מוטקה > בלוגים > עניינים של יום יום > אראלה יותר חשובה מהכסף?

אראלה יותר חשובה מהכסף?

מפעל הפיס, הנתון לביקורת, ממשיך לעודד את המהמרים. באחרונה מקושטים דוכני הפיס בשלטים גדולים עם תמונות של הזוכים ומופיעה בהם ההודעה: וגם אראלה התקשרה". שיטת השיטוי של המפעל. סיפור אחר - על העולם הזה שהיה פעם ומקרה אמיתי שקרה. סיפור שלישי - על איש תמים שרק רוצה לשמור על השכונה שלו נקיה.

הלכתי ברחוב וראיתי מודעה גדולה של מפעל הפיס תלויה על דוכן של המפעל. אחר כך ראיתי שהמודעות הגדולות הללו תלויות על הדוכנים כולם. המפעל יודע היטב למכור את סחורתו וכבר פורסם, שהוא מגיע דווקא אל העניים וחסרי הממון, שיפסידו עוד קצת.
ומה נאמר במודעות הענק ברחוב: - - - (כאן בא שם) זכה בפיס ב-125 אלף ש"ח וקיבל שיחת טלפון מאראלה. שימו לב למלים "וקבל שיחת טלפון מאראלה". בעיני - זה העיקר.
כלומר, לזוכה המאושר חשובים סכומי הכסף אפילו פחות משיחת הטלפון מאראלה. מה נאמר? מוקדנית...
זאת אומרת, המפעל שתפקידו לפגוע בחלשים ומקצועו לבזבז כספי ציבור, יכול לחסוך. למשל, המפעל יכול להקטין את סכומי הזכיה שלו ולחסוך כסף אבל יקפיד שאראלה תטלפן. לא יעלה את יוקרתו בעיני הלא-זוכים...
העולם הזה האמיתי
העולם הזה - כזה היה...
באחרונה שודר סרט בטלוויזיה על דב יודקובסקי, עורכו מיתולוגי של "ידיעות אחרונות". יודקובסקי הוא אחד משני העתונאים הגדולים, בעיני, שהיו בישראל. השני - עורך "העולם הזה" אורי אבנרי.
סיפרתי למכרה שלי סיפור ישן על עתונו של אבנרי: אמי, ז"ל מכרה גם עתונים בחנות מכשירי כתיבה וצעצועים. יום אחד נכנס לחנות חרדי עב פיאות וביקש את "העולם הזה". אמא שלפה עתון מן הערימה ונתנה ללקוח המוזר. זה הסתכל בעתון ואמר: "זה לא זה. אולי משבוע שעבר?"
אמא הבינה והפכה את העתון לצידו השני. "כן, זה העתון", אמר האיש.
אורי אבנרי המציא את הפטנט העולמי של השער הכפול. מצד אחד היה לשבועון שער פוליטי ומצידו השני - שער סקסי.
סיפרתי את זה למכרה שלי והיא אמרה לי שאבנרי נמנה עם מכריה. במקרה, דיברו בטלפון והיא סיפרה לו את הסיפור. "הוא היה מאושר", אמרה לי מתמוגגת.
באמת שכונה נקיה?
יום אחד צצו בשכונה שלי פתקאות. אפשר לומר שלטים קטנים, מאולתרים. מישהו הדפיס במדפסת הביתית את המלים "שמור על השכונה שלי נקיה".
הפתקאות נתלו על ספסלים באזור השעשועים של הילדים ועל הגדרות בגינה הציבורית.
באזור הזה משליכים אנשים, כנראה שכנים, את פסולת הבקבוקים והכוסות ששתו מהן ואת אריזות המעדנים שאכלו מהן ואולי גם סתם שקיות נייר ומפיות. לא טורחים ללכת אל הפח הציבורי או אל הפחים הביתיים הקרובים. פשוט משליכים.
זה חינוכי, להראות לילדים? לא. אבל מי חושב. סתם עצלות.
הלכתי לברר מי טרח להדביק בפסי צלוטייפ את הדפים הללו. הצלחתי למצוא - שָכן. איש תמים, המאמין שפתקאות יניאו אנשים מעצלותם ויבטלו אותם מלכלוכם.
נמתין ונראה אם זה עזר.

תגובות 0 אהבו 0

889

כתוב/י תגובה...