סיפור טוב

         שלום    ביתי [הבת שלי] כבר גדולה, היא בטוחה שהיא יודעת יותר טוב ממני מה נחוץ לי בקשר לעצמה היא עדין לא "סגורה". אני משוכנע כי לי מאוד ברור מה נחוץ לה בקשר אלי פחות.
               קשור לעבר, נשאיר זאות שם. ביתי החליטה שאני צריך כלב או חתול בבית נשמעו הסתיגויות מכוונים שונים אבל היא בשלה, כפשרה החלטנו לאמץ כלב נחיה [יש שלב לפני האימון המיוחד הגורים נמצאים כשנה אצל משפחה אומנה ומטופלים בהתאם להנחיות המרכז] נסענו לפגישת הכרות לחווה מול בית עובד לשיחה והסברים לאחר השיחה ודיבור במשפחה הוחלט שאין לנו התנאים הדרושים וזנחנו הרעיון.
                הבת החליטה מאמצים חתול באותם הימים היא עדין גרה אצלנו, נסענו לעיר הקרובה לצער בעלי חיים עם הרגשה מהסרטים "הנה הקרובים העשירים מחלצים בן משפחה מהשפלת בית היתומים" חפשנו חתול עם אופי [אם אפשר] ללא תואר חתול רחוב. הגענו לחדר גדול מלא חתולים מכל הגדלים והצבעים [אצלי כאשר אני נכנס -למשל- לחנות עם המון חולצות אני מאבד את הצפון החולצה הראשונה שאני נוגע אותה אני לוקח] היו המון חתולים הרגשתי שאני מאבד נקודת משען הבת על ידי נתנה תמיכה ועידוד ובסופו של דבר מצאנו חתול שהתעללו בו עם חור באוזן כתוצאה מעינוי בסיגריה בוערת לא רואה בעין אחת, אפור על לבן או לבן על אפור כולו מעשה טלאים חתול רחוב מהרחוב,
              בדקנו אותו הזרקנו לו הוא הרגיש בבית יום אחד הבת שולחת תמונה של חתול שחור לבן. "מצאתי את הגור היא אומרת במקום העבודה ואני מתה עליו אולי נקח את החתול הביתה", המועצה התנגדה, להמתיק את הגלולה היא הבטיחה כי היא תטפל בו וכל מחסורו עליה. הכל נכנס לשגרה מבורכת עד שהילדה הודיע כי הגיע זמן תל אביב והיא עוברת עם החתול "שלה" רגשות מעורבים [לא בגלל החתול] זמן לא רב עבר והבת מספרת לנו כמה החתול מסכן בת"א כל היום היא אומרת הוא יושב על החלון במטבח ומביט החוצה, הלב שלה נחמץ
             נכון, לא היתה ברירה, החתול חזר אלינו וכל בקר כאשר אני פותח את הדלת שני ראשים מציצים "ומה עם ארוחת הבוקר" 
                                   שנה טובה על כל ישראל             שי