קיץ חם.

לנדב,

אוהבת  את  שירך :

הקיץ  משתהה,  והוא  במלוא  חומו

מתקשה  להפרד  למרות  עייפותו...

ואוהביו,  על  שפת  הים  צועדים,  נהנים

מהחול  הזהוב  ומהאדוות  הלבנבנות  הם נפרדים...

   תיאוריך  משתפים  אותי בהרגשת  סוף-העונה...

         תודה       מעליזה.

דיאלוג מקסים בין הקיץ לזוג לא צעיר הפוסע על קו המים בשעות הליל. והקיץ המפשיט אדם מבגד ונחש מנשל ,לאה, מפזר עשן מקטרתו, יגע, כמו זקן . מעין דיאלוג בין ידידים ותיקים שמכירים שנים זה את זה . סוג של ידידות מוכרת, נינוחה. רכות של סוף עונה, סופו של יום. מקסים נדב.

קיץ חם.  שיר שכתבתי לפני שנה.  (ב11.10.15)



אנו עומדים להפרד ממנו, מהקיץ הטוב. מחומו העוטף, המעניק חופש תנועה לצאת לטייל. לנוע ממקום למקום, ללא סוודר, מטריה ומעיל חורף כבד ומסורבל.

הקיץ מחבק מאפשר לראות רחוק, לראות בהיר. להפגש עם ידידים בכל שעות היממה. יתרון עצום, על פני החורף הנועל אנשים אחרי דלתות, מושיב אותם בעל קורחם בבתיהם, עד יעבור גל הקור והמטר. (חיוך)...

לכן אוהב את הקיץ. החופש שהוא מעניק לנו.

תודה גדולה למגיבות היקרות,  לעליזה... מירה... סממית... טובה'לה. 

תגובותיכן האוהדות. החיבוק שלכן לקיץ העומד להיפרד מאיתנו, ותגובתו לכן: 'להתראות אנשים טובים', אומר הוא. 

המשך שבוע נעים וכתיבה מהנה.