חווית סוכות בבני-ברק
הכל החל ברגע שכיוונתי את המצלמה. חבורת ילדים בפאות, לבושים בחולצות לבנות ומכנסיים שחורים ובכל רגע הצטרף אליהם עוד ילד החלו ליידות עלי אבנים ולצעוק בקולי קולות: מוקצה, מוקצה, תסתלקי מכאן, מוקצה...
לא הוצאתי מילה מפי. אך המשכתי לכוון את המצלמה לכיוונם. אף מבוגר לא היה בסביבה ולרגע קט אחז בי פחד משתק, אך הסקרנות לא נתנה מנוח. התיישבתי על שבר של ספסל והמשכתי לכוון את המצלמה. אין לי מושג איך פתאם השתנה המצב והילדים התחילו להתקרב אלי, ניגש ילד אחד וכשראה את תמונתו על צג המצלמה הוא התרגש וקרא לחבריו. אט אט נעשו נינוחים ונעמדו בפוזות מול המצלמה.
הם ליוו אותי לבית הכנסת שאליו כיוונתי מרחוק את המצלמה הגברים שעמדו שם התחילו גם הם לצעוק לי: מוקצה, מוקצה, אך אני כבר עזבתי אותם אחרי מספר צילומים.
הסתובבתי בעיר, הצצתי לסוכות מקושטות שהכילו ערמות של מזרונים ללינת לילה, וצילמתי. עמדתי בקצה הרחוב וראיתי גברים ממהרים מכאן לשם ובחזה, חלקם עם ארבעת המינים ואחרים עמוסים בשקיות.
אוירה מיוחדת בבני-ברק. ישראל שלי אחרת לגמרי. היום לכבוד הסוכות דיפדפתי בקבצי התמונות שלי ומצאתי את הצילומים משנת 2002. אותם ילדים של אז, המבוגרים של היום מטופלים בילדים משלהם שרצים מכאן לשם ובחזרה ברחובות בני ברק.
חג סוכות שמח!
שלא הבינו אותך בהתחלה הילדים.
כל הכבוד על האומץ
חברי היקרים: לאריקו על הנצחת האוירה והברכה, לשרה על האוירה האחרת, לניצן על המסע האנתרופולוגי המשובב בשידור חי, לניסו על אצבעות הזהב שמנציחות ואף מסתכנות מעט, לגבי על ההזהרה המשפטית, ושוב ניצן על יונת השלום - כן קיבלתי, למקסימה - נסתרת אמרת - יש גם כאלה תמונות... תודה לתגובות
את רואה כתבות בטלויזיה שכתוב למעלה
צולם ביום חול,
באמת יש לך אומץ