לחיות לתת ולצפות

שהבאת אותם בשם אחרים.את תמיד כזו ישרה.(רק מהכתיבה אני מכירה)אבל לא לכל הכתוב אני מסכימה.אהבה לפעמים מסבכת את החיים וגורמת לסבל רב.היא גם גורמת לפעמים לקינאה ולשינאה.
אולי צריך לעבור את גיל ה60 כדי לדעת לחיות בהרמוניה כשיש אהבה ולסלק את הקינאה.כשצעירים,האהבה מסבכת תכופות.רק זמן קצר היא גורמת לאושר.אפילו אהבת אם לבנה,לפעמים מסבכת את הבן או הבת,כשבשם האהבה הזו האם גורמת לבעיות לילדים(למשל מרוב דאגה לא מרשה לצאת לטיול כתה,או שונאת את הכלה כי היא אוהבת את בנה,אבל מקנאה בכלה ועוד)כל הדוגמאות אינן אישיות יש לי רק בנות.

תגובתך על חיי היום יום נכונה.מצד שני אם מאמצים לפחות חלק מהפיתגמים כדרך חיים.יתכן שאפשר לחסוך הרבה צער.יש לי 4 בנים ושלוש כלות.ו8 נכדים. מחקה לרביעית.לדעתי הדרך הבטוחה לאמא לשמור על תאי המשפחות.לא לפתח יותר מדי תסביכי גדלות.לתת לילדים את המרחב להיתמודד ולהיתחבר אחד עם השני בלי עצות מיותרות של צדק לכאן או לשם.לפעמים צריך להיות קצת חרשים קצת אילמים וקצת כיבדי ראיה.לשמור על כבוד הדדי.מניסיון זה עובד מצויין.
אוהבת את תגובותייך הכנות בכל הבלוגים.
המשך יום ניפלא

אני ,בניגוד לאחרים, חושב שיש בנו את כל התכונות רעות כטובות. אנו משתדלים להסוות חלק מהתכונות שנראות רע בעיני הבריות ולא תמיד בהצלחה יתרה. יש בכך מן היתרון ,להצליח להשתחרר.
אצל ילד זה בולט. הוא עדיין לא למד להסתיר. רואים את הקינאה. רואים גם את האהבה , היא פורצת גבולות. כשהרוע מתפרץ הוא מתפרץ במלוא העוצמה. כך גם טוב הלב, הוא מוכן לתת גם את הג'ולה האחרונה.. אז אני לא אוהב את אחת הכלות. נו אז מה? אני מסתיר את זה מתחת לשפם שאין לי. חחח
החיים אולי לא המסיבה שקיווינו אולם אנו יכולים לשחק בהם כמו בפלסטר ולהביאם אל המסלול הרצוי

אני רואה באהבה רק יופי נשגב זה הרגש המדהים ביותר וגם כשהיא חולפת ונגמרת תמיד שמרתי בליבי את טעמה המתוק. מעולם לא שנאתי ולא קינאתי לא נתתי לרגשות שליליים להציף אותי
אני גם אוהב את עצמי ואת כל הסובבים אותי גם כשמישהוא ניסה להרעה לי ניסיתי להבין את מניעו ומהיכן נובעת הכוונה שלו
העולם שלנו יפה