מה בין תמר לאשת פוטיפר
מה בין תמר לאשת פוטיפר
(עיון בעקבות ספרה של יוכי ברנדס "שבע אמהות")
ברנדס עושה בספרה הנ"ל השוואה מעניינת בין שתי הנשים הללו ובין שני הסיפורים הללו. היא גם רומזת ששני הסיפורים האלו מתכתבים זה עם (אולי אפילו אותו מחבר או עורך יצר אותם): נקודת השוואה ראשונה קשורה ליהודה ויוסף. שני הגיבורים הללו "מסתבכים" בפרשות מין כאשר הם רחוקים מביתם ומשפחתם.
במרכז שני הסיפורים ניצבת אשה נוכריה (ברנדס יוצאת מהנחה שתמר היא כנענית).
בשניהם האשה יוזמת יחסי מין עם הגבר, יש פיתוי.
בשני הסיפורים הגברים משאירים עדויות מרשיעות (חותם ופתיל, ובגד במקרה של יוסף).למרות זה דמותן של שתי הנשים האלו מצטיירת בקווים מאד שונים. תמר מדברת מעט, יש לה סבלנות רבה, היא מתכננת במחשבה תחילה את מעשיה, היא שומרת על אלגנטיות גם כשהיא מופיעה כזונה ומתמקחת על האתנן. לעומתה אשת פוטיפר היא אשה קצרת רוח, לא מתוכננת, לא מתוחכמת, בוטה וולגרית:
" וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַתִּשָּׂ֧א אֵֽשֶׁת־אֲדֹנָ֛יו אֶת־עֵינֶ֖יהָ אֶל־יוֹסֵ֑ף וַתֹּ֖אמֶר שִׁכְבָ֥ה עִמִּֽי:
(ח) וַיְמָאֵ֓ן׀ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹא־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה־בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי:
(ט) אֵינֶ֨נּוּ גָד֜וֹל בַּבַּ֣יִת הַזֶּה֘ מִמֶּנִּי֒ וְלֹֽא־חָשַׂ֤ךְ מִמֶּ֙נִּי֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־אוֹתָ֖ךְ בַּאֲשֶׁ֣ר אַתְּ־אִשְׁתּ֑וֹ וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים:
(י) וַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל־יוֹסֵ֖ף י֣וֹם׀ י֑וֹם וְלֹא־שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִהְי֥וֹת עִמָּֽהּ:
(יא) וַיְהִי֙ כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת:
(יב) וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה:
(יג) וַיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔הּ כִּֽי־עָזַ֥ב בִּגְד֖וֹ בְּיָדָ֑הּ וַיָּ֖נָס הַחֽוּצָה:
(יד) וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל: (בראשית פרק לט)
(טו) וַיְהִ֣י כְשָׁמְע֔וֹ כִּֽי־הֲרִימֹ֥תִי קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ אֶצְלִ֔י וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה:
(טז) וַתַּנַּ֥ח בִּגְד֖וֹ אֶצְלָ֑הּ עַד־בּ֥וֹא אֲדֹנָ֖יו אֶל־בֵּיתֽוֹ:
ההבדל הגדול לדעת ברנדס בין שתי הנשים הללו הוא ברובד המוסרי. תמר פעלה למען מטרה מוסרית גדולה: המשך השושלת והקמת זרע למשפחתו של יהודה. גם רצונה בילדים משלה הוא ערך חשוב במקרא, וראינו שהמקרא תמיד מתייצב אחר נשים שנאבקות על המשך הזרע (למשל בנות לוט). אשת פוטיפר כל מטרתה היא תענוג מיני חולף. המטרה הזו מקדשת אצלה את האמצעים. היא מוכנה לבגוד בבעלה, היא מוכנה לבצע אונס ביוסף ולבסוף להפליל אותו בפשע עליו ישלם בשנים רבות בכלא.
ברנדס מגנה את אשת פוטיפר בכל פה: "לטעמי מדובר באחת הנשים הכי דוחות בתנ"ך, ובכלל."
לאחר כל זאת יוצאת ברנדס בהצהרה פמיניסטית שקשה לי להסכים לה: המסר של שני הסיפורים הללו הוא אחד. "אשה טובה רוצה פריון, אשה רעה רוצה תענוג מיני. לרצות את שני הדברים בו זמנית רשאים רק הגברים."
לדעתי אין זה נכון לגבי יהודה, שכבר מזמן ויתר על הפריון, ואין זה נכון לגבי יוסף שוויתר על תענוג מיני שיכול היה להשיג בקלות רבה.
(עיון בעקבות ספרה של יוכי ברנדס "שבע אמהות")
ברנדס עושה בספרה הנ"ל השוואה מעניינת בין שתי הנשים הללו ובין שני הסיפורים הללו. היא גם רומזת ששני הסיפורים האלו מתכתבים זה עם (אולי אפילו אותו מחבר או עורך יצר אותם): נקודת השוואה ראשונה קשורה ליהודה ויוסף. שני הגיבורים הללו "מסתבכים" בפרשות מין כאשר הם רחוקים מביתם ומשפחתם.
במרכז שני הסיפורים ניצבת אשה נוכריה (ברנדס יוצאת מהנחה שתמר היא כנענית).
בשניהם האשה יוזמת יחסי מין עם הגבר, יש פיתוי.
בשני הסיפורים הגברים משאירים עדויות מרשיעות (חותם ופתיל, ובגד במקרה של יוסף).למרות זה דמותן של שתי הנשים האלו מצטיירת בקווים מאד שונים. תמר מדברת מעט, יש לה סבלנות רבה, היא מתכננת במחשבה תחילה את מעשיה, היא שומרת על אלגנטיות גם כשהיא מופיעה כזונה ומתמקחת על האתנן. לעומתה אשת פוטיפר היא אשה קצרת רוח, לא מתוכננת, לא מתוחכמת, בוטה וולגרית:
" וַיְהִ֗י אַחַר֙ הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה וַתִּשָּׂ֧א אֵֽשֶׁת־אֲדֹנָ֛יו אֶת־עֵינֶ֖יהָ אֶל־יוֹסֵ֑ף וַתֹּ֖אמֶר שִׁכְבָ֥ה עִמִּֽי:
(ח) וַיְמָאֵ֓ן׀ וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־אֵ֣שֶׁת אֲדֹנָ֔יו הֵ֣ן אֲדֹנִ֔י לֹא־יָדַ֥ע אִתִּ֖י מַה־בַּבָּ֑יִת וְכֹ֥ל אֲשֶׁר־יֶשׁ־ל֖וֹ נָתַ֥ן בְּיָדִֽי:
(ט) אֵינֶ֨נּוּ גָד֜וֹל בַּבַּ֣יִת הַזֶּה֘ מִמֶּנִּי֒ וְלֹֽא־חָשַׂ֤ךְ מִמֶּ֙נִּי֙ מְא֔וּמָה כִּ֥י אִם־אוֹתָ֖ךְ בַּאֲשֶׁ֣ר אַתְּ־אִשְׁתּ֑וֹ וְאֵ֨יךְ אֶֽעֱשֶׂ֜ה הָרָעָ֤ה הַגְּדֹלָה֙ הַזֹּ֔את וְחָטָ֖אתִי לֵֽאלֹהִֽים:
(י) וַיְהִ֕י כְּדַבְּרָ֥הּ אֶל־יוֹסֵ֖ף י֣וֹם׀ י֑וֹם וְלֹא־שָׁמַ֥ע אֵלֶ֛יהָ לִשְׁכַּ֥ב אֶצְלָ֖הּ לִהְי֥וֹת עִמָּֽהּ:
(יא) וַיְהִי֙ כְּהַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה וַיָּבֹ֥א הַבַּ֖יְתָה לַעֲשׂ֣וֹת מְלַאכְתּ֑וֹ וְאֵ֨ין אִ֜ישׁ מֵאַנְשֵׁ֥י הַבַּ֛יִת שָׁ֖ם בַּבָּֽיִת:
(יב) וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ לֵאמֹ֖ר שִׁכְבָ֣ה עִמִּ֑י וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ בְּיָדָ֔הּ וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה:
(יג) וַיְהִי֙ כִּרְאוֹתָ֔הּ כִּֽי־עָזַ֥ב בִּגְד֖וֹ בְּיָדָ֑הּ וַיָּ֖נָס הַחֽוּצָה:
(יד) וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל: (בראשית פרק לט)
(טו) וַיְהִ֣י כְשָׁמְע֔וֹ כִּֽי־הֲרִימֹ֥תִי קוֹלִ֖י וָאֶקְרָ֑א וַיַּעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ אֶצְלִ֔י וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה:
(טז) וַתַּנַּ֥ח בִּגְד֖וֹ אֶצְלָ֑הּ עַד־בּ֥וֹא אֲדֹנָ֖יו אֶל־בֵּיתֽוֹ:
ההבדל הגדול לדעת ברנדס בין שתי הנשים הללו הוא ברובד המוסרי. תמר פעלה למען מטרה מוסרית גדולה: המשך השושלת והקמת זרע למשפחתו של יהודה. גם רצונה בילדים משלה הוא ערך חשוב במקרא, וראינו שהמקרא תמיד מתייצב אחר נשים שנאבקות על המשך הזרע (למשל בנות לוט). אשת פוטיפר כל מטרתה היא תענוג מיני חולף. המטרה הזו מקדשת אצלה את האמצעים. היא מוכנה לבגוד בבעלה, היא מוכנה לבצע אונס ביוסף ולבסוף להפליל אותו בפשע עליו ישלם בשנים רבות בכלא.
ברנדס מגנה את אשת פוטיפר בכל פה: "לטעמי מדובר באחת הנשים הכי דוחות בתנ"ך, ובכלל."
לאחר כל זאת יוצאת ברנדס בהצהרה פמיניסטית שקשה לי להסכים לה: המסר של שני הסיפורים הללו הוא אחד. "אשה טובה רוצה פריון, אשה רעה רוצה תענוג מיני. לרצות את שני הדברים בו זמנית רשאים רק הגברים."
לדעתי אין זה נכון לגבי יהודה, שכבר מזמן ויתר על הפריון, ואין זה נכון לגבי יוסף שוויתר על תענוג מיני שיכול היה להשיג בקלות רבה.
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
ספר חדש - "נשים במקרא" בהיבט פמיניסטי
הספר הזה עוסק במעמד האשה במקרא. מעמד האשה במקרא מכיל בתוכו סתירה. מבחינה משפטית-חוקית, מעמד האשה נחות כחלק...
לקריאת הפוסט
חנה ואלקנה
חנה ואלקנה – שני אנשים אצילים (שמואל, א, א)כבר כתבתי בכמה מקומות כי את הזוג הזה אני מעריץ, והם מגלמים בעיני...
לקריאת הפוסט
מוטק’ה גם בפייסבוק
סייר תמונות
בקוראן ישנו פרק המספר את סיפור יוסף, פרק 12, גם שם היא ללא שם, היא נקראת "אשת המכובד", (פסוק 30).
תמר מכבדת את יהודה ולא מעלילה עלילות שוא, היא שולחת את החותם והפתיל, הפיקדון, ואומרת: "הכר נא..." (בראשית ל"ח, כ"ו), גם אחי יוסף אמרו ליעקב, כאשר הביאו את כותונת הפסים של יוסף, מוכתמת בדם: "הכר נא הכותונת בנך היא אם לא", (בראשית ל"ו, ל"ב).
המקרא מתייחס באהדה לתמר, אחד מצאצאיה יהיה דוד המלך. יוכי ברנדס מציגה אותה כאחת האמהות, שמתכננת את צעדיה בתבונה, על מנת לממש את רצונה להיות אם.