שם...

הים ואוצרותיו.  טובה.



מעוררים ערגה לגעת בגליו... מרחביו האינסופיים. 

הים. מים אדירים חובקים עולם, נושא אותנו על כנפי הדמיון. לגעת בלי 'להיכוות'.



תודה טובה'לה, תגובתך לשיר.

שבוע טוב, בריאות ונחת. נ(פרח).

לנדב

 לו הייתי...

תן להם לשוכני המעמקים לשהות במים העמוקים.  מבטיח שכאן על פני האדמה טוב יותר.



לא במים ולא באויר

רק כאן  כשיש קרקע יציבה מתחת רגלינו.

אז תמשיך לתאר כמה יפה שם  בעימקי הים. כמה טוב להם שם באויר.

אבל תשאיר את החלומות  בצד ושמח שהקרקע יציבה .

כן , טוב לחלום. כך נוצר שיר

איזו הזדהות עבותה לדרי הים, דרי שוניות האלמוגים ? ומיהו בעל ציפורן הסנפיר הורודה ? איזה דג צבעוני במיוחד שגר בשונית ?

אהבתי את רצונך להיות חלק מהממלכה שדרה בתןך השונית,ולא מבקר שחש כפולש לביתם של אחרים. הזדהות שנובעת ככל הנראה מאהבה רבה לעולם הדממה . שיר יפה מאוד. אהבתי גם את ההתיחסות לקרן השמש שהאירה לך את הדרך לעולם הקסום ,הנסתר.

שם...   יעקב.



"לו רק ניחנתי בציפורן סנפיר ורודה..."

נותן לדמיון להמריא מעלה, מעלה... (גם מזה טעמתי חיוך)...

לחלום לגור מטה, מטה במעמקים... עם סנפיר של דג. 

אולם, בינתיים פוסע עם שתי רגליים על הקרקע ...

אגב, יעקב, השורה הזו - "קרן שמש האירה מבואותיי בין סמטאות אלמוגים". 

מבטא 10 שנות שרות מלואים ויותר בסיני, ים סוף. שנה אחר שנה, (תעסוקה מבצעית), שהיות ארוכות על שפת המים, ועמוק בתוכו. (בט"ש ) בכל הרסים' בסיני - מ'רס' גארא... 'רס' מוחמד, רס' נצרני... דהב... שרם...טירן... אטור... ועוד נקודות אותם כבר שכחתי. אהבתי להתחכך עם הדגים, והאלמוגים המרהיבים ביופיים... גם להתרחק מכרישים... צברנו המון חויות... מכאן בא השיר...

תודה על ההתייחסות לשיר. יעקב. (חיוך).

שם.   סממית.



אכן, אהבתי לים, לכבדו ויחד עם זאת להזהר מפניו...

ומכאן השורה: "אני זר, פולש, לא נושם בממלכת מלכות, כחולה עד אין קץ"... 

סממית היקרה, את מאהוויי היפים הנתונים לים, פרשתי אותם בתגובתי לידידנו יעקב.

בתגובתך, נגעת במאווים האלה. כאילו השקפת מהצד באיש היושב על שפת המים...

תודה על התייחסותך הרגישה למשאלות הלב, והדמיון... (פרח). 

שם, מרבד חול לבן...  מירה.

כתבת: /להשתלב בממלכת הים, בצבעי כחול וורוד. מעורר תחושת רוגע וקסם. ערגה שכזו לכל אלה./ 

בהחלט כך, מירה. 

קיומו הפלאי של ים כחול, עושרו... החי בתוכו... הדגה ואוצרותיו, במיוחד קסם השקט הגדול השורר מתחת למים, ים של דממה.

ועם זאת גם סוער ורוגש, כאומר 'זה אני'. איזו עוצמה...!

תודה מירה היקרה. ניואנס שהבאת בתגובתך. (פרח).