בין כסה לעשור

מירה אני מהרהר על אלוהים כל הזמן בעיקר שחוצה כמו עכשיו מעברי חציה ..יש שכר ועונש .הוא שלח נהגים על דרכי להזהירני ..כל הזמן מתאמצים לדרסני. ההאם לחזור בתשובה.? לבדוק מזוזה או לרענן ברית מילה.?? תני עזרה אמינה ממאמינה

ויותר מכך, מירה יקירתי, למי היינו פונים אם לא היה לנו את אותו אלוהים, של אחרים או שלנו הפרטיים, ברגעינו הקשים ....

ואני חושבת גם על הרציונליים-סקפטיים-מדעיים שבקרבנו . לעתים לא רק כח המחשבה בא לעזרנו, אלא גם כח האמונה והצורך בהשגחה.

בכל זאת מי אנחנו? גם במונחים מדעיים? חלקיקי אבק ביקום אינסופי...גם חלקיק אבק זקוק להכוונה, חיזוק ותכלית כלשהי, כדי למלא את תפקידו.

לי נראה, אריאל, שתפיסתו של הוקינג בעניין הזה, ובכלל, אינה מגיעה ממקום של כעס על מצבו. 

אבל, יתכן כמובן שאני טועה.

כך או כך, איני כופרת בהיותו משהו חיצוני, כזה או אחר. אין לי כלים להוכיח או להפריך. לבסוף, זה עניין של אמונה.

אני רואה באלוהות משהו פנימי, שמגדירה אותו כ"טוב". כך בעצם אני לוקחת אחריות על ההתנהלות שלי.

מעט פילוסופיה

לו היית חו''ח במצב של ראש חי המונח על כסא גלגלים כמה עשרות שנים אולי היית מבינה את כפירתו של הוקינג.

''משהו פנימי שמגדירה אותו כטוב'' - טוב למי? מה שטוב לך אולי רע לאחר - הכל יחסי...אבל ישנה נקודת אור בכל זאת: מי שלא מסוגלת לאהוב את עצמה ("הטוב") יש לה בדרך כלל בעיה גם בלאהוב אחרים...

נדמה שגם אתה אריאל (מקווה שאיני טועה בעניין הזה) אינך יכול להבין את מצבו של הוקינג, ולכן כל אמירה, שלי כמו שלך, באה ממקום חיצוני, ויכולה להיות נכונה או מוטעית באותה מידה.

לגבי אהבת עצמך שמאפשרת אהבת האחר - עם זה אני לגמרי מסכימה.