מים גנובים 2

"מה אעשה כעת תהתה זהבית בינה לבין עצמה", להשאר עם שלומי ולתמוך בו ולחכות? או שלאחל לו  "שיהיה  בריא אבל זה לא בשבילי" מה לעשות?
 
" ראית מה קורה כשגונבים מים " התעורר המצפון של זהבית, "את רואה שאסור היה לך להיכנס לעולם שגם החכמים אינם יודעים איך לצאת משם?"     כעת תשארי קירחת מכאן ומכאן, רגשות האשם החלו להציף את זהבית ולא ידעה איך להמשיך להתמודד עם תוצאות המעשים שלה. כעת כששוב הביטה על עצמה במראה ראתה דברים נוספים שלא ראתה לפני שנה. התסכול והבדידות שוב הציפו את זהבית. כעת לא ידעה איך להסתיר את הדמעות שנשרו מעיניה. הפעם הדמעות היו לא רק כתוצאה מהמשבר אותו חוותה, זהבית הוסיפה לעצמה בעיה נוספת שלא הייתה קיימת לפני שנה. אחרי שזהבית נרגעה מכל אותם רגשות האשם, ישבה בינה לבינה ועם המראה שלאחרונה הפכה להיות  חברה טובה שלה, והבינה שמה שהיא רואה בתוך המראה היא לא ראתה במשך שלושים שנה עם דוד. היא ראתה את עיניה זוהרות, פתאום לא ראתה את אותם הקמטים ששוב ושוב הציקו לה, ולא אחת גרמו לה לראות את עצמה ישישה, היא ראתה את אותם רגעי הקסם שחוותה עם שלומי. בין רגע ראתה את עצמה צעירה בכמה שנים ועשתה מעשה, היא החליטה לשוחח עם דוד על שיחותיה עם שלומי וביקשה ממנו להתגרש על מנת שתוכל להיות לעזר כנגדו. "החברות" אמרה  לעצמה זהבית, " נמדדת לא רק כשטוב לאדם והוא מחייך, החברות נמדדת דווקא בעת צרה, וכשלא טוב לו לאדם"  לאחר ויכוחים רבים ורמים זהבית התגרשה מדוד. ארז, איילת  ואלעד ילדיה שכבר בנו לעצמם משפחות משלהם, לא הצליחו להבין איך זה שאמם הקשישה כך קראו לה, דווקא כעת בוחרת להתגרש ולבנות חיים אחרים עם מישהו אחר. הם החלו לעשות יד אחת עם דוד, ריחמו עליו, הרגישו שאבא שלהם לעת זקנה ננטש על ידי אמם. קראו לה אישה מורדת, ניסו להניע אותה מהמעשה המטורף שבחרה לעשות ואפילו איימו בניתוק הקשר ביניהם. לאורך כל תקופת הגירושים ברגעים הקטנים ששלומי  הרגיש יחסית טוב, הוא היה עזר כנגדה, תמך בה, לידו מצאה זהבית נחמה. אבל הרגעים האלה היו רגעים קצרים, שלומי הרגיש כל כך רע שבקושי יכול היה לשוחח איתה.
ברגע שזהבית קיבלה את הגט עברה לדירתו הצנועה של שלומי,. כשראתה שהטיפולים ששלומי מקבל מתישים אותו ומכלים את כול כוחו, באותם הרגעים הייתה מחזיקה בידו ומנסה לנחם אותו. אבל שלומי לא הצליח להתנחם. סבל כאבים עזים. "זהבית, קשה לי, קשה לי להכיל בנוסף  להתמודדות שלי עם המחלה, קשה לי להכיל גם אותך. כל לטיפה שלך אותי מזכירה לי דברים שהיו בינינו ולא ישובו עוד. אני לא יכול להכיל אותך עוד, לכי זהבית, את לא מבינה, ואת בחיים לא תביני על מה אני מדבר. את לא מבינה מה הטיפולים האלה עושים לי, את לא מבינה שלא אוכל לקיים איתך חיי אישות? ארצה לגעת בך ולא אוכל.  למרות אהבתי אליך לכי זהבית תחזרי הביתה תעשי שלום בית עם המשפחה. הם בטח יקבלו אותך. " אמר שלומי ולא הבין שבמשפטים אלה למעשה חרץ את דינם.
 שלומי נרדם כשזהבית בחיקו. עיפות הנפש של זהבית החלו לתת את אותותיהם. זהבית קמה בשקט שלא להפריע לשלומי נסעה אל חוף הים, החוף שתמיד ידע להרגיע ולספוג את דמעותיה. ושם כשעמדה  על שפת הים  זהבית הגיעה אל התובנה. וענתה למעשה על השאלה הראשונה בה
התלבטה. ולמרות אהבתה הרבה לשלומי, היא חוזרת אל דוד. השיגרע  שהייתה מנת חלקה התחלפה. דוד החל להשקיעה בזהבית ולחזר אחריה. כשחזר הביתה מעבודה לא התיישב מייד על כורסת הטלויזיה. הוא חזר להיות דוד אותו הכירה זהבית ובגלל התכונות האלו התחתנה אתו.   זהבית ודוד למרות היותם גרושים רשמית החלו לפתח זוגיות חדשה. ורק ילדיהם עדיין לא קיבלו את התנהגותה  המבישה של אמם. "זה רק עניין של זמן עד שגם הם יקבלו אותך חזרה אל חיקם " אמר דוד לזהבית.