סיפור לשבת.
שעה מוקדמת. חברים יקרים סיפור
בוקר יום שבת. שמים חוורים. שקט מסביב. ציוץ ציפורים לא נשמע. ישנם רגעים שהציפורים קשובות לשקט. הוא מבשר דבר שרק הן יודעות את פישרו. הן מצייתות לשקט, לא מפרות אותו, את הדממה -
דממה מוחשית, צליליה חרישיים כאנקה רחוקה נשמעת, אך לא מתקרבת. מוזרה בצריחתה אילמת, ברגעים מסויימים מאוד, הומה.
הוא יושב בתוך השקט המיוחד הזה, תחת שמים פתוחים, במקום בו הוא רגיל לשבת.
שומע הלמות לבו. תחושה הצומחת בתוכו בעת שהוא חש בלהבה הקטנה המהבהבת בקרבו.
הוא כמעט יכול לגעת בה.
"במה זה קשור לשקט הזה? למה הוא חושב על זה עכשיו ביום הזה"? תהה.
הבהוב הלהבה המרצדת בתוכו, כריפרוף כנפי פרפר ביום היוולדו, או באחרון יומו...
יושב הוזה, לומד להכיר את סימניה של הלהבה, כשאורה מתעמעם, החושך גובר בתוכו.
וכהלהבה נוסקת אורה מאיר, והוא יכול לראות את האופק מאיר, זוהר.
"ולמה תחושת מחנק מרגיש פתאום, בגרון?"
עודו תוהה להרגשה הזו, וזיק מחשבה חמקנית, אך בהירה נלכדת בתודעתו: "המחנק בא ממנה, מהלהבה הקטנה. כשהיא חשופה, לא מוגנת, אורה מתעמעם, מול הרוחות הזרות המאיימות לכבותה בנשיפתן החזקה".
"אהה", לחשו שפתיו, עודו קולט את המסר: "להבת חיי הקטנה הנישאת בתוכי, מאירה את דרכי".
"חייב אני, בטוהר ידיים, לגונן עליה מפני הרוחות הזרות"...
ודימה לראות פני השמים מסתכלים עליו, כאילו שואלים, 'האם יעמוד בהבטחתו לגונן על הלהבה הקטנה המרצדת בתוכו?
בוקר יום שבת. השמים כבר לא חיוורים. הוא, זקף גוו. בין ענפי האילנות, ציוצי הציפורים שוב נשמע.
הלהבה הקטנה הזו תמשיך להאיר את דרכך ולסוכך עליך מפני כל הקשיים. זו להבת החיים שמנווטת את דרכנו ומורה לנו את הדרך בא נלך.
יופי של תאור. כמעט ראיתי את האלוהים מטייל בין השורות
אין כמו השקט,הרוגע ,הנחת והחיים ששבו למסלולם הבטוח ( שירת הציפורים ) .
ריגשת אותי ,שיר יפיהפה נדב !
חשבון נפש בתוך השקט העל-טבעי הזה, בהקשר לפנימיות, לשלהבת החיים. יפה
"להבת החיים שמנווטת את דרכנו ומורה לנו את הדרך בה נלך". כתבת...
אכן, זה מהותו של הסיפור, יעקב. התייחסותך הנבונה אליו.
בריאות ואריכות ימים בטוב. יעקב ידידי. שבוע טוב.
אי שם במרחב האין סופי של הזמן, רוחות מנשבות פעמים במעגל, פעמים תזזיתית.
יושב אדם במרחב הזה, תחת כיפת השמים, רגליו באדמה. שמים צחים, דוממים, משלימים את הרגע המסוים הזה שהנשימה נעצרת.
חושב "מחר הכל יחזור לקדמותו, העמל, ההמולה, רק טעם ההוויה תשכון בתוכו.
סממית היקרה, בתגובתך נגעת בחושים וברגשות המפעמים בנו. תודה.
בריאות ושמחה לך וב"ב. שבוע טוב. (פרח).
נכתב: "בשקט המיוחד הזה, יכול הוא לשמוע את הלמות לבו. לחוש בקיום הלהבה הקטנה המרצדת בתוכו, כמעט יכול לגעת בה".
לחוש פעימות הלב...
כתבת: "ארוע אלוהי התרחש, וכל הטבע נדם". תחושה פנימית מהסה, נוגעת בלהבה.
תודה מירה יקרה. תגובתך הטובה.
בריאות נועם ושלווה. (פרח).
זהו מה שאני קוראת בכל מיני מאמרים על האושר,שעלינו להחליט להיות מאושרים שעלינו לקחת אחריות על החיים שלנו.סיפור יפה.מעודד.
"עלינו לקחת אחריות על החיים שלנו". כתבת...
פירשת מאוד נכון כוונת הסיפור - "אחריות" (מילה בהירה בה השתמשת) -
'אושר', לו קראתי, "להבה קטנה המרצדת בתוכי"- בתוכנו אנו. ("רוצה אני, בטוהר ידיי לגונן עליה (על תחושת האושר, לבודד אותה, לבל תפגע , תרמס תחת נטל החיים:(הכל כך קצרים) "מפני הרוחות הזרות המאיימות, רוצה אני"...
תודה גדולה טובה היקרה. תגובתך המאירה. שבוע טוב. (פרח).
מדמה אותך יושב על ספסל החום משתומם מהשקט הנדיר חושב את מחשבות הציםורים..
שומע פעימות ליבך,והלהבה הבוערת בו ,
ובתהיה לפשר הלהבה מחליט לגונן עליה מפני האלו שחפצים לכבותה .
הם לא יוכלו לך כי דרכך בטוהר, ויושר תגן עליה ,שלא תכבה שתאיר לך הדרך לעולמים .
נדב יקר שיר חזק מכוסה בהילה מיוחדת במינה.
יום נפלא ושמח ..
נכתב: "דממה. צליליה חרישיים כאנקה רחוקה. הדה נשמע, אך לא מתקרב. דממה מוזרה , מתרחשת, הומה"...
"הוא יושב תחת שמים פתוחים, מאזין לצריחתה האילמת, מחרישת אוזניים, תוהה 'כמה כבד הוא השקט הזה?
חושב, המפאת קדושת השבת שעון היקום עצר מלכת?...
"האם מחר הכל ישוב לקדמותו, לעמל, להמולה? האם טעם ההוויה ישאר לשכון בתוכי? - בתוכנו - לחוות רגעים קסומים נדירים, אלה, ולו פעם אחת, והנה זה קרה.
תגובתך מדלן, הביאה אותי לקרוא שוב את הסיפור, ואת תגובות האנשים שהגיבו. בכל תגובה מצאתי הארה ששמחה אותי, כי ההארות הקלו עלי להבין מדוע כתבתי כך וכך את מה שכתבתי. זה מוסיף המון.
תודה על הביאורים וההארות 'הפוקחות עיניים', מעשירות את האני הפנימי שבתוכנו.
תודה מדלן היקרה. התייחסותך לסיפור המעט מהורהר.
בריאות ושמחה. שנה טובה ומאושרת. (פרח).
תודה לך על השיתוף
ממש אפשר להתחבר ולחוות את הרגעים האלה
בכתיבה שלך.
תבורך
אמונה
אמונה יקרה, תודה גדולה, תגובתך , אותי ריגשה.
שנה טובה. בריאות ושמחה. לך ובני ביתך היקרים.
כתיבה מהנה. (פרח).