשירי (עשרה בטבת) — יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אֱהָבו" (זכריה ח' י"ט). הפירוש המקובל הקובע "שאחרי הגאולה יבטלו הצומות האלה ויקבעו ימים טובים" (מלמד התלמידים, דף קנ"ד) אופיין על ידו "כפי הדרש" בלבד. אך גם פרשנות משיחית כזאת, לגיטימית לכאורה, הותנתה על ידו בהתנהגות מוסרית: "אחר הגאולה — שאי אפשר לה רק [אלא] אחַר אהבת האמת והשלום".

תגובות 1 אהבו 0

704