היכרות בבריכת השחייה - פרק 5 ואחרון...(בינתיים)

כשיצאה מהמלתחה לכיוון הלובי, הוא התרומם מהכורסא עליה ישב. איזה גבר מרשים הוא נראה בחולצת גולף לבנה ומכנסי ברך צבעוניים.

- את נראית נפלא. אמר והיא הסמיקה כנערה צעירה, הפנתה את ראשה כדי שלא יראה את מבוכתה.

- ואתה נראה כמו תייר.

- אני כבר לא תייר. שכחת שעשיתי עלייה.

דויד הציע ליונינה שיסיע אותה לביתה. אך היא אמרה שתגיע באוטובוס כרגיל. היא רשמה לו את מספר הטלפון ואת כתובתה. אך בסופו של דבר נכנסה למכוניתו.

- אל תדאגי, אני רק אסיע אותך ואסע לביתי חזרה. יהיה לנו די זמן בערב לבלות ביחד.

כשעברו ליד גוש בניינים גבוהים חדשים ומהודרים, הצביע על אחד מהם ואמר:

- בבנין הזה, בקומה העשירית אני גר.

שוב חשה אי נוחות כשהיו בדרך לדירתה. מה הוא יחשוב כשיראה את דירת השיכון בה היא מתגוררת?

- הנה הגענו. ודאי אתה מתאכזב ממראה עיניך.

- למה אתאכזב? את אישה יפה ומושכת מאד. הבית לא יכול להשפיע על שיקול דעתי. מה גם שכאשר נפגש בערב תופתעי כי גם אני הופתעתי עכשיו ממראה עיני. ואני אומר לך את זה בתחושה חזקה מאד של נוסטלגיה.

את עשרת המדרגות אל דירתה עשתה בריצה. "מעניין מה ההפתעה שהוא מכין לי בעניין הנוסטלגיה"? היא הרגישה מבולבלת. קרה לה משהו והיא לא מצליחה לעכל זאת.

כשיצאה יונינה מהמכונית עקב אחריה דויד עד שנעלמה בחדר המדרגות. הוא היה בהלם מוחלט והרגיש כאילו לבנה נזרקה על ראשו ונפתח בו צוהר אל זכרונות ילדות שלפני כששים שנה נפרד מהם. לא קל להתעסק עם הזכרונות. שנים רבות העדיף לשמור אותם נעולים במגירה אפלה. כשניסה לפעמים לפתוח את המגירה ונתן לקולות, למראות ולריחות להציף אותו הרגיש צביטה בלב, ומיד סגר את התיבה. אביו אמר לו לפני שנים רבות שלא כדאי לפשפש יותר מידי במגירת הזכרונות כי הם עלולים להתקלקל, וכמו שאתה יודע, הוסיף אביו, אין שום מוסך שיכול לתקן זכרונות לא טובים.

הוא התניע את המכונית ונסע לכיוון ביתו, עדיין לא נרגע מההלם שחש למראה הבתים הישנים שבאחד מהם התגורר עם הוריו במשך שנה אחת בלבד כשהיה בן 14. נאנח אנחה גדולה והחליט להתמקד בפגישה שתהיה לו עם האישה היפה והמושכת שפגש בבריכה והרגיש שהוא חייב לדבר איתה ובתחילה לא ידע על מה ידבר איתה.