"האם ראוי לשמור על ערכים גם כאשר יש לזה מחיר כלכלי?"
לליאון שלום,
המשך הויכוח על מאמרי : "האם ראוי לשמור על ערכים גם כאשר יש לזה מחיר כלכלי?"
אמנם כתבתי לך שאינני אוהב להתווכח עם ידידים, אבל כפי שהיה אומר אחד המורים בצוות שלי: "ויכוח כזה אסור להפסיק". לא הייתי רוצה להפסיק את הויכוח הזה, לא בגלל העניין הספציפי של אותו קיבוץ (שאגב הוא קיבוץ עשיר המחלק לחבריו כל שנה בונוסים נדיבים), אלא בגלל המחלוקת העקרונית הישנה שלנו.
אתה דוגל בהסבר מאטריאליסטי (חומרני של מניעי האדם = כסף) ואני דוגל בהסבר אידיאליסטי של מניעי האדם (ערכים, אידיאלים וכדומה). הויכוח הזה הוא כבר בין 200 שנה לפחות, בין פילוסופים ידועים כגואורג פרידריךהגל וקרל מרקס. הגל סבר שלכל אומה יש אידיאל משלה ואותו היא מנסה להגשים. האנושות כולה הולכת לקראת הגשמת אידיאל החרות (הוא חי בתקופת המהפכה הצרפתית, ואכן מאז רוב אומות המערב לפחות עברו למשטר דימוקרטי). מארקס לעומתו טען שאת בני האדם, מניע המאבק ללחם, לכן מה שמשפיע עליהם הם התפתחות אמצעי הייצור, יחסי הייצור ומלחמת המעמדות שאף הם מוגדרים בפרמטרים כלכליים. מרקס סבר כי בני אדם מונעים באופן בלתי מודע ע"י המניעים הכלכליים שלהם, וגם האידיאולוגיה של חברה והתרבות שלה נבנים כ"בנין-על" בהתאם לצרכים והאינטרסים החומריים שלה.
אפשר לבחון את התיזות הללו לגבי התפתחות הציונות, או התפתחות הקיבוץ, אבל לא אעשה זאת עכשיו. נדמה לי שלא אטעה אם אומר כי זהו ציר הויכוח שלי ושלך, ושלי עם אותו מנהל קהילה. אתם מאמינים בערך אחד ויחיד שצריך להנחות חברות ומקבלי החלטות והוא הכסף. אני מכיר בכך שללא בסיס כלכלי אין תרבות ואין חיים אינטלקטואלים ("אם אין קמח אין תורה" אמרו חז"ל), אך מצד שני אני מאמין שחיים שאינם מכוונים למטרות ערכיות אינם חיים ראויים ואינם חיים בעלי משמעות.
בכבוד רב
איתן
המשך הויכוח על מאמרי : "האם ראוי לשמור על ערכים גם כאשר יש לזה מחיר כלכלי?"
אמנם כתבתי לך שאינני אוהב להתווכח עם ידידים, אבל כפי שהיה אומר אחד המורים בצוות שלי: "ויכוח כזה אסור להפסיק". לא הייתי רוצה להפסיק את הויכוח הזה, לא בגלל העניין הספציפי של אותו קיבוץ (שאגב הוא קיבוץ עשיר המחלק לחבריו כל שנה בונוסים נדיבים), אלא בגלל המחלוקת העקרונית הישנה שלנו.
אתה דוגל בהסבר מאטריאליסטי (חומרני של מניעי האדם = כסף) ואני דוגל בהסבר אידיאליסטי של מניעי האדם (ערכים, אידיאלים וכדומה). הויכוח הזה הוא כבר בין 200 שנה לפחות, בין פילוסופים ידועים כגואורג פרידריךהגל וקרל מרקס. הגל סבר שלכל אומה יש אידיאל משלה ואותו היא מנסה להגשים. האנושות כולה הולכת לקראת הגשמת אידיאל החרות (הוא חי בתקופת המהפכה הצרפתית, ואכן מאז רוב אומות המערב לפחות עברו למשטר דימוקרטי). מארקס לעומתו טען שאת בני האדם, מניע המאבק ללחם, לכן מה שמשפיע עליהם הם התפתחות אמצעי הייצור, יחסי הייצור ומלחמת המעמדות שאף הם מוגדרים בפרמטרים כלכליים. מרקס סבר כי בני אדם מונעים באופן בלתי מודע ע"י המניעים הכלכליים שלהם, וגם האידיאולוגיה של חברה והתרבות שלה נבנים כ"בנין-על" בהתאם לצרכים והאינטרסים החומריים שלה.
אפשר לבחון את התיזות הללו לגבי התפתחות הציונות, או התפתחות הקיבוץ, אבל לא אעשה זאת עכשיו. נדמה לי שלא אטעה אם אומר כי זהו ציר הויכוח שלי ושלך, ושלי עם אותו מנהל קהילה. אתם מאמינים בערך אחד ויחיד שצריך להנחות חברות ומקבלי החלטות והוא הכסף. אני מכיר בכך שללא בסיס כלכלי אין תרבות ואין חיים אינטלקטואלים ("אם אין קמח אין תורה" אמרו חז"ל), אך מצד שני אני מאמין שחיים שאינם מכוונים למטרות ערכיות אינם חיים ראויים ואינם חיים בעלי משמעות.
בכבוד רב
איתן
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
זה מזכיר לי את פירמידת הצרכים של מסלו, המייצגת את התיאוריה שלו לגבי הצרכים האנושיים. בבסיסו הצרכים הפיזיולוגיים הבסיסיים ובראשו המימוש העצמי. כשיש לחם לאכול ובגד ללבוש, תתפתח תרבות, יבואו לידי ביטוי הערכים. אם רק כלכלה - כסף, אין קיום לחברה כזו, ואם רק ערכים, גם אז לא יתאפשר קיום.