חברויות

שלום ובוקר טוב לכל הגולשות והגולשים.

לפני 31 שנים, בביקורי עם אמי ז"ל במחנה הריכוז דכאו, ניגשה אלי אישה יפנית יפהפיה (יאסוקו) מלווה בבתה ושאלה אותי אם אנחנו ישראליות, השבתי לה שאכן אנחנו ישראליות . שאלתה הבאה הייתה אם בתה והיא תוכלנה להצטרף אלינו לסיור בכל היום (שיועד גם למקומות אחרים). מובן שקבלנו את הצעתה בשמחה. סיפרנו להן שכל משפחתה של אמי נרצחה בשואה וכי היו שני ניצולים בלבד, בת דודתי ובן דוד בדרגה שנייה נוסף . סיפרנו גם על הארץ והיינו גאות מאד שבן דודי הוא אייק אהרונוביץ , הוא שהיה רב החובל של האניה אכסודוס.

יום זה של הביקור והמשכו הטיול היה מרתק מפני שהן היו מיוחדות מאד והתאהבנו בהן עד מאד.
בתום היום הגישה לי יאסוקו כרטיס ביקור וביקשה שנשמר את הקשר ושנכתוב אחת לשניה.

וכך היה....מיד עם חזרתי לארץ חיכה לי מכתב ממנה, מכתבים שהמשיכו עד לפני כשנה וחצי, מזכרות ששלחנו אחת לשנייה, מזכרות שאפיינו את יפן ואת ישראל.
אחייני ביקר ביפן והוזמן לביתה, סיפר לי כי היא אחת ממשפחת המלוכה היפנית וסימני המלכות נמצאים בביתה ומרשימים ביותר!

במשך כל השנים האלה תכננו להיפגש באירופה, מצרים...ואף תכננתי להגיע ליפן. בכל פעם הייתה סיבה אחרת שלא הצלחנו לממש את המפגש. אך הקשר, כאמור נשאר והיה חזק מאד.
לפני כשנה וחצי פסקו פתאום מכתביה. כתבתי לה שוב ושוב ואף לבתה ולא נעניתי. הנחתי שהיא חלתה או שקרה משהו רע. אף טילפנתי מספר פעמים ללא תשובה.
אתמול בבוקר , להפתעתי, הגיע מכתב! כל כך שמחתי והתרגשתי...חשתי את לבי פועם בחוזקה. מהר מאד גיליתי כי הבת היא זו שכותבת ומבשרת לי על מות אמה, אחרי מחלה ממושכת.
הבת (מישיקו) מציינת עד כמה הקשר שלנו היה חשוב לה, וכי היא לא רצתה לצער אותי בהודעה כי היא כל כך חולה.
שמחתי הפכה לצער עמוק ביותר. 31 שנים של חברות, אחרי מפגש של יום אחד בלבד!!! נסתיים.
ובכל עצב יש גם משהו שמבשר חידוש.... הבת ואני החלטנו כי אנו נשמור את הקשר היפה הזה והפעם ניפגש ואכן ניפגש, לא נוותר.

אני כותבת כאן את סיפור זה, לשתף, עד כמה ניתן ליצור ולשמור קשרים גם ממרחקים ובעיקר כשאוהבים כל כך.

יום טוב לכולנו.